מי ראוי להיות בנבחרת כל הזמנים בכדורגל? בשבוע שעבר פתחנו את הדיון לשאלה הזו בפני לופא קדוש, שהתלבט רבות, הילך בין הטיפות ולבסוף יצר נבחרת מגוונת. כעת אנו פונים לאחד מגדולי החלוצים שגדלו כאן בישראל, ועשוי למצוא את עצמו בנבחרות שאחרים ירכיבו, אך גם בנבחרת שלו הוא תופס מקום טוב. אלון מזרחי, מלך השערים של כל הזמנים, הולך על נבחרת של ארבעה שחקני הגנה, חמישה שחקני קישור וחלוץ בודד. 4:5:1.
ה-"11 שלי", גרסת האווירון, לפניכם. ליד כל שחקן מופיע בסוגריים מספר הפעמים שנבחר, כאשר מדובר בנבחרת השנייה שאנחנו מציגים בפניכם.
אל תפספס
שוער
ניר דוידוביץ' (1).
גדל בנוער של מכבי חיפה ומ-1994 משחק בבוגרים, ערך 228 הופעות במדי הירוקים, 40 במדים הלאומיים.
"כשאני בוחר שחקן, אני לאו דווקא מסתכל על ההצלחה שלו בחו"ל, ולא מתייחס להיכן הוא שיחק. מבחינה מקצועית כשאני מסתכל על דוידוביץ' אני רואה שוער זריז מאוד, גמיש ומגיע טוב לכדורים. היו לו הצעות מאירופה, אבל חיפה לא רצתה לשחרר אותו, ומכל השוערים כשאני מסתכל על עובדות מקצועיות, הוא חייב להיות בנבחרת. נכון ששוערים סופגים לפעמים שערים שטותיים, והוא קיבל כמה כאלה, אבל זה זניח לעומת היכולות שלו".
הגנה
שלמה שירזי (מגן ימני, 1).
היה שותף לזכייה באליפויות של מכבי נתניה ובית"ר ירושלים, ונחשב לאחד המגינים הטובים בשנות ה-80.
"שלמה שירזי היה בהחלט מגן ימני שהיה יכול להגיע רחוק יותר, והוא לא הגיע למרות שלקח אליפויות עם נתניה ובית"ר. מבחינת נתונים של שחקן ושל מגן אז הוא היה מהיר, חזק והתקפי, תכונות שכל מגן צריך. אהבתי אצלו שהוא היה עולה להתקפה ועוזר לשחקנים הקדמיים, והוא בעצם החלום הרטוב של כל מאמן למגן ימני. אני משוכנע שאם הוא היה משחק בעידן של היום, הוא היה מגיע הרבה יותר רחוק".
אבי כהן (בלם, 2).
זכה עם מכבי תל אביב בדאבל מרשים ב-1976/7 ובאליפות ב-1978/9, ובהמשך היה הנציג הראשון שלנו בליברפול הגדולה, שם היה שותף ל-36 משחקים. כהן, ששיחק בהמשך גם בריינג'רס, סיים את הקריירה במכבי תל אביב בסוף שנות ה-80.
"אבי כהן הוא הבלם הכי טוב שהיה לנו בכל הזמנים. מבלי להסתכל על מה שהוא עשה בליברפול, כשרואים את הנתונים שלו, אי אפשר שלא להתרשם. הוא מהיר, חכם במשחק, בנוי היטב כמו שבלם אחורי צריך להיות בנוי. כל מה שמחפשים בבלם, מוצאים אצל אבי כהן. בנבחרת אז זו הייתה תקופה שהיינו פחות משופשפים, ולכן הוא בא פחות לידי ביטוי, אבל אם זה היה היום, אין לי ספק שהוא היה חלק מרכזי. השילוב בין היכולת הטכנית והמהירות היו המפתח להצלחה שלו".
אריק בנאדו (בלם, 1).
בלמה של בית"ר ירושלים, שאת מרבית הקריירה שלו עשה במכבי חיפה, איתה זכה בשש אליפויות, גביע מדינה אחד ושלושה גביעי טוטו. בשורות הירוקים הוא רשם 375 הופעות, ואף הפך לשיאן ההופעות במדים הלאומיים (95 הופעות).
