באופן פיקנטי משהו, המפגש בין גרין ביי לסיאטל הוא שיחזור של משחק הוויילד-קארד בלמבו פילד לפני 4 שנים, משחק הפלייאוף היחיד בהיסטוריה שנגמר בטאצ'דאון הגנתי בהארכה. מדובר גם בחזרה הנוספת של מייק הולגרן בפלייאוף לגרין ביי. אפשר אפילו להזכיר את העובדה שמאט האסלבק חוזר למגרש שבו הוא ישב על הספסל בתור המחליף של ברט פארב, עוד אחד משורה ארוכה של מחליפים שלא ראו מגרש מאחורי איש הברזל.
אבל לא בפיקנטריה עסקינן, אלא בסיבות מקצועיות. ומבחינת ניסיון, מדובר בקבוצה הכי צעירה בליגה, וכמובן הכי צעירה בפלייאוף (גרין ביי), שתתמודד עם קבוצה מנוסה שרוב הכוכבים שלה היו בסופרבול רק לפני 3 שנים. ועם זאת, חשוב לזכור מי מנהיג את החבורה הצעירה הזו.
סטטיסטית, שתי ההתקפות מתבססות באוויר ולא לעומק, אלא בסגנון הווסט-קוסט, ושני הקוורטרבקים מסרו ל-28 טצ'דאונים במהלך העונה ונחטפו בערך מחצית מהכמות (15 חטיפות לפארב, 12 להאסלבק). שתי הקבוצות מעמידות הרבה הרכבים של 3-4 רסיברים וגם מחלקות את הכדורים בין כולם. שתיהן נמצאות באמצע מבחינה סטטיסטית בהגנה ושתיהן קבוצות ביתיות. אפרופו ביתיות, המשחק, שיתקיים במוצ"ש ב-23:30 (שידור ב-METV), ייערך בלמבו פילד האיום, שבו הטמפרטורה תגיע למינוס 4 מעלות עם פתיתי שלג קלים.
איך הן הגיעו לכאן?
מבחינה מקצועית גרין ביי עדיפה בהרבה, כמו שמשתמע מהמאזן של 3:13 בבית טוב יותר מאשר ה-6:10 של הסיהוקס, ששיחקו עם נמושות. בוא נגיד את זה קצת אחרת, בצורה לא הכי פוליטיקלי קורקט: סיאטל פשוט לא קבוצה טובה מספיק. היא הגיע לאן שהגיעה בזכות בית קל במיוחד, היא לא פגשה הרבה קבוצות חזקות וכשזה כבר קרה היא בדרך כלל הפסידה. זאת קבוצה שלא משחקת טוב בחוץ (5 הפסדים העונה, רק שניים מהם לקבוצות שסיימו עם מאזן חיובי), קבוצה שמסורתית לא מממשת את הפוטנציאל שלה והכי חשוב, קבוצה שכוכב העל שלה נראה קרוב לסיום הקריירה שלו.
שון אלכסנדר לא מצליח להתאושש מהקללה של מאדן (יש דבר כזה, תשאלו את מייקל ויק), ומשחק הריצה רחוק מלהזכיר את זה שהביא את סיאטל לסופרבול, כפי שבא לידי ביטוי בצורה מאד כואבת מול וושינגטון בשלב הווילד-קארד. חבורת הרסיברים כבר לא מורכבת מקבוצת מפילי המסירות הסדרתיים, וזה החלק החזק של הקבוצה, אבל מלבד בובי אינגראם הוותיק, אף אחד לא ממש יציב, ויש יותר מדי עליות וירידות ברמה. מצד שני, כנראה שדיון בראנץ', שכבר מחזיק בתואר סופרבול MVP, החלים ויחזור לשחק, דבר שיחזק את ההתקפה. הסיהוקס יצטרכו בכושר גם את די ג'יי האקט, גיבור הניצחון על וושינגטון.
הגנת סיאטל היא כבר סיפור אחר לחלוטין. לא פחות מחמישה שחקנים שלחה סיאטל לפרו-בול, ולא פחות חשוב, גם לקבוצת הנבחרים של העיתונאים, שהיא קבוצה קצת יותר מקצועית ורצינית מתחרות היופי של הפרו-בול. 45 סאקס רשמו בסיאטל, מקום רביעי בליגה, וביחד עם 20 החטיפות ו- 21 פאמבלים מדובר בקבוצה אגרסיבית ומסוכנת. במשחק הפלייאוף שלהם הסיהוקס פשוט נראו כמו שציפינו מהם, כלומר רע. הם התקשו לעשות נקודות, היו בעמדת פיגור ועל סף הפסד, ואז הצליחו סופסוף לחטוף את טוד קולינס ולסגור את המשחק. היכולת הזאת לא תספיק השבוע.
