כוכב נופל

הסיפור מתחיל לא בברצלונה ואפילו לא בספרד. השמועות על המשבר המקצועי של רונאלדיניו החלו בזמן המונדיאל בגרמניה. אמנם הוא היה די חלש במשחקים האחרונים של העונה ולא היה ממש משמעותי בחצי גמר האלופות מול מילאן ובגמר מול ארסנל, אבל איש לא חשב שזה משהו רציני. אמרו הכל – סוף עונה, לחץ בגלל המשחקים הגורליים, חוסר מזל. איש לא שיער שזה תחילתו של משבר גדול.

ואז הגיע המונדיאל. ברזיל הציגה בטורניר כדורגל עייף וחסר מעוף. עיקר התיק נפל על הכוכב שלה. רונאלדיניו לא הראה אפילו עשירית מיכולתו והחל בכך גל ביקורות שהשתווה לגל הפרסומות בכיכובו לפני הטורניר. הסנדק של בארסה, יוהאן קרויף, מיהר לצאת בהצהרות לעיתונות שהאשם בתצוגה של ברזיל הוא המאמן פריירה ורוני יחזור ובגדול.

בסוף יולי החלו השמועות הראשונות על התעניינות של מילאן בשחקן. מאז השם הזה לא יורד מהכותרות. באותו זמן המנהל הספורטיבי של בארסה – צ'יקי בגיריסטיין, ממשיך לטעון שאין הצעות ו"השחקן מאושר לשחק בברצלונה".

רונאלדיניו שיחק מצוין בטורנירי ההכנה לעונה ונראה כאילו הוא שכח את הפיאסקו מהקיץ. אבל את הליגה הוא החל, כמו כל הקבוצה, בצליעה. העיתונים דיווחו שהוא מתחמק מאימונים וגם המשחק כבר לא מסב לו את אותה הנאה כמו בעבר. האח הזועם, רוברטו, שהוא גם סוכנו של רוני, יצא בראיון נזעם וטען שסתם מפיצים שמועות ומחפשים את אחיו.

רונאלדיניו עצמו ענה במשחק נפלא מול סביליה בליגה ובמשחק נפל מול צ'לסי באלופות. לאחר מכן הוא החליט לדבר בעצמו ולא אמר למעשה כלום. בעיה נוספת שנוצרה היא בהבדלי הדעות בינו לבין רייקארד. רונאלדיניו טען שהוא בכושר פיזי מצוין. המאמן דווקא טען שהוא לא התכונן טוב לעונה וזו הבעיה העיקרית שלו.
אחרי מסיבת העיתונאים נראה היה שהכל חוזר לעצמו. רונאלדיניו נתן כמה משחקים נפלאים, כבש חמישה שערים בחמישה משחקים בנובמבר. בארסה שיפרה עמדות בליגה ונפנפה את ורדר ברמן באלופות. השיא היה במספרת הנפלאה מול ויאריאל. הכל היה מוכן לנסיעה ליפן, לקחת את אליפות העולם לקבוצות...

נראה ששילוב המילים "אליפות העולם" עושה רע לרונאלדיניו. המסע ליפן הוציא אותו לחלוטין מאיפוס – בארסה בזבזה זמן וכוחות על התאמה, במקום לנצל את המנוחה המסורתית בין שני סיבובי הליגה הספרדית. ואם זה לא מספיק, היא הפסידה בגמר לאינטרנסיונל וחזרה הביתה עם הזנב בין הרגליים.

הברזילאי חזר כבוי. לא נראו יותר ההתפרצויות הפתאומיות שלו במהלך משחקים והוא שיחק יציב ורע. רע לשחקן בקליבר שלו, כמובן. כדי לצנן מעט האווירה סביבו, הוא הודיע שלא יסע בקיץ לקופה אמריקה, אלא יקדיש את זמנו למנוחה והכנה לעונה הבאה. הוא רמז שהשתתפותו בגביע הקונפדרציה ב-2005 ובמונדיאל ב-2006 עייפו אותו והוא זקוק למאגרי אנרגיה חדשים בכדי להבריק שוב.

פברואר הביא איתו שתי שערויות יחד. תחילה היה זה סגן נשיא בארסה לשעבר, סנדרו רוסל, שהעכיר את האווירה עם גילויים על בעיות חוזיות בין השחקן למועדון. אחר כך הגיעה הפצצה האמיתית: סמואל אטו סירב להיכנס כמחליף בדקות האחרונות של המשחק מול סנטאנדר וזכה לשטיפה מרונאלדיניו, שאמר שעליו לחשוב גם על הצוות. אטו הגיף בהדלפה לעיתונות על קיום שני מחנות בבארסה: "מחנה לאפורטה" ו"מחנה רוסל" ורצוי שרונאלדיניו, מנהיג המחנה השני יחושב קצת על הצוות. ההנהלה דאגה לארגן סולחה כבר למחרת בבוקר, אבל המשקעים נותרו...

