כך חוסל ארבייטמן

1. לא ברור מה רוני לוי חושב לעצמו, שהוא לקח את הפריווילגיה לגמור קריירות. חיפה המשמימה שלו לא תדגדג העונה את האליפות, הכדורגל שלה מדכא שבא לבכות, אבל לוי מתעקש להחזיק קאדר מנופח כאילו מחרתיים משחקים בליגת האלופות. אפק יושב כיום על הראש של משומר, מסיללה עוד יחסל את דנין, ואילו מליקסון, שגם ככה די גמור, זכה אתמול לשאריות נדירות. נו מילא, אם בחיפה יש כמה מזוכיסטים שמתעקשים להמתין להזדמנות, בבקשה, אבל איפה הרחמנות על ארבייטמן?

אצל לוי המקובע אין כנראה רחמנות, וגם לא הגיון. הוא רואה את הכישרון גווע ועדיין ישן טוב בלילה. האם לוי נכנס למיטה, מניח את הראש ומפנטז שארבייטמן יביא לו גול אליפות? "סגרנו לאט את הפער מבית"ר", יאמר לוי למצלמות, "ולכן לא רצינו לשחרר את שלומי". כן, כן, יש לו חלום: "הגול ששלומי נתן היום הוא התשובה הכי טובה למה לא ויתרנו עליו". אחר כך גם יגיע יעקב שחר ממרומי יציע הכבוד ויספר לכולם על התואר המופלא. "כשהפועל ת"א ביקשו את שלומי", בלה, בלה, "סירבנו", בלה, בלה, "הרבה גבות הורמו", בלה, "והיום כולם רואים שצדקנו, נבנה בקיץ קבוצה לצ'מפיונס". סחתיין על החלום. ארבייטמן נחנק בתוך סיוט.

2. אמש קיבל ארבייטמן 34 דקות. העונה הוא פתח בהרכב רק בשני משחקים. בהשוואה קצרה לכישרונות אחרים בליגת העל, זה פחות מבן שושן, פחות מתמוז, פחות משכטר ופחות מאסולין. אם אתם מתעקשים, אז זה במקרה משתווה לעדי סבג. כך נראה האין קרדיט שקיבל העונה ארבייטמן, וזה לפני שפאנטני נחת.

ההצעה של הפועל חמה, הספסל של חיפה קר, וארבייטמן הקפוא והחנוק מתחנן להשאלה קצרה, או כפי שהוא הגדיר זאת "התאווררות". אתמול הוא היה מסורבל ומבולבל, לגמרי חלוד, אבל ללוי ושחר זה לא משנה - הם מחזיקים את הקריירה המתרסקת שלו בשני הקצוות: עכשיו הם יטענו ש"הוא לא ניצל את הצ'אנס", ואם מנגד הוא היה נותן גול הייתם שומעים ש"הוא נכס ולא נוותר עליו". כך מחסלים קריירה. בקרוב יישארו ממנה רק שני הקצוות.