היסטוריה

לפני כשבועיים התפרסמה בבלוג זה כתבה של קפטן קבוצת הפועל אוסישקין גלעד שמחוני שכותרתה "הקומץ". לבודדים הספורים מבינכם שאינם קוראים באדיקות את הבלוג ויענשו על כך בהקדם, אזכיר רק כי בניגוד לדעה הציבורית השלילית על ה"קומצים" השונים במדינתנו, הייתה לקפטן שמחוני נקודת מבט מעניינת ושונה על הצבע והטעם שנותנים אוהדים אלו לקבוצות ולמשחקים ועל העובדה שיש לשמור על הקומץ ולא לבודד אותו.

יש אמת בדבריו, כאחד שמתלווה ומשתייך במשך כל חייו לקהל האוהדים של הפועל תל אביב ולמרות שנכוותי בעבר מקומץ אוהדינו, אני מסכים עם כל מילה של הקפטן. אבל לצערינו, כאשר חזיז נזרק במשחק כדורסל ופוגע במאבטח אף אחד כבר לא זוכר את התמיכה הלא נגמרת של הקומץ גם בימים קשים, ולצערנו כאשר חורטים על קברו של אדם אף אחד לא זוכר מאבק עיקש וחסר אלימות למען הצלתו של אולם כדורסל.

הקומץ הוא טוטאלי וככזה אין לו גבולות, לא לאהבה ולא לשנאה והוא יעשה הכל למען הקבוצה שלו. אבל כשאין גבול אז לפעמים גם עוברים אותו. כולנו טועים וכשטועים צריך לקבל את האחריות. המאמן טועה ומתפוטר, החלוץ טועה ומתאמן עם המילואים, השוער טועה והקבוצה מפסידה, ההנהלה טועה ומשלמת כפול בשביל להנחית פה כמה בולגרים ומה עם האוהדים ? מי ישלם על הטעויות שלהם? הקבוצה. ומי ישלם לקבוצה את הקנס או את הרדיוס? האוהדים? ברור שלא ? אז זהו שכן!

השבוע קרה מקרה בספורט הישראלי. קבוצת אוהדים, המכונה בפי רבים הקומץ, שהם גם בעליה של הקבוצה, טעתה ועברה את הגבול. במסגרת משחק הוקרה שנערך בקיבוץ נצר סירני, בין הפועל המקומית להפועל אוסישקין, החלו דחיפות בין שחקנים, בהעדר כל התייחסות מצד השופטים ובהעדר כל כח שיטור או אבטחה שיעצור את המתפתח, נכנסו אוהדים משתי הקבוצות למגרש על מנת להפריד בין הניצים. אין זה משנה מה הייתה הסיבה לכניסה למגרש של האוהדים או האם הייתה לכך הצדקה, דבר אחד ברור ואין עליו ויכוח: אוהדים לא צריכים להיות על המגרש!

בסיפור אדם וחווה עומדים השניים אל מול האלוהים לאחר שפישלו ואכלו מן הפרי האסור, לשאלתו של ההוא מלמעלה, למה עשה את מה שעשה, עונה אדם : "האישה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל". במילים אחרות: "שמת לי פה באמצע גן עדן אשה שהיא כליל השלמות ואתה מצפה שאני לא אעשה כל מה שהיא מבקשת?"

"בשביל מה הם היו צריכים להיכנס למגרש?", שאלתי חבר בקומץ שנשאר ביציע. “הם הרביצו לשחקנים שלנו", אמר וכיוון לשחקני הקבוצה היריבה. “ אז שהם לא ירוצו להפריד?”. השבוע קרה מקרה בספורט הישראלי, אמרתי והתכוונתי. שלושה אוהדים, שנכנסו לתחומי המגרש, הבינו כי טעו, הביעו חרטה על הטעות, קיבלו על עצמם את האחריות למעשיהם והסכימו, אני חוזר, הסכימו כי עליהם לשלם מחיר.

לצערי הרב, אני לא חושב שמעשה מדהים כזה יכול לקרות בקבוצות אחרות, זה מה שמייחד את הפועל אוסישקין כקבוצת אוהדים: קבוצה בה אנחנו האוהדים הם הבעלים של הקבוצה. אנחנו שולטים בגורלינו ויודעים כי כל נזק שנגרום לקבוצה הוא נזק שאנחנו גורמים לעצמנו, אין עוד קהל מול הנהלה, אין אנחנו והם, כולנו אותו דבר, מנהלים ואוהדים. וככאלה, חובה עלינו לקחת את האחריות על מעשינו ולהראות לכולם שאנחנו פה בשביל להישאר, אנחנו פה בשביל לקחת אחריות, אנחנו פה בכדי להראות שאפשר להתנהל גם אחרת, אנחנו הפועל אוסישקין.