"אריק בנאדו הוא לא הבלם האחורי הקלאסי, אבל אין לי ספק שיש לו מקום טוב ליד אבי כהן, ואם הם היו משחקים יחד התיאום ביניהם היה מושלם. בנאדו יודע לשתק חלוצים, ממש לא קל לשחק מולו, הוא יודע לקחת את החלוץ באיזורים המסוכנים וקשה לעבור אותו. למרות שהוא לא מהיר, הוא חכם מאוד, ואני מעריך שיש לו עוד לפחות שנתיים לשחק ברמות הגבוהות. אין ספק שיש לו מקום בנבחרת".
דוד פיזנטי (מגן שמאלי, 1).
שיחק במכבי נתניה וזכה עימה בשתי אליפויות, ומאוחר יותר הגיע לשחק בגרמניה, שם שיחק בפ.צ. קלן, ובאנגליה (קווינס פארק ריינג'רס). לאחר שחזר לארץ, הוא שיחק בהפועל תל אביב, מכבי נתניה, הפועל חיפה וצפרירים חולון. רשם 36 הופעות בנבחרת ישראל.
"דוד פיזנטי עונה על כל הקריטריונים של מגן, הוא מהיר וחזק, אך לצערי העובדה שהוא לא היה חי חיים ספורטיביים הקשתה עליו להגיע רחוק יותר מהמקום שאליו הגיע. היה לו פוטנציאל להיות גדול יותר. כשעליתי לבוגרים הוא סיים את הקריירה, אבל כשהייתי ילד הוא עשה חיל במדי הנבחרת וידע את העבודה. בעידן של היום, המגנים שבאים מאחורה הם אלה שעושים את המשחק, ואם הוא היה משחק היום, אין לי ספק שהוא היה יכול להצליח יותר".
קישור
טל בנין (קשר אחורי, 1).
החל את הקריירה המקצוענית בהפועל חיפה, אך נדד מאז גם למכבי חיפה ואף שיחק בקאן ובברשיה האירופאיות. בין השאר בנין שיחק גם במכבי תל אביב, בני יהודה, בית"ר ירושלים ומכבי נתניה. בשורות הנבחרת הוא ערך 80 הופעות וכבש 12 שערים.
"הקשר האחורי הבולט ביותר של הכדורגל הישראלי מכיוון שכבר בתקופה שלו הבינו שהקשר האחורי יכול לאיים על השער ולהבקיע שערים, מעבר לזה שהוא נדרש לסתום את החורים. בנין עזר להתקפה, הבקיע, גם בישל וגם עשה הגנה. הוא מאוד חזק למרות שהוא היה קטן מימדים, היה מאוד קשה לעבור אותו ובקישור האחורי הוא היה מעין "הבלם של הקישור". הבונוס שלו זה שהוא היה בועט מרחוק, ויודע להעמיד היטב שחקנים מול השער".
משה סיני (קשר שמאלי, 1).
נחשב ללא ספק לגדול שחקני הפועל תל אביב בכל הזמנים, ערך 375 הופעות בליגה הבכירה וכבש 102 שערים. בנבחרת ישראל היה שותף ב-47 הופעות וכבש שבעה שערים.
"אני חושב שמשה סיני היה מהקשרים הבולטים שלנו בכל הזמנים. הוא היה שמאלי, חזק, מבקיע שערים, מבשל. הייתה לו ראיית משחק מצוינת, הייתה לו בעיטה נהדרת, היה עושה הגנה בצורה טובה וחזק מאוד. קשר שמאלי למופת".
אורי מלמיליאן (קשר ימני, 1).
159 שערים ב-466 משחקים בליגה הבכירה בישראל הפכו את מלמיליאן לאחד השחקנים המובילים. את מרבית הקריירה עשה מלמיליאן בבית"ר ירושלים, בה שיחק 17 שנים, אך שיחק גם במכבי תל אביב, הפועל באר שבע והפועל כפר סבא. בנבחרת הוא רשם 62 הופעות וכבש 16 שערים.
"לאורי מלמיליאן הייתה ראיית משחק נדירה, אין דברים כאלה היום, והוא גם היה טכני. אורי היה כמו חלוץ, ואני בטוח שכל חלוץ היה רוצה אחד כזה לידו. הוא ללא ספק היה מהבולטים בקשרים שלנו".