מנגד, יש את גרין ביי, הקבוצה עם ממוצע הגיל הצעיר ביותר בליגה, אבל כזו שהשחקן הכי חשוב שלה משחק כאילו הוא בגיל של רוב הרסיברים שלו. בגרין ביי התחילו את העונה בלי ראנינג בק רציני, ניסו לתת לשני הרוקים שלהם לעשות משהו, עד שריאן גרנט, שצורף לקבוצה ממש לפני תחילת העונה, הביא למפנה. בששת המחזורים הראשונים ברט פארב זרק לפחות 37 פעמים כל משחק, ואז גרנט לקח את העניינים לרגליים ושיחרר הרבה מהלחץ על פארב, שנאלץ לזרוק יותר מ-37 פעמים רק פעמיים נוספות עד סוף העונה. וכשהוא מסר, הרסיברים שלו היו שם לצידו ובמיוחד הנתון שמזכיר קצת בהמה טיבטית שעונה לשם יא"ת: יארדים אחרי התפיסה. חלק ניכר מהיארדים שרשומים על השם של פארב הושגו בעזרת הסיבסובים והתחמקויות של ג'נינגס, דרייבר וחבריהם. רק לשם השוואה, אף אחד מהרסיברים של סיאטל לא השיג ממוצע של 5 יארדים אחרי התפיסה. רק הרוקי ג'יימס ג'ונס ירד מממוצע כזה בגרין ביי.
מסירות קצרות שהרסיברים עושים מהן הרבה יארדים לא בדיוק היו הלחם והחמאה שאליהם פארב קשישא הרגיל אותנו, אבל גם את זה הוא עושה מצויין. שיחרור מהיר ומדוייק הוביל לאחוז ההשלמה הגבוה ביותר שלו בקריירה, ומדובר בקריירה מפוארת ומעוטרת. זה גם מביא אותנו להתקפת המסירה השנייה בטיבה בליגה (אני אשאיר לכם לנחש לבד מי הראשונה).
השביעייה הקדמית של הגנת גרין ביי מאד מזכירה את השביעייה של סיאטל. גם כאן יש שני קיצוניים הגנתיים מהירים מאד, גם כאן חוליית הליינבקרים מתקלת מצויין ומגיבה במהירות. אני נותן כאן יתרון קל לחבר'ה של סיאטל, אבל הוא מתקזז מול קו ההתקפה המצויין של גרין ביי, שאיפשר רק 15 סאקס על ברט השנה. הבעיה הגדולה של הגנת גרין ביי היא בחולייה האחורית, ולשם מייד נגיע.
מאיפה לתקוף?
סיאטל צריכה בהגנה להגיע לפארב, וזה לא יהיה פשוט, ובהתקפה לשלוח את אינגראם דרך האמצע על הסייפטים, ולשלוח את דיון בראנץ על אל האריס, משימה קלה יותר לביצוע. מצד הפאקרס, מכיוון ששתי הקבוצות משחקות בצורה דומה, גרין ביי צריכה לעשות בדיוק את אותו הדבר, אם כי דווקא להגיע להאסלבק יהיה יותר קל, אבל לשבור את הגנת סיאטל במהלכים ארוכים יהיה יותר קשה.
מצ'אפ ראשון: לפרוץ את קו ההתקפה שמגן על ברט. פטריק קארני נותן עונה מצויינת, והעובדה שטאפ בעונתו השנייה ממשיך את היכולת הטובה שלו, עוזרת לו מאד. הבעיה שהם הולכים לפגוש שני תאקלים מאד חזקים, ולכן הם יצטרכו עזרה בעיקר של ג'וליאן פיטרסון מאחור. העובדה שלגרין ביי היה שבוע מנוחה עזרה לג'ייסון ספיץ, הגארד השמאלי, להחלים, אבל הגארד השמאלי קוסטון נפצע במחזור הסיום, ובמקומו יחזור שחקן השנה השנייה, דארין קולדג', שפתח את העונה בתפקיד אבל הוחלף על ידי קוסטון באמצע העונה.
וושינגטון שמה בכמעט שליש מהמהלכים ההתקפיים שלה שני טייט-אנד שיעזרו בהגנה על קולינס, אבל דונלד לי יתבזבז בתפקיד הזה במקום בתפקיד רסיבר. לכן פארב יצטרך למסור הרבה סלאנטים, פה ושם מסירות סקרין, ובמיוחד לקוות שגרנט יצליח לשבור את התאקל הראשון ולגרום לסיאטל להוריד את הלחץ. כשלוקחים בחשבון את הנסיון של ברט ואת היכולת שלו לזהות הגנות ולהעניש אותן עם שיחרור מהיר לשחקן הלא מכוסה, המצ'אפ הזה צריך ללכת לכיוון של גרין ביי, אבל עקב הפציעות בהפרש קטן למדי.
