זה לקח 9 חודשי הריון, 4 חודשי צירים (קשים אם אתם אוהדי האייריש) ו-31 שיעורי למאז', אבל בסופו של דבר זה מגיע - הלילה תיוולד לנו אלופה חדשה במכללות. כעת, כל מה שנשאר זה לדעת איזה כרומוזום ינצח, ומי הקבוצה שתצא מהגמר כמנצחת הגדולה. רוצים לדעת מי זו תהיה? או, בדיוק בשביל זה אני פה. טוב, לא ממש פה - בזמן שאתם קוראים את זה אני במחסום בקלקיליה - אבל אתם יודעים למה אני מתכוון.
אז הערב, או יותר נכון הלילה, ייפגשו שתי הפיינליסטיות של העונה הפסיכית הזו לגמא הגדול. הסופר-דום בניו אורלינס כבר ממורק, מצוחצח ומקושט כולו לכבוד האירוע הגדול. אבל רגע לפני בעיטת הפתיחה, בואו ניזכר איך הגיעו שתי הגדולות לאן שהגיעו. נתחיל כמובן בקבוצה המדורגת ראשונה, סגנית האלופה היוצאת - אוהיו סטייט באקאייז.
אוהיו סטייט 1:11: מעונת בניה לשיקום מהיר
קונפרנס: ביג 10
מאמן: ג'ים טרסל
שחקני מפתח: טוד בקמן (ק"ב), בריאן רוביסקי (רסיבר), כריס וולס (ר"ב), ג'יימס לורינייטיס (ליינבקר)
רבים ציפו שהבאקאייז ישארו בבית במשחק האליפות, בגלל שני דברים עיקריים: האחד, התבוסה הכואבת לפלורידה בשנה שעברה (41:14), שיותר משהזיקה לבאקאייז, הזיקה למעמדו של הביג 10 כקונפרנס הראשי, שהפך כמעט בין לילה לקונפרנס הרביעי בטיבו (אחרי ה-SEC, ה-פאק 10 והביג 12), והסיבה השנייה היית, עזיבתם של שחקני התקפה רבים, בעיקר זוכה ההייזמן טרוי סמית', אך גם שחקנים כדוגמת טד גין ג'וניור, אנטוני גונזלס ועוד כאלה שיצאו לדראפט. העונה נחשבה לעונת בנייה, ורבים בכלל לא האמינו שהבאקאייז יצליחו לתת פייט של ממש מול ויסקונסין, מישיגן ופן סטייט בקרב על ראשות הביג 10, שלא לדבר על אליפות.
אבל הבאקאייז נשארו לאורך כל הדרך בתמונת הטופ 10 ופרט להפסד הביתי לאילינוי, נראו כקבוצה שהולכת ומשתפרת - 2 צידי הכדור - וההתקפה שלהם, שנראתה כחוליה החלשה בתחילת העונה, החלה להתחבר ומימד הריצה החל להוות גורם משמעותי - מה שהוריד לחץ מבאקמן את רוביסקי - בזכות היכולת המדהימה של כריס "ביני" וולס. הגנת הבאקאייז, בראשותו של לורינייטס (שאמור להיבחר גבוה בדראפט), נראתה חזקה ויציבה לאורך כל העונה, כשהשיא הגיע במשחק האחרון של העונה, במפגש המסורתי מול היריבה מישיגן, כשהגנת הבאקאייז החזיקה את התקפת מישיגן על פחות מ-100 יארד. תוסיפו לזה את הניצחונות החשובים על ויסקונסין ופן סטייט, ותבינו איך הבאקאייז הגיעו לאן שהגיעו - למקום הראשון בדירוג, ולמשחק הגמר היוקרתי.
