המשחק בין ניו יורק לטמפה ביי מפגיש, לכאורה, שתי קבוצות דומות. קבוצות עם שני רסיברים ותיקים בעונות מצויינות, עם ראנינגבק מחליף שאחרי שלוש שנים שלא עשה הרבה קיבל את המפתחות עקב פציעות, ועזר להוביל התקפת ריצה מובילה ולשתיהן יש הגנת ריצה חזקה.
למעשה, מדובר בשתי קבוצות שונות עם זהות שונה לחלוטין וגישה אחרת, והן גם הגיעו לנקודה בה הם נמצאות היום בדרכים אחרות. שץי הקבוצות סיימו את העונה האחרונה בצורה מאכזבת, אבל בזמן שהאכזבה של טמפה ביי התבטאה במאזן של ארבעה ניצחונות בלבד, בניו יורק האכזבה היתה מהפסד בסיבוב הראשון של הפלייאוף. מה שנקרא, יחי ההבדל הקטן. ועדיין, שני המאמנים היו העונה על הכוונת ותחת איום פיטורים במקרה של כישלון.
המשחק יתקיים בריימונד ג'יימס סטדיום בטמפה ביי, ביום ראשון ב-20:00 (שידור ישיר ב-FOX). מזג האוויר הצפוי: 17-20 מעלות, מעונן חלקית.
הדרך לפלייאוף
בטמפה ביי נזכרו באליפות הקודמת שלהם, עם בראד ג'ונסון היעיל כקוורטרבק, והתחילו לאסוף קוורטרבקים מכל הבא ליד. הם עדיין לא יודעים אם כריס סימס הוא אכן קוורטרבק העתיד, ולמעשה אפילו לא יודעים אם הוא יוכל לחזור ולשחק, ולכן אליו ואל גראדקובסקי הם צירפו את לוק מקקאון ואת ג'ף גארסיה, ואפילו רכשו את הזכויות עבור ג'ייק פלאמר, שהעדיף לפרוש.
גארסיה בן ה-37 השתלט במהירות על תפקיד הפותח והמשיך את היכולת הטובה שלו מהשנה שעברה בפילדלפיה, תוך שהוא מפעיל מצויין את שני הרסיברים הוותיקים של הקבוצה, ג'ואי גאלוויי ואייק היליארד. גארסיה סיים את השנה עם אחוז השלמה מצויין של 64%. אמנם הוא מסר רק ל-13 טאצ'דאונים, אבל הוא גם נחטף 4 פעמים בלבד ופימבל פעמיים. יעילות שמזכירה את הקוורטרבק הקודם שהוביל את טמפה לסופרבול - בראד ג'ונסון.
הבאקנירס פתחו את העונה עם מאזן של 1:3 ושני ניצחונות על היריבות שלהם בבית, ניו אורלינס וקרוליינה. בשלב הזה, עקב פציעות, הם נאלצו לתת את המפתחות על הקרקע לארנסט גרהאם, שאחרי 3 שנים כמחליף גילה יכולת מצויינת. הם המשיכו עם שני הפסדים ליריבות קשות מה-AFC (אינדי וג'קסונוויל) בדרך ל-4:4, אבל אז הם יצאו לשרשרת של ארבעה ניצחונות רצופים, האחרון שבהם בניו אורלינס, שדי הבטיח להם את ראשות הבית כבר במחזור ב 13. בארבעת המחזורים האחרונים הם היו שייטו להם בהילןך שני לפלייאוף, שהתבטא במאזן של שלושה הפסדים וניצחון בודד על אטלנטה (נגדם גם משחק בניוטראל הספיק לניצחון).
מנגד, בניו יורק עדיין לא ממש החליטו לאן הקבוצה הולכת. הם מאד מעוניינים להיות קבוצת התקפה אווירית, ולצורך זה הם הביאו את פלקסיקו בורס תמורת הרבה כסף, צירפו את ג'רמי שוקי ובשני הדראפטים האחרונים בחרו רסיברים בסיבוב השני. תוסיפו את אמאני טומר הוותיק שתמיד נמצא באיזור, ותקבלו בסיס עם הרבה כשרון, הייפ ושחצנות, אבל גם חבורה שמאד מועדת לפציעות. מעבר לכך, הבעיה העיקרית היא, כמובן, שאיליי מאנינג הוא פשוט לא קוורטרבק מספיק טוב. ברגע שהתרגיל המתוכנן קצת מסתבך, איליי מאבד את הראש. ההשוואה לגארסיה עושה לו רק רע: 56% השלמה ו-23 טאצ'דאונים שמתקזזים עם 20 חטיפות ו-7 פאמבלים.
ניו יורק פתחה את העונה עם שני הפסדים, אבל בשני המשחקים הבאים הג'איינטס ניצחו את היריבות שלהם לבית, וושינגטון ופילדלפיה, תוך שילוב מצויין בין ההתקפה האווירית לבין משחק הקרקע, שם לברנדון ג'ייקובס הבהמה (כינוי חיבה, באמת) הצטרף דריק וורד. עד לשבוע הביי המצב בניו יורק המשיך להיות מצויין, אבל כמו בכל שנה, המחצית השנייה של העונה היתה החלק הבעייתי. פלקס, שבששת המחזורים הראשונים תפס שמונה טאצ'דאונים, נפצע ויצא מאיזון. בחודש האחרון הוא התחיל לחזור לעצמו, עם שלושה טצ'דאונים בארבעת המשחקים האחרונים, תוך שהוא חוזר להיות חלק חשוב בהתקפה.
