הכתובת על הלפטופ

כשדן שמיר מונה לתפקידו לפני כשנה וחצי, חזרו מבקריו פעם אחר פעם על המושג "מאמן לפטופ". לדידם, העובדה שפרט לידע תאורטי מעמיק על המשחק ולשליטה ברזי הסקאוטינג לא התנסה שמיר באימון רמות הגבוהות, פסלה אותו מקבלת המשרה היוקרתית בהפועל ירושלים. בפועל, שמיר דווקא צמח מלמטה, אימן קבוצות נוער, הפך לעוזר מאמן ואז למאמן - מסלול ההתקדמות האידיאלי לאיש מקצוע, בניגוד לעודד קטש, למשל. אין שום פסול במינוי מאמן צעיר וחסר ניסיון, בתנאי שהוא מוכשר ומוכן ללמוד, להתייעץ ולהתקדם. קטש לא ענה על התנאי הראשון: הוא פשוט לא טוב מספיק. שמיר לא עונה על שאר הקריטריונים: מאמן הפועל ירושלים חושב שהוא יודע הכל.

היוהרה היא המוטיב החוזר בהתנהלות של שמיר. הגישה הזאת לא מתבטאת רק בראיונותיו בתקשורת, שבהם הוא שובר שיאי התנשאות. פליטי ירושלים, שהאחרון בהם הוא אנתוני רוברסון, מספרים סיפור דומה. הם מדברים על אטימות ועל ניתוק מוחלט מהמאמן.

להתנהגות הזאת אין קשר לגילו של שמיר. היא פשוט מובנית באישיותו. אפילו תבוסה מבישה של 53 נקודות הפרש בקזאן, מאזן 4:5 בליגה למרות תקציב גבוה ביותר מפי 2 מכל קבוצה שאינה מכבי תל אביב ואיום הדחה מגביע יול"ב, לא גורמים לו להודות בטעויותיו ולשים את המפתחות. גם כשהוא גורם לקבוצת צמרת כירושלים להסתכסך עם סוכנים ברחבי היבשת ולזרוק זרים מהקבוצה בטענות מפוקפקות, ביטחונו העצמי לא נפגע.

הכישלון בבחירת הזרים ממחיש את הפער בין הדימוי העצמי הגבוה של שמיר לתפקודו בשטח. האיש שאמור לשנן נתונים סטטיסטיים של שחקנים בכל פינה בגלובוס, נכשל בכל הבחירות שלו העונה. הדפוס שחוזר על עצמו בכל ההחתמות הכושלות הוא הנטייה של שמיר לקרוא תגר על ההיגיון. בעונה שעברה שמיר החתים את אד קוטה, על אף שהרכז נחתך מז'לגיריס קובנה וכשל בברצלונה. העונה הוא ביזבז את כל תקופת ההכנה על חיפוש זר גבוה, כדי להביא בסיום את מרקוס סלוטר, ששוחרר עד מהרה. מחליפו היה נואל פיליקס, שהיה לבדיחה במכבי תל אביב. ובזמן שכל מאמן באירופה יודע שעליו לתת הזדמנות לזרים שלו לבטא את עצמם על הפארקט, לפני שיספסל או יחליף אותם, שמיר מקרקע את קרי, פיליקס ורוברסון מהרגע שנחתו בארץ.

אבל רגע, זה לא אותו שמיר שכמעט לקח דאבל בעונה שעברה? תלוי איך מסתכלים על זה. בעונה שעברה עלה מהספסל של ירושלים טרנס מוריס, הצלחת הרכש היחידה של שמיר, בעוד אצל מכבי פתח בחמישייה ליאור אליהו, נער פוסטר בנוקיה של השנה. מכבי של העונה שעברה היתה החלשה ביותר מאז הפסד האליפות, וירושלים כמעט ניצלה זאת. אבל גם אז היא החליפה שני זרים, הודחה ברבע גמר גביע יול"ב, הובסה ב-35 הפרש בנהריה והפגינה הגנה איומה ונוראית, כמו העונה. במובן מסוים, הכתובת כבר היתה על הקיר. העונה היא הגיעה לממדי ענק, אבל דני קליין מסרב לקרוא, ושמיר ממשיך להתבזות.