בתחילת העונה אף אחד לא נתן להם סיכוי. קבוצה צעירה מדי, אמרו. מאמן חסר ניסיון וקוורטרבק זקן שעבר את השיא. היו אפילו מטורפים שהסכימו להמר על אוקלנד או דנבר ושבו לביתם חפויי ראש, אבל להמר על גרין ביי איש לא העז. אבל הפאקרס מגיעים לגמר ה-NFC, ולא סתם מגיעים - הם באים כפייבוריטים ברורים מול הקבוצה האובר-אצ'יברית מניו יורק שגם היא, אחרי תצוגות בינוניות ומטה במהלך העונה הסדירה, הגיעה למעמד כנגד הסיכויים.
נכון ששתי הקבוצות כבר נפגשו העונה, במחזור השני, אבל זה היה לפני כל כך הרבה זמן, עד שזה נראה כמו בעונה אחרת לגמרי. גרין ביי ניצחה אז, פארב היה מצוין, איליי היה נורא. כמה מים זרמו בנהר הפוקס מאז, כמה שלגים ירדו בלמבו. כמה שיאים עברו מתחת לידיים של פארב הנה, רק בשבוע שעבר הוא הצטרף למונטנה כקוורטרבק השני בלבד בהיסטוריה שעובר את קו 5,000 היארד במסירה בפלייאוף, והרחיב את שיא מסירות הטאצ'דאון הרצופות שלו בפלייאוף (17).
ארבעה מחמשת המפגשים האחרונים בין הקבוצות היו בשליטת גרין ביי. הפאקרס אוהבים לשחק נגד הג'איינטס (לעומת דאלאס שתמיד עושה להם את המוות). פארב הבקיע 10 פעמים מול 2 חטיפות על רייטינג של 104.5 במפגשים האלה. גרין ביי גם ניצחה ארבעה מחמשת מפגשי הפלייאוף בין שתי הקבוצות בהיסטוריה הארוכה שלהן.
תכנית הפעולה של גרין ביי נשמעת די פשוטה בהגנה לעצור את הריצה ולתת לאיליי לנצח אותם. בהתקפה בדיוק הפוך לתת לפארב לנצל את העומק הרעוע של ניו יורק. בפועל זה יהיה הרבה יותר מורכב הענקים מגיעים עם מומנטום מצוין, איליי נראה טוב והפאס ראש שלהם הוא המפחיד בליגה. אז מה צריכים האורזים לעשות כדי לנצח?
התקפה: לבלום מקדימה, לנצל מאחורה
1. הפרונט 7 של ניו יורק מול קו ההתקפה של גרין ביי. לא הרבה מדברים על ה-OL של הירוקים. לעומתם אומניורה, סטרהאן, מיטשל, רובינס ופירס מהווים את ההגנה הקדמית הטובה ב-NFL, שמינית נגד הריצה, ראשונה בהפלות קוורטרבקים (53), כולל לחץ יוצא מהכלל על טוני רומו, אחד הסקראמבלרים הטובים בליגה וקוורטרבק שנהנה רוב השנה משמירה מצוינת של קו ההתקפה שלו, שפשוט קרס ברבע האחרון מול ניו יורק.
השמות הפחות נוצצים שיעמדו מולם הם השחקנים המשמעותיים ביותר במשחק הזה: וולס, קולידג', ספיץ, קליפטון וטאושר. ואל תזלזלו בהם הם מדורגים שלישיים בליגה בסאק מול מסירה והעניקו לפארב במהלך העונה את אחד הכיסויים הטובים שהיו לו אי פעם. קו ההתקפה הזה הוא אחת הסיבות העיקריות שפארב התעורר השנה. הוא הרי לא הפך טוב יותר מבעבר, כושרו לא השתפר וגם לא היכולת שלו לזוז מחוץ לפוקט לפארב יש הרבה יותר זמן לפעול.
אבל לגרין ביי לא יספיק לעמוד טוב מול ההגנה הזו. הם יצטרכו לעשות את זה במשך 60 דקות תמימות, כי אם יש משהו שמייחד את החוליה הכחולה, ובמיוחד אוזי וסטרהאן קשישא, זו העובדה שהם פשוט לא מתעייפים. קו ההתקפה של גרין ביי יהיו חייבים להיות בשיאם מתחילת המשחק ועד תומו.