אייל ברקוביץ' (קשר התקפי, 2).
אחרי קריירה עשירה במכבי חיפה, ברקוביץ' השתדרג לאירופה ושיחק באנגליה ובסקוטלנד בין השאר בווסטהאם, ריינג'רס ומנצ'סטר סיטי. את הקריירה סיים במכבי תל אביב ובנבחרת ערך 79 הופעות וכבש תשעה שערים.
"אייל הוא הפליימייקר הטוב ביותר שלנו. ראיית משחק נדירה הפכה אותו למה שהוא, החלוץ היה צריך רק לעשות את התנועה הנכונה, ואייל כבר היה נותן את הכדור בעצימת עיניים. הוא לא היה עושה את זה תוך כדי עמידה אלא כל הזמן היה בתנועה. לא כמו בעבר, בתקופת מכסיקו 70, אז שיחקו בהליכה. ברקוביץ' היה צריך להתמודד עם שמירות אישיות שנכנסו אז לכדורגל האירופאי, ועשה את זה בצורה יפה".
חיים רביבו (קשר-חלוץ, 2).
את הקריירה המקצוענית החל רביבו בבני יהודה, אך בהמשך כיכב בהפועל תל אביב ובמכבי חיפה, מה שאיפשר לו להתקדם לאירופה לסלטה ויגו, פנרבחצ'ה וגלאטסראיי. את הקריירה סיים רביבו במ.ס. אשדוד, ובנבחרת הלאומית היה שותף ל-67 משחקים וכבש 15 שערים.
"חיים רביבו הוא לא בדיוק הקשר שאנחנו מכירים, אבל הוא היה מבקיע שערים רבים. הייתה לו שליטה מצוינת בכדור והוא ידע לסיים מהלכים עם שערים. הוא היה מין ראול כזה, והיה מרבה בהבקעות ובישולים. גם באירופה הוא שיחק באותו תפקיד והרבה בכיבושים. לרביבו היה סגנון שונה מברקוביץ', אבל ללא ספק היו לו את היכולות שכל קשר התקפי צריך".
התקפה
אלון מזרחי (חלוץ, 1).
מזרחי הוא מלך השערים של כל הזמנים בכדורגל הישראלי (207 שערים) ושיחק בלא פחות משמונה קבוצות, אך את מרבית הקריירה עשה במכבי חיפה, כשהיה לו גם ניסיון קצר בניס הצרפתית. בנבחרת הוא היה שותף ל-38 משחקים וכבש 17 שערים.
"אני לא אוהב לדבר על עצמי, אבל אני חושב שחלוץ צריך לדעת להבקיע שערים, והיות שאני הבקעתי שערים ברמות הכי גבוהות, המקום שלי בנבחרת. לא שיחקתי באירופה, אבל זה לא משנה, כי עדיין כבשתי הכי הרבה שערים בארץ. גם בנבחרת יש לי את הסטטיסטיקה הכי טובה שיש לחלוץ".
מאמן
גיורא שפיגל (1).
אחרי קריירה מפוארת כשחקן, שפיגל החל לאמן את הפועל פתח תקוה ולאחר מכן אימן את קבוצת נעוריו, מכבי תל אביב. את מרבית השנים הטובות שלו כמאמן עשה שפיגל במכבי חיפה, איתה זכה באליפות ב-1994 והגיע איתה לשמינית גמר גביע המחזיקות. כיום הוא משמש כמנג'ר בית"ר ירושלים.
"שפיגל הוא מאמן שהצעקות והקנסות לא היו פקטור או משהו רלוונטי. מה שחשוב בשביל שפיגל היה תפוקה במגרש. מבחינתו אין בעיה ששחקן יבלה עד 02:00 בלילה, כל עוד הוא נותן הכל על המגרש. הוא היה נותן לשחקנים היצירתיים לשחק. הוא מבין כדורגל ומעמיד קבוצה נכון על המגרש, הוא דוגל במשחק מסודר עם פסים קצרים וכדורים עמוקים, הנעת כדור מההגנה לקישור ומקישור להתקפה, ואין ספק שהוא המאמן מספר 1 שהיה כאן".