התלהמות חסרת פרופורציות

התפטר או התפוטר, זה באמת לא משנה. הפרידה בין עודד קטש ומכבי תל אביב הייתה בלתי נמנעת, בראש ובראשונה בגלל הלחץ התקשורתי.

מאמנים באים והולכים בכל קבוצה, גם במכבי תל אביב. קטש לא היה הראשון ולא יהיה האחרון שלא יסיים את העונה. זה לא אומר שאינו מאמן טוב ושלא יצליח במועדונים אחרים בזמנים אחרים. אבל ספק אם באיזה מקום אחר הטיפול בנושא יקבל סיקור היסטרי כפי שהיינו עדים לו הפעם. כשמדובר במכבי תל אביב מאבדים כל קנה מידה. כל הפסד – ואין קבוצה בעולם שלא מפסידה – הופך בתקשורת למשבר. זה מתחיל בשידורים החיים ונמשך לאחר מכן בסקירות ובפרשנויות. אנשים שאף פעם לא העבירו אימון מלמדים את המאמן מה צריך לעשות. "פרשנים" שלא ניהלו אפילו קבוצת קט-סל, מכסחים את הנהלת המועדון שמורכבת מאנשים בעלי ניסיון ענק שכבר טיפלו בעבר בהצלחה במשברים.

איש אינו מחוסן מטעויות, וגם במקרה קטש נעשו לא מעט כאלה. אבל גם אחרי ההפסד המשפיל ברמת גן, מכבי תל אביב עדיין לא התפרקה. גם בתקופת פיני גרשון, פארקר, שאראס, באסטון וכו', היו תבוסות כמו ה-25 הפרש בדרבי התל אביבי. בסך הכל, הקבוצה היתה במצב של 3:6 ביורוליג, 3:5 בליגת העל ועם רגל אחת בחצי גמר גביע המדינה.

אבל מי שקרא את מדורי הספורט, צפה בטלוויזיה והאזין לרדיו, יכול היה להתרשם שכלו כל הקיצין. שמונה עמודים הקדיש "ידיעות אחרונות" לסיקור עזיבתו של קטש ומינויו של צביקה שרף. ערוצי הטלוויזיה העסיקו צוותי צילום, כאילו מסקרים את התפטרות ראש הממשלה ואתרי האינטרנט עדכנו כל כמה דקות. עם ההתפתחויות של סוף השבוע האחרון זה אולי נראה כמו חדשות האתמול, אבל זה קרה בסך הכל לפני שבוע, ועם ההפסד הבא של מכבי תל אביב תגיע הסתערות נוספת. רבותי, בסך הכל מדובר בקבוצת כדורסל.