פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        איש הברזל

        על הודעת ה-SMS שמזמינה למסיבה נוצצת בנמל ועל הזיכרונות שעלו מיד, על מנחם אוסישקין וקצת על תל אביב. הבלוג של אורי שלף

        בימים אלו, שנתם של עסקני הביצה המקומית לא יודעת מנוח, נוכח הוצאת ספרו של הרולד רובינס הישראלי, העיתונאי ואיש רב הפעלים, אשר בתקופת כהונתו כבעלים של הפועל תל-אביב חרב אולם אוסישקין. בעודי חולם בהקיץ על צאת הסרט, קיבלתי הודעת SMS מפתיעה המזמינה אותי לחגוג עם הבעלים עת הגיעו לגיל 60 ולרגל השקת ספרו. הכל במעמד חגיגי, במועדון אקסלוסיבי בנמל תל אביב.

        תחילה היה זה יחצ"ן הארוע, שנמנה בעבר על הקומץ מגבעתיים ונטש את היציעים ואת הדת לטובת מלאכת היחצנות, שהעביר לי הודעה נמרצת. לא הספקתי להתפעם מהכבוד שנפל בחלקי לו זוכים נבחרים, כך חשבתי וקיבלתי SMS נוסף, הפעם מיהודהל'ה איש הסטטיסטיקה, אשר אף הוא מסתבר הוזמן לארוע הנוצץ. הוא יודע לחיות האיש, הסכמתי עם עצמי והתחלתי הוזה את דמותו של הבעלים כובש את רחבות הריקודים במועדונים המובילים, מתנועע בשארם ים תיכוני אופייני תוך שהוא מפריח ענני עשן של סיגר קובני או אחר. כשהעשן התפזר קיבלתי הזמנה נוספת, הפעם ממנהיג הקומץ מגבעתיים, שעקב הפגנת" חברות אמיתית" הוגבל לתקשר עימי, ניחשתם נכון, רק באמצעות SMS. "אתה מגיע?" הוא שאל, "נראה לך?" השבתי, "אני ? לנמל?”

        נמל תל אביב, מתחם בילויים שהוציא את העיר מהעיר והעביר אותה לתוך מתחם שנראה כמו הלידו- זה של טבריה, לא של שאנז אליזה. מתחם סינתטי, תיירותי, מבודד וחסר חניה חופשית, שמסמל יותר מהכל את התפיסה התרבותית, חברתית ואורבנית של פרנסי העיר ששלב אחד בה היה הריסתו של אולמנו האהוב אוסישקין. יחצ"ן אמר לי לא מזמן כי הוא פותח בתל אביב בר תל אביבי, במענה לתמיהתי לדבריו הוא ענה: "בר ברחוב בתוך העיר, לא בנמל או באזור עסקים מבודד אחר..."

        ברגע של חולשה אמרתי לעצמי שאולי כדאי בכל-זאת לראות מה קורה במתחם הסינטטי, בכל-זאת לא כל יום אתה מקבל הזמנה ליום הולדת הכי לוהטת בעיר, יכול להיות מעניין להתחכך בחבריו של הסופר, לאחל לו מזל טוב ולפעול לקירוב לבבות. מעודד מהאנרגיות החיוביות ששטפו אותי, יצאתי מהבית, שמתי פעמיי לכיוון ואז עברתי ליד אוסישקין...

        אם אפשר לחשוב על דבר חיובי שנעשה בעיר בשנים האחרונות אלו הן השדרות המוריקות והפארק המטופח, אחד כזה אמרו שיקימו על חורבות האולם. אבל אוסישקין נראה כמו עצמונה שעה אחרי יישום תוכנית ההתנתקות עם שלושה ספסלים ומשטח דשא שבקושי מספיק להתרוצצותם של שני כלבים ואני, שגוש דלוח שטף את גרוני וצריבה קשה לחצה על עיני, רק הרהרתי מה היה קורה אם מנחם אוסישקין, האיש והאולם, היה חי.

        מספרים ששום דבר לא עמד בפני רצונו של "איש הברזל" של התנועה הציונית. זקני ירושלים מספרים על האיש הכול יכול, שחשק כי הרחוב בו הוא מתגורר הנושא את שמו של המשורר והוגה הדעות ר' יהודה הלוי (ריה"ל) יקרא על שמו. אז לכבוד שנת השבעים לחייו, לקח אוסישקין, יו"ר קק"ל בזמנו, צוות של עובדי קק"ל והורה להם להחליף את כל שלטי הרחוב הנושאים את שמו של יהודה הלוי ובמקומם להציב שלטים מפוארים הנושאים את שמו. את שמו של רחוב "שמואל הנגיד", שדרכו נהג לצעוד מביתו ברחוב אוסישקין החדש ועד למשרדו, הוא החליף ברחוב קק”ל. אז את האולם הקרוי על שמו הוא לא היה מציל?

        חשבתי על אוסישקין, על הרולד, על תל אביב וחוץ מלסור לבר תל אביבי ותיק וקרוב לא רציתי לעשות כלום. כשהגעתי הבחנתי בפקחים של העירייה מחוץ לבר, הפנקס פתוח, העט רושמת וחיוך של חשיבות עצמית מרוח על פניהם. "מה הם רוצים?”, שאלתי את בעל הבית, שכבר ראה הרבה בחיי הלילה של העיר, “הם באים עכשיו כל הזמן לתת דוחות על זה שמעשנים בתוך הברים, אבל עכשיו הם כותבים לי דוח על העדר היתר לילה", הוא חייך. לרגע לא הבנתי, אז הוא לגם עוד כוסית בלנטיין והסביר "הם בדקו את המקום ולא מצאו אף אחד שמעשן...”