התפוח שוב מתחיל לגדול

יום ראשון האחרון היה מרגש במיוחד לתושבי העיר. הג'איינטס ניצלו את חוסר הרצינות של הקאובויס כדי להתקדם למשחק אליפות ה-NFC, והניקס עלו למגרש מול דטרויט פיסטונס. היה זה במהלך הרבע השני, כשאדי קרי החמיץ את קליעת העונשין שלו (כרגיל), אבל הקהל עמד ומחא כפיים. מדוע? כי על מסכי הענק בגארדן שודר מהלך ההגנה האחרון של הג'איינטס, בו זרק טוני רומו מדאלאס את הכדור הישר לידיו האמונות של אר.וו. מקקוואטרס, הקורנרבק הניו יורקי, במהלך שחתם את המשחק ואת נצחון הענקים.

אולי היתה זו תחושת השמחה והניצחון שדבקה בניקס, הרגילים יותר לשריקות בוז וקריאות "לפטר את איזיאה", אולי היתה זו העובדה שסטפון מארבורי ישב על הספסל באותו ערב. מה שזה לא יהיה, הניקס המשיכו את החגיגה בניצחון סוחף על הפיסטונס 65:89, שלזכותם ייאמר כי היו מותשים מלו"ז של ארבעה משחקים בחמישה ימים.

מה קורה פה? האם אלת המזל של הספורט החליטה לעבור לתפוח הגדול, או שהיא רק מבקרת בדרך למקום אחר? מבחינת אוהדי הניקס, הם מתחילים לחפש לה דירה. אחרי הניצחון על הוויזארדס 93:105, ניצחון שני ברציפות לראשונה מאז חודש נובמבר, וזה עוד לפני שדיברנו על השלישי, שהגיע מול הנטס. לא רע עבור קבוצה שמדשדשת בתחתית הטבלה עם מאזן מביך של 26:12.

ראוי לציין, שמארבורי לא שיחק בשלושת הניצחונות בשל כאבים בקרסול. הוא שוקל לעבור ניתוח להוצאת שברי עצמות מהקרסול, ניתוח ששחקנים שומרים בדרך כלל לתקופת הפגרה, ושיכול לסמן עבורו סיום עונה מוקדם. כן, אלת המזל בהחלט נמצאת בסביבה. השחקן הבעייתי, שזוכה לקבלת פנים קרה במיוחד במגרש הביתי, נמצא על רשימת האשמים של אוהדי ניקס רבים. אם יכלו, היו אורזים אותו ואת איזיאה תומאס יחד, ומשלחים אותם לצד השני של היקום. עסקת חליפין לא באה בחשבון, פשוט כי אף קבוצה לא מעוניינת; להושיב אותו על הספסל לא בא בחשבון, אלא אם כן תומאס מעוניין לשמוע את תלונותיו של הרכז האנוכי על בסיס יומי, ויש לו עוד עונה וחצי על החוזה. רק נס יכול לפטור את הקבוצה מעונשו של זה, והנה – יש אלוהים!

עכשיו רק נותר למצוא פתרון יצירתי לשחרורו המוקדם של תומאס, והניקס יוכלו לנשום לרווחה ולהתרכז במשחק. שחקנים כמו ג'מאל קרופורד, נייט רובינסון ודיוויד לי לוקחים אחריות, ומתחילים לגלות סימני מנהיגות וקבוצתיות. אדי קרי מנסה לעבוד על הריבאונדים וזק רנדולף, שהשמועות על טרייד למילווקי מרחפות מעל ראשו, ממשיך לספק דאבל-דאבל בכל ערב (אבל מה עם איבודי הכדור, זק?). העונה הזו כבר אבודה עבור הניקס, אבל עכשיו לפחות אפשר לראות פה ושם ניצוצות של כדורסל אמיתי בגארדן, ולשמוע את תומאס מדבר שיטת משחק לשם שינוי, במקום שיעורי הפסיכולוגיה בגרוש הקבועים.

הג'איינטס, מצידם, לא נחים על זרי הדפנה, ומתכוננים למשחק קשה במיוחד ב"טונדרה הקפואה" (למבו פילד בגרין ביי) ביום ראשון הקרוב. אחרי ששככו ענני התקשורת, הרעש והמהומה על חופשת הקיץ של טוני רומו וג'סיקה סימפסון, אחרי שיבשו הדמעות על לחיו של טרל "זה לא פייר" אואנס, אחרי כל זה נותרה רק עובדה אחת בשטח: הג'איינטס היו טובים יותר, מוכנים יותר ועצבניים יותר, והם ממשיכים במרוץ הסופרבול.

דווקא השנה אף אחד לא האמין שזה יקרה. טיקי בארבר עזב, טום קאפלין נשאר ומייקל סטרהאן אפילו לא טרח להגיע למחנה האימונים. אבל מאז עברו מים רבים בהדסון. סטרהאן נבחר לקפטן הקבוצה, למרות הכל, והחליט לקחת את התפקיד ברצינות, כשפנה אל המאמן הקשוח בתחילת העונה והזהיר אותו כי הוא הולך לאבד את הקבוצה. קאפלין לקח ללב והתחיל לארגן ישיבות שבועיות עם ותיקי הקבוצה, שהפכו למקום בו הם יכולים לשחרר לחצים, להתלונן על מה שמציק להם ולהציע הצעות ייעול. המאמן התחיל להקשיב, והקבוצה, מצידה, התחילה להראות תוצאות.

אפילו איליי מאנינג, האח-של והקוורטרבק הצעיר, שספג ביקורות קשות במהלך העונה הרגילה, שיחרר מעט לחץ והצליח את הקבוצה לשני ניצחונות בקור רוח לא טיפוסי ובמשחק סבלני ומדויק (32 מסירות מתוך 45 ניסיונות, 0 איבודי כדור בשני המשחקים). מתאים להם להיות האנדרדוג, והם מתכוונים לרכב על הגל הזה עד לגרין ביי הקפואה. שם, כמובן, לא ייתקלו בקווטרבק מאוהב וברסיבר דומע. שם מצפים להם ברט פארב וחבורתו ואלפי "ראשי גבינה" רועשים ביציע.

רק עוד פעם אחת, אלת המזל, אולי פעמיים. אחר כך את כבר יכולה לחזור לניו אינגלנד.