במאי 2007 הודיעו עיתוני אירופה על עסקה כפולה שביצעה מנצ'סטר יונייטד, בערך של 40 מיליון ליש"ט. העסקה בישרה על הבאתם של הקיצוני נאני מספורטינג ליסבון והקשר אנדסון מפורטו. נאני היה אז כשרון ידוע, אבל אנדרסון היה אלמוני לחלוטין באיים הבריטיים.
בפורטוגל, לעומת זאת, המצב היה שונה. הידיעה על עזיבתו של היהלום בן ה-19 הקימה בפורטו קולות בכי שדמו רק לאלו שהיו אחרי עזיבת גיבורי הזכייה בליגת האלופות ב-2004. אוהדי יונייטד שאלו בפורומים של אוהדי פורטו: "מי זה הילד שקנינו?", וקיבלו תשובה חדה: "בחור שיודע לעשות הכל". גם מאריו זגאלו האגדי לא חסך מחמאות מאנדרסון וכינה אותו: "סופרסטאר עתידי... פלא... שחקן ברמה גבוהה". כל המחמאות, חשוב לציין, הלכו לשחקן ברזילאי שבילה חלק רציני מהקריירה הפורטוגלית שלו בתהליכי החלמה מפציעות.
כעבור זמן קצר הבריטים גילו עוד שני תארים שהודבקו לברזילאי הכדורגלן המצטיין של אליפות העולם עד גיל 17 ב-2005 ו"רונאלדיניו החדש". סר אלכס העניק לו את החולצה עם המספר המכובד 8, תוך כדי פרסום הסכום ששולם בעסקת אנדרסון 17 מיליון ליש"ט. מיותר לציין כי הציפיות מהבחור החדש הרקיעו לשמיים.
נקודת הג'י
ומה רבה הייתה ההמולה כשאנדרסון אכזב בגדול במשחק המלא הראשון שלו במדים האדומים מול קובנטרי בגביע הליגה. אנדרסון עצמו הודה שלא הלך לו, אבל יונייטד זכתה לקיטונות של ביקורת ולעג על ההפסד לקבוצה מליגת המשנה. הביקורות הקשות ביותר היו נגד אנדרסון, בעיקר בשל סכום ההעברה הגבוה. היו כאלה שכבר שמו עליו איקס, למרות שמדובר היה במשחק אחד בלבד. ואם זה לא מספיק, הצהובונים החלו לדווח על מעורבות מוגברת של הברזילאי בחיי הלילה של מנצ'סטר.
בפעם הבאה שאנדרסון עלה לדשא זה קרה רק כעבור שבועיים, כמחליף במשחק מול וויגאן. כאן הוא כבר החל להרשים. המסירה האומנותית שלו לשער של קרלוס טבז סימנה את הניצחון המשכנע הראשון של היונייטד העונה. לאחר מכן הוא שיחק תפקיד חשוב בפירוקה של אסטון וילה, ולבסוף נבחר לשחקן המצטיין בתבוסה שהנחילו השדים האדומים לדינמו קייב. ההתקדמות הגדולה של אנדרסון, בשילוב הפציעות של קאריק וסקולס, הניעו את פרגוסון לקחת סיכון. הוא החליט להעלות את הקשר הצעיר למשחק מול ארסנל באמירויות.
הוא לא התאכזב. אנדרסון ביצע מצוין את תפקיד הקשר האחורי, שהיה זר לו עד כה, והצר את צעדיו של ססק פברגאס. שני הכשרונות הצעירים סיימו את המשחק על הדשא במזל, כי הקרב שהתפתח ביניהם במרכז השדה יכול היה להיגמר באדום אחד לפחות. אנדרסון לא הצליח לחסל לגמרי את הספרדי המעופף, אבל זה לא הוריד מהרושם החיובי הכללי. כמה שבועות אחר-כך הוא נבחר למצטיין במשחק מול ליברפול, בו יונייטד ניצחה והוא התמודד מול לא פחות מאשר סטיבי ג'י. איש כבר לא צחק יותר על יונייטד וההעברות שלה.
פול פוזישן
קשה לתייק את אנדרסון לאיזושהי קטגוריה. הוא לא קשר אחורי קלאסי, אבל גם לא עושה משחק. הוא משהו כמו מקור אנרגטי במרכז המגרש, שמזין את חבריו עם האקטיביות שלו. הוא גם ניחן בסט של תכונות שלהן זקוק כל קשר מודרני: מסירות קצרות וארוכות, טכניקה ושליטה בכדור, ניידות וכושר גופני וגם חוסן ופיזיות לא חסר. הוא מחזיק גם ביכולת סיום מצוינת, אבל בינתיים הוא לא הרשית במדים האדומים, אולי בגלל שפרגוסון מעדיף לשתף אותו כקשר אחורי הורס עם אחריות גדולה לעשות את העבודה השחורה. צריך רק לראות איך יסתגל הכשרון הברזילאי לתפקיד החדש.
ברור גם שבכדורגל המודרני הכישרון לבדו לא מספיק, וצריך לעבוד קשה. אבל כשרואים את המוטיבציה ואת ההתמדה של אנדרסון על המגרש, קשה להטיל ספק בעתיד שצפוי לו. הוא כבר הוכיח המון: עכשיו כבר מדברים עליו כעל מועמד לתגלית העונה, ואפילו הקשר המצטיין של העונה באנגליה. הרי ידוע שהאנגלים נוטים למסקנות מהירות בכל הקשור לספורט.
בכלל, לאנדרסון היה מזל גדול להיות במקום הנכון בזמן הנכון. הסגל הרחב של יונייטד יאפשר לא להישרף מרוב מאמץ. מצד שני, זה יאפשר לו התבשלות איטית והדרגתית לתפקיד מפתח בקבוצה. גילו של סקולס מרמז שהעידן שלו במרכז השדה עומד להסתיים ונראה שיונייטד כבר מצאו את היורש הראוי.