הצד של המומנטום

צביקה שרף תמיד היה מאמן של מומנטום. כשהשחקנים היו בעניינים וכשהכל הלך, הקבוצות שלו התקשו להפסיד, כי הוא לא קילקל בחילופים מוזרים או בהתחכמויות מיותרות. כשהקבוצות שלו לא נכנסו למשחק או כשהמאמן היריב הפתיע אותו, שרף התקשה להגיב. המשחקים הראשונים שלו במכבי הדגימו את החלק הראשון של המשוואה: השחקנים היו נלהבים, שמרו באגרסיוויות וקלעו באחוזים סבירים, ומכבי שייטה לניצחונות. שרף לא נאלץ לאלתר או לסטות מהתוכניות המוקדמות.

המשחק אתמול, מול ציבונה זאגרב, סיפק דוגמה לצד הבעייתי של שרף: אחרי רבע שני מזהיר - בו החמישייה הלוחמנית של ביינום, גארסייה, הלפרין, באטיסטה ומוריס ברחה - הסתבכה מכבי ברבע השלישי ושרף שידר חוסר אונים, כפי שקרה לו כל כך הרבה פעמים בעבר.

הוא הכניס את קאמינגס וכספי, הוציא אותם, זרק את בלות'נטאל לספסל עד סוף המשחק, שלף את שארפ הקפוא למגרש ואז הכניס אותו שוב לפריזר. לא היו לו תשובות הגנתיות למטח השלשות של ציבונה והוא לא הצליח לפתוח את הפקק ההתקפי. קצת מזכיר את הפער העצום בין הניצחונות של ישראל בקיץ האחרון על קרואטיה וסרביה, מול הקריסה נגד פורטוגל. למזלו, מכבי היא קבוצה מעט מוכשרת יותר, שנהנתה מערב ענק של ביינום.

הבעיה היא שביינום לא משחק ככה תמיד, ובסיבוב הבא ימתינו למכבי יריבות מעט מאתגרות יותר מציבונה. בכל הנוגע לקו הקדמי, מכבי יכולה להיות רגועה. מוריס הוא גניבת השנה באירופה (והקרדיט על כך מגיע לשרף), באטיסטה נותן לב, נשמה ונקודות מהספסל, פייזר הוא כישרון עצום ו-וויצ'יץ' זכה לעוד שבוע מנוחה חשוב. אלא שהקו האחורי פחות טוב באופן משמעותי. גארסיה לוחם, בלות'נטאל תלוי בקליעה, הלפרין סביר וביינום מבריק מפעם לפעם, אבל אין די בכך. אם עוד היה סימן שאלה לגבי התרומה של וונטיגו קאמינגס, הוא נמחק בעוד משחק מאופס, בכל המובנים. משחקי החזרה של שרף הוכיחו כי כמו לאורך כל הקריירה שלו, הוא טוב כמו הכושר של השחקנים שלו. כרגע, חסר לו גארד אחד לפחות כדי שהמומנטום לא ייעצר.