לואיזיאנה סטייט (2:11):
קונפסרנס: SEC
מאמן: לס מיילס
שחקני מפתח: מאט פלין (ק"ב), ראיין פרילו (ק"ב), ארלי דוסט (רסיבר) גלן דורסי (דיפנסיב טאקל), ג'ייקוב הסטר (ר"ב)
זו אמנם לא הפתעה שהטייגרס הגיעו למשחק הגמר, אך זו הפתעה גדולה שהם הגיעו שניים לבאקאייז, ושוק טוטאלי שהם עשו זאת למרות שני הפסדים במאזן. אוקיי, אז נכון שלא נותרה קבוצה אחת בלתי מנוצחת בעונה (הוואי כבר הפסידו), אבל כשמדובר בענף כה ותיק כמו פוטבול מכללות (המכללות הן אלה שהמציאו את הפוטבול), בכל זאת מדובר בסוג של ידיעה מרעישה.
הטייגרס פתחו את העונה בצורה מרשימה, עם ניצחון - כיסוח יהיה מתאים יותר - על וירג'יניה טק (7:48), אבל כבר באותו משחק התחילו הצרות. מאט פלין נפצע בקרסול וישב על הספסל בשבוע שלאחר מכן מול מידל טנסי. הפציעה הזו פתחה תיבת פנדורה של פציעות, כאשר יותר מחמישה שחקנים פותחים הושבתו בשלב כזה או אחר של העונה, כשהחמורה מכולן הייתה זו של גלן דורסי, איש המפתח בהגנת הטייגרס - ההגנה השלישית בטיבה בליגה (אחרי הבאקאיז והטרויאנים), שכנראה הביאה לשני ההפסדים של הקבוצה לקנטאקי וארקנסו, שניהם ב-3 הארכות). כאן, למעשה, הגיעו 2 מרכיבים חשובים שנכנסו לפעולה - ההתקפה שהצליחה לנצח את פלורידה ואובורן, ובעיקר הביצים של לס מילס.
5 המרות, דאון רביעי מול פלורידה, ההחלטה ללכת על מסירה לאנד זון במקום שער שדה מול אובורן והפייק פילד-גול מול דרום קרוליינה, הן רק 3 דוגמאות לכך שמיילס לא מפחד ללכת בכל הכוח וששום דבר לא ירתיע אותו - גם לא הצעת עבודה במכללתו האהובה - מישיגן. הטייגרס הצליחו להתגבר על יריבותיהן הקשות מהבית הכי קשה בליגה, ולצאת בשן ועין כשידם על העליונה, הם אומנם נהנו - כמו הבאקאייז - עם הרבה מזל (או נאחס של הקבוצות האחרות), אבל בסופו של דבר הם בגמר ובזכות, ולא רק בחסד.
אז מה יהיה הלילה?
ובכן, אוהיו סטייט, למרות מיקומם בצמרת הדירוג, הם האנדרדוג במשחק הזה. לואיזיאנה סטייט מגיעה מקונפרנס הרבה, אבל הרבה יותר קשה, וכשכל השחקנים בריאים - מה שלא קרה מאז המחזור השני - קשה לראות את הבאקאייז מנצחים. מצד שני, הבאקאייז הוכיחו שיש להם הרבה אופי, ועם איזון בין ההגנה להתקפה, הם לא אמורים להיות המטרה הנוחה שהם היו בשנה שעברה. באקמן, רוביסקי ו-וולס הם שלישיה מאוד חזקה וטובה, אבל אם מול ההגנה הרעועה של מישיגן הם לא הצליחו יותר מדי, קשה לראות אותם עוברים את דורסי וחבריו, בטח לא כשגם לטייגרס יש קבוצה מאוד מאוזנת , שחקנים בריאים ומאמן עם ביצים בגודל התחת של גרנט.
ההימור: זה אמנם לא יהיה טבח כמו בשנה שעברה, אבל גם את השנה הזו, הבאקאייז יסיימו במקום השני. ניצחון לטייגרס.
זהו, אני מקווה שתהנו הלילה מהמשחק, אני בטוח לא, אלא אם מישהו יבוא עם טלוויזיה וחיבור לוויני למחסום קלקיליה, יש מתנדבים? הבירות עלי.