מצ'אפ שני: לפרוץ את קו ההתקפה שמגן על על האסלבק. בניגוד לפארב, האסלבק פגש את הדשא לא מעט העונה, והוא סוחב איתו פציעה קלה בגב. בנוסף, קו ההתקפה שמגן עליו הוא פחות אתלטי וחזק מזה של גרין ביי, ומול קפמן ג'נקינס והקג"ב הם לא יוכלו להחזיק מעמד משחק שלם. סיאטל יהיו חייבים את הפולבק שלהם, לאונרד וויבר, שהצטיין כתופס בשבוע שעבר, במשימות הגנה ביחד עם הטייט-אנד הלארד. הסיהוקס לא יוותרו מראש על משחק הריצה, אבל בשלב הזה של העונה הם נכנסים עם הידיעה שהם עלולים להפוך לחד-מימדיים, והם יהיו חייבים לאפשר לרסיברים שלהם קצת יותר זמן. כאן היתרון הגדול של גרין ביי וכאן זה המקום שבו הם צריכים להכריע את ההתמודדות.
מצ'אפ שלישי: ברט פארב מול הרביעיה האחורית של סיאטל. לא מעט בזכות הלחץ שהם מפעילים על הקוורטרבק, סיאטל הובילה את ה-NFC בחטיפות עם 20, ובשבוע שעבר הם הוסיפו 2שתיים שבתור בונוס גם הוחזרו כל הדרך לטאצ'דאונים מנצחים. היתרון של גרין ביי הוא ביכולת להשתמש בהרכבים של ארבעה ולפעמים חמישה רסיברים, למרות שקשה לי לראות חמישה רסיברים מול הגנה כמו של סיאטל. ועדיין, הרכב של שלושה רסיברים ודיוויד לי או ארבעה רסיברים תהיה הדרך הכי טובה לפארב למצוא את המיסמץ' הנחוץ, ולקוות לראות הרבה יא"תים. כמובן, הבעיה היא שיהיו פחות מגינים לעצור את הלחץ, שעלול להוביל למסירה לא מדוייקת וחטיפה. בשאלת הביצה והתרנגולת הזאת מצד אחד לגרין ביי יש את יתרון הנסיון של דרייבר ופארב, אבל שאר החבורה מאד לא מנוסה, וקשה מאד לדעת איך הם יתמודדו עם הלחץ של הפלייאוף. המצ'אפ הזה שקול עם יתרון קל לסיאטל.
מצ'אפ רביעי: האסלבק מול הרביעיה האחורית של גרין ביי. החזרה של בראנץ' נותנת לסיאטל יתרון חשוב בהתמודדות הזאת, כי למרות העונה הסטטיסטית הטובה שלו, אל האריס לא יכול לעצור רסיבר מדוייק כמו בראנץ' באחד-על-אחד. האריס אוהב ללכת על החטיפה, והאסלבק את בראנץ' יכולים לגרום לו לשלם על זה ביוקר. במקביל, בובי אינגראם הוותיק, שמשיג עונת קריירה (כמו שיונייטס ציין, מעולם לא השיג רסיבר בגיל שלו עונת 1,000 יארד בפעם הראשונה), והוא יוכל להסתדר בין הסייפטים הלא מנוסים של גרין ביי ולתפוס מסירות חשובות שיאריכו את הדרייבים. גרין ביי תצטרך להשאיר את בארנט מאחור לעזור בכיסוי, אבל היא עדיין תוכל להגיע להאסלבק, דבר שהיא חייבת לעשות כמה שיותר כדי לא לתת לו לפרק אותה. כאן היתרון היחסי של סיאטל, ואם זה יהיה אחד הימים שבהם בורלסון הלא יציב יתעורר על הצד הנכון וינסה להטריד את צ'רלס וודסון, היא תנצח כאן.
בשורה התחתונה, שתי הקבוצות ישחקו דומה, כשהסוס השחור הוא ריאן גראנט. מי היה מאמין שבמפגש פלייאוף מול שון אלכסנדר, דווקא השחקן שלא נבחר בדראפט יהיה השחקן שיכול לעשות את ההבדל. אם הוא יצליח להשיג את היארדים הקשים, המון לחץ יירד מהתקפת גרין ביי.
התחזית
הלב (ו-וגאס) אומרים שגרין ביי תנצח, אבל משום מה יש לי תחושה מוזרה שסיאטל תצליח להפתיע. אם בשבוע שעבר הימרתי על הפתעה של הג'איינטס וביססתי אותה על משהו קצת יותר מוחשי, הפעם זאת פשוט ההרגשה שאחרי השבוע שעבר, שבו הם נראו גרוע, השבוע התקפת הסיהוקס תבוא לעבודה. האסלבק ירצה "לנקום" באל האריס על אותה חטיפה אומללה שרדפה אותו במפגש הפלייאוף הקודם, ויש לו את הכלים לעשות את זה. ניצחון לסיאטל.