הקבוצה זייפה ורייקארד החל לחשוב על טקטיקות חדשות בשביל הקבוצה. רונאלדיניו שותף בניסויים ומצא את עצמו פתאום בתפקידים דוגמת חלוץ מרכזי או קשר שמאלי נסוג. הכוכב ביצע את כל המשימות בשקט ללא שערויות. רק שבארסה הודחה מהאלופות וכמעט והפסידה בבית לריאל מדריד במשחק מטורף. המשחק הזה העלה את כוכבו של ליאו מסי לגבהים חדשים. נוסף על הצרות המקצועיות רונאלדיניו, הוא קיבל מתחרה כריזמטי ומוכשר על תפקיד הכוכב.

העיתונות מיהרה להגיב. שמה של מילאן שוב החל להופיע בקביעות בעיתונים שתודלקו עם הצהרותיו של האח רוברטו שרוני ילבש את מדי הרוסונרי בתוך שבועיים. לאחר מכן הוא הפך לתחביב הכחשה של מילותיו של עצמו ועשיית כאב ראש לבגיריסטיין. אחרי כמה שבועות של שמועות, ב-2 באפריל יצאה הודעה רשמית שרונאלדיניו ישאר לפחות עונה נוספת במדי הבלאוגרנה. קרויף מיהר לתמוך בברזילאי בטור שלו והאשים בכל את לוח הזמנים הצפוף מדי של המפעלים האירופיים.

אבל גם זה לא הצליח למגר את השמועות. ההודעה על מחלתו של רונאלדיניו התקבלה בקרב האוהדים כהשתמטות ופרק נוסף במשחקים שמאחורי הקלעים. נוצר גם מעגל קסם. חוסנו הגופני של רונאלדיניו זכה לביקורת, הוא הגיב באימונים מוגברים בחדש כושר על חשבון אימונים קבוצתיים וזוכה בשל כך ביקורת על אי התאמה לשיטת המשחק. אז הוא זנח את חדר הכושר וחזר לאימונים הקבוצתיים ושוב קיבל ביקורת על חוסנו הגופני וכן הלאה. גם העצבים החלו לבגוד בו – הוא הורחק במחזור ה-36 מול חטאפה אחרי עבירה גסה ועזב את המגרש בהתקף זעם. לאחר מכן לא מצא בעצמו את הכוחות הנפשיים להופיע ביציע במשחק הלפני אחרון של העונה מול אספניול. אותו משחק בו בארסה הפסידה את האליפות.

הגעתו של תיירי הנרי לקמפ נואו הורידה מעט את הלחץ מהגיבור שלנו והוא למד להתמודד עם הביקורות. הוא מודה שהכשלונות האחרונים שלו היו תוצאה של ההכנות הגופניות הרעות שהוא עשה בעונות הקודמות בגלל התחייבויות לנבחרת. עכשיו הוא הודיע שהוא מוכן לעונה טובה אחרי מנוחה ראויה.

החודש הראשון של העונה הוכיח בדיוק את הדבר ההפוך. הברזילאי לא הגיע מוכן למשחקים ופעולותיו פשוט לא התאימו למשחק. עם תחילת שריקות הבוז הראשונות מהיציעים הוא נפצע בשריר הירך האחורי. השמועות טענו שזה סתם תירוץ כדי להתאושש מהבילויים הליליים התכופים. גם קרויף נשבר לראשונה: "הקבוצה חשובה משחקן אחד... זה לא משנה מה היית, משנה מה אתה עכשיו... אם הוא עייף אחרי משחקי נבחרת והטיסות, אז שלא יהיה בהרכב" – זה גזר הדין. המצב הגיע לכדי כך לבארסה נאלצה לפרסם באתר הרשמי שרונאלדיניו אכן פצוע. בגיריסטיין ורוברטו נראו כמו איזה זוג נשוי שמנסים שוב "לפתור את הבעיות".

נובמבר שוב היה חודש השערוריות. אדמילסון ביקר בפומבי את האווירה במועדון וכינה את אחד השחקנים "כבשה שחורה". לא צריך להיות פרופסור בשביל להבין במי מדובר. כמו עם אטו לפני שנה, סולחה אורגנה במהירות, אבל את הנעשה אין להשיב. עברו כמה ימים והמבצר האחרון נפל – גם היחסים עם המאמן רייקארד התערערו. המאמן הגיב בעצבנות על "חוסר רצינותו" של הברזילאי באימונים ואילץ אותו לחזור על התרגילים.

הסופר קלאסיקו היה כנראה ההזדמנות האחרונה. רונאלדיניו הבטיח בפעם העשירית להוכיח לכולם על המגרש ונחל כשלון. הקריקטורות בעיתוני קטאלוניה האשימו אותו בהפסד ואין זה סוד שהעיתונים האלו נמצאים בקשר הדוק עם הנהלת המועדון. ביקורת כזו קטלנית מופיעה רק בהוראתה של ההנהלה או לפחות בהסכמה שבשתיקה שלה. הכוכב הנופל כבר לא חסין בבירת קטאלוניה. מעל ראשו כבר חגה הציפור האדומה שחורה, אותה אחת שהוזכרה עוד בימים הראשונים. גם הכחולה יכולה להיות אופציה. קשה להאמין שיש דרך חזרה.