עם פלקס פצוע איליי התחיל לאבד את הראש ואת הכדור, עם ארבעה משחקים של שתי חטיפות או יותר, כשהשיא מגיע במשחק הבית מול וושינגטון, שם השורה הסטטיסטית של איליי אומרת הכל : 18 מ-52 ל-184 יארד (שיא שלילי של 34.6% השלמה ו-3.5 יארדים עלובים למסירה), טאצ'דאון אחד, שתי חטיפות ופאמבל. למזלם, בזכות הפתיחה החזקה שלהם נשאר להם מספיק אוויר לנשימה ומספיק משחקים להפסיד, וניצחונות קריטיים על בפאלו ופילדלפיה בחודש האחרון הבטיחו להם עונה שלישית ברציפות בפלייאוף.
עד עכשיו דיברתי בעיקר על ההתקפות של שתי הקבוצות, אבל החלקים החזקים באמת הן ההגנות, וההתקפה שתדע להסתדר טוב יותר איתן, תנצח.
מאיפה לתקוף?
גארסיה מול הבליצים של הג'יאנטס - קו ההתקפה של טמפה מורכב בעיקר מילדים. דונלד פן מחליף בעמדת התאקל השמאלי את לוק פטיגו שהגיע מניו יורק, ומצטרף לשני חבריו מהמחזור של 2006: הגארד דיוויד ג'וזף והתאקל הימני ג'רמי טרובלוד. ארון סירס הרוקי הוא הגארד השני, מה שמשאיר רק את ג'ון וייד הוותיק בעמדת הסנטר עם איזשהו ניסיון, מול הרביעיה הקדמית המפחידה ביותר בליגה. שלא תהיינה אי הבנות, קו ההתקפה הזה איפשר בסך הכל 19 סאקים על גארסיה, אבל הרביעיה של הג'איינטס הצליחה להטריד אפילו את בריידי בשבוע שעבר, ותנסה לנצל את חוסר הניסיון ולבלבל את קו ההתקפה של הבאקס עם מערכים שונים.
היתרון הגדול של גארסיה הוא הניסיון הרב שלו, כולל מול הלחץ הזה של ניו יורק בפלייאוף. בשנה שעברה הוא הרג את הלחץ עם שיחרור מהיר ומדוייק כשהוביל את פילדלפיה לניצחון על הג'יאנטס בפלייאוף. במקביל, טמפה תצטרך לבסס את הריצה כדי להאט קצת את הלחץ, ואז לתקוף עם כדורים ארוכים, בעיקר את סאם מדיסון, הקורנר של ניו יורק, שהפציעה שלו בשרירי הבטן החריפה בשבוע שעבר מול ניו אינגלנד.
התקפת הג'איינטס מול הגנת טמפה - טמפה ביי מובילה את הליגה בהגנת המסירה. יש לה רביעיה אחורית מאד מנוסה ומתורגלת, כשאפילו פיליפ ביוקאנן משחק כמו שמצפים מקורנר שנבחר בסיבוב הראשון. הם אמנם לא הירבו לחטוף כדורים השנה (רק 16), אבל מול איליי הלא מדוייק זה יכול להשתנות. טמפה תנסה לסגור את האופציות של איליי ולגרום לו לחשוב, ובמקביל למוטט את הפוקט ולגרום לו לטעות. מפגש כזה בין הגנה חכמה לבין איליי לרוב לא נגמר בצורה טובה לכחולים, ולכן ניו יורק תנסה לבסס את משחק הריצה ולשלוח את ג'ייקובס הרבה פעמים דרך האמצע, תוך שילוב עם אחמד ברודווי המהיר. הבעיה שגם הבאקס מהירים מאד ויכולים לנטרל את ברודווי ובמקביל הם ינסו לגרום לג'ייקובס לפמבל.
מצ'אפ פיקנטי יהיה בין רונדה בארבר, הקורנר של טמפה, לבין פלקסיקו בורס. רונדה הוא אחיו התאום של טיקי בארבר, מי שהיה עד העונה השחקן המרכזי בהתקפת הג'איינטס, והיום הוא גדול התוקפים שלהם. גם לרונדה יש פה גדול, ופלקסיקו כבר הבטיח להשתיק אותו על המגרש. שניהם בריאים, שניהם מאד מנוסים, וניו יורק חייבת ניצחון כאן כדי שיהיה לה סיכוי אמיתי.
בעיית הפציעות - טמפה ביי לא התאמצה בחודש האחרון, ובשבועיים האחרונים רוב הכוכבים לא שיחקו. היא יחסית בריאה, אבל בעיית החלודה מדאיגה. מנגד ניו יורק שיחקה מאד באינטנסיביות בשבועות האחרונים, איבדה את שוקי ואת הרץ המחליף דריק וורד, וסובלת מבעיית פציעות של סאם מדיסון הקורנר ושל שון אוהרה הסנטר.
התחזית
המאזן של ניו יורק בחוץ הוא שבעה ניצחונות, והמאזן של טמפה בבית הוא שישה ניצחונות, כך שהפקטור של משחק בית של טמפה ביי פחות משמעותי. הגנת טמפה ביי יכולה להאט את התקפת ניו יורק יותר טוב, במיוחד ברד-זון, שם הגנת טמפה מובילה את הליגה באחוז הטאצ'דאונים הנמוך. במקביל, גארסיה כבר הראה שהוא יכול להסתדר עם הלחץ של הג'איינטס ושהוא עדיין מסוכן גם מחוץ לפוקט.
על הנייר הבאקס צריכים לנצח, אבל השבועיים האחרונים, שבהם הג'איינטס נלחמו בשלג של בפאלו וכמעט ניצחו בבית את הפטריוטס בזמן שטמפה ישנה, ישנו את מאזן הכוחות. ניצחון לכחולים.