2. לנצל את חוליית ההגנה האחורית המדוללת של ניו יורק. דוקרי פצוע ולא ישחק, רוס פצוע וישחק, מדיסון פצוע וישחק. האחרים וובסטר, שהיה מצוין מול דאלאס, ומקוורטרס, שחטף את הכדור האחרון של רומו, יהיו חייבים שוב להתעלות על עצמם מול פארב המשודרג והרסיברים המצוינים שלו. פארב הפנים את הדברים בהם הוא נכשל בשנים האחרונות פחות ניסיונות כפויים למהלכים קשים לעומק האויב והרבה יותר מסירות קצרות. דרייבר רץ להרבה יותר ראוטים של 5 יארד והטייט אנדים לי את פרנק, ביחד עם גרנט, מהווים אופציות מסירה מגוונות יותר משהיו לפארב בעבר. תוסיפו את ג'נינגס ואת תגלית העונה הרוקי ג'ונס: לצ'יזהדס יש הרבה כלים להתקיף את המגנים של ניו יורק והם יצטרכו להשתמש בכל מה שהם יכולים על מנת לעייף ולתסכל אותם.
3. משחק טוב של גרנט. לגרנט יש בטן מלאה על הג'איינטס, ששחררו אותו לפני תחילת העונה. בניו יורק העמיסו חוליית רצים אחוריים עמוקה (ג'ייקובס, וורד, דראונס וברדשאו) והודיעו לגרנט שהוא הולך הביתה. גם למקארת'י לקח זמן לשים את גרנט על המגרש אבל הוא לא מתחרט על רגע. אולי המשחק המכונן של העונה היה המשחק האחרון נגד סיאטל אחרי שני איבודים שהביאו שתי הבקעות גרנט לא הרכין ראש בייאוש ותוכחה עצמית אלא חזר עם משחק חייו 201 יארד ושלושה טאצ'דאונים. ואולי כאן הגדולה שלו גרנט לא נותן למשחק לרדת עליו. הוא ממשיך ובגלל זה אני צופה שיהיה לו משחק טוב נגד ההגנה של ניו יורק (8 נגד הריצה). ברבע הראשון הם יעצרו אותו, אחר כך הוא יתחיל לפרוץ. וברגע שגראנט יתחיל לרוץ לפארב יהיה הרבה יותר מרחב מסירה.
ההגנה: תנו לאיליי למסור
1. איליי בכושר הטוב בקריירה שלו. הוא במומנטום משגע, משלים מעל 70% מהמסירות בשלושת המשחקים האחרונים ומשחק כמו שאח שלו אמור לשחק. אבל בגרין ביי יודעים את האמת זה זמני. קצת לחץ וסגירה של הרסיברים ואיליי יתחיל עם השטויות. מאנינג טוב כשיש לו מסירות קרובות וכיסוי גרוע (ודאלאס נתנו לו את שניהם). אני מעריך שגרין ביי יסמכו על החוליה האחורית, שנחשבת בידי רבים לטובה בליגה, בכיסויים של אחד על אחד, יעזרו בסייפטים בבליץ וינסו להיכנס כמה שיותר באיליי. קמפמן, ג'נקינס וקגב הם דמויות המפתח בסיפור הזה.
2. צ'ארלס וודסון ואל האריס. ניק קולינס ויותר מכולם אטארי ביגבי. זו חוליה הרבה יותר מוכשרת מאלה שניו יורק פגשה עד עכשיו. חצי מהטאקלים במשחק נגד סיאטל בוצעו בידי השחקנים האלה כשהסייפטים מובילים את הרשימה, ביגבי עם 7 ושלושה אסיסטים וקולינס עם 4. אני רואה את החבר'ה האלה עוצרים את משחק ההתקפה ומהווים כלים משמעותיים מאוד בעצירת הריצה.
3. מה שייתן להם את האפשרות לעשות את הדבר הכי חשוב מול ניו יורק לעצור את ג'ייקובס וברדשאו. אחד נכנס חזק דרך האמצע, השני קטן וחמקמק. בשביל גרין ביי הריצה של ניו יורק היא האיום המשמעותי ביותר והגנת הריצה של האורזים היא לא החלק החזק שלהם (דורגו 14 במהלך העונה הסדירה). 8 אנשים בקו הקדמי ותאקלים חזקים ללא פשרות אחד המאפיינים של גרין ביי השנה.
בסוף גרין ביי תנצח, אבל מי שחושב שזה יהיה קל צריך לחשוב שוב. לא רק שיהיה ממש קר, התחזית מדברת גם על קצת שלג. למבו הוא עדיין למבו ופארב של השנה הוא מלך העולם. גרין ביי טובה יותר כמעט בכל עמדה (פרט למשחק הריצה כנראה) אבל זה לא הכל בחיים. הג'איינטס ממש לא אוהבים להפסיד ויעשו הכל כדי שזה לא יקרה. זה לא יספיק. ניצחון דחוק לגרין ביי.