ההישגים שבצל השיאים

ארבעה רוקיז הטביעו חותם על הליגה העונה. כבר הזכרנו את פיטרסון האדיר, ואליו הצטרפו ג'ו תומאס, ששדרג במו ידיו את התקפת קליבלנד והפך את דרק אנדרסון האלמוני לפרנצ'ייז ק"ב; פטריק וויליס, מלך התיקולים של הליגה כבר בעונתו הראשונה; וטוני יוגו, שמילא באופן מפתיע את מקומו של טאריק גלן בהתקפת הקולטס. במלחמת העולמות על מחזור הדראפט הקודם נתן מריו וויליאמס נוק אאוט למבקרי יוסטון (כל העולם חוץ מכותב שורות אלו) כשהוכיח שהוא שחקן איכותי בהרבה מווינס יאנג ורג'י בוש גם יחד. קשה לומר אם בחירתו במקום הראשון תצדיק עצמה במבט לאחור, אך כבר כעת ברור כי יאנג ובוש הם שני שחקנים שמקומם לא יכירם בסיבוב הראשון של שום דראפט. נראה כי לפחות מבחינה זו צדק בוב מקנייר, כשהעדיף את וויליאמס על שני ה"כוכבים" האלה. הרוקיז שהיו בבחינת נעדרים הם כמובן הצמד חמד ראסל וקווין, שלא ברור עדיין אם בכלל הצדיקו את הרעש סביבם. נמתין לעונת 16/16 שלהם כדי לפסוק בנושא...

בצד השני של המטבע נאלצנו העונה להפרד מכמה כוכבים ותיקים, שרובם נדחקו החוצה עקב פציעות, ואחרים פשוט התעייפו. בראש ובראשונה מדובר בפריסט הולמס, לשעבר ה-MVP של הליגה ומלך הט"ד, שניסיון הקמבק שלו נכשל. זאת בעקבות פרישתם הכפויה של רצים כמו קרטיס מרטין, קורי דילן ומרשל פולק, ופרישתו הוולונטרית של טיקי ברבר. דור רצים שלם נעלם לפתע, כאשר רק ווריק דאן עוד מדדה בקושי על הפלסטיק של הג'ורג'ה דום.

גם רוד סמית', התופס האנדרדוג ביותר בהיסטוריה, ומי שרשם את הקריירה הפחות הגיונית מבין תופסי הטופ-20, נכנע לפציעות וכנראה ויתר על המשך הדרך. הוא עוזב עם שיאי תפיסות ויארדים לשחקן שלא נבחר בדראפט, ועם שתי טבעות אליפות – ועדיין אינו מוכר כמעט למי שאינו אוהד דנבר. בריאנט יאנג, שהחל דרכו כאלוף בעונת הרוקי שלו, ושיחק כל הקריירה עם הניינרס, הכריז על פרישה, כמו טאריק גלן, שעשה זאת עוד לפני תחילת העונה, בעקבות זכייתו באליפות החמקמקה.

עוד דיפנסיב טאקל בעל יכולת צייד של דיפנסיב אנד שהודיע כעת על פרישה הוא וורן סאפ השמנמן, אימת הק"ב בעידן החדש של טמפה שהחל עם מינוי דאנג'י. לסא היה פה גדול כמו הכרס שלו, אך הוא גיבה את המילים במעשים, והכתיר את הקריירה שלו באליפות ההסטורית של 2002. למרבה הצער, כפי שנראה בהמשך בפרק על היכל התהילה, סיכוייו להגיע להיכל קלושים, אך הוא בוודאי ימצא מקומו בתקשורת, שם ימשיך להשמיץ את כל המטרות החביבות עליו (קרי קולינס, הכן את השכפ"ץ).

בעוד שבועות ספורים תתפרסם רשימת 17 המועמדים הסופיים להיכל התהילה, מחזור 2008. מועמדי חצי הגמר כבר פורסמו, וניתן לראות בבירור כי מדובר במחזור חלש ביחס לשנים קודמות: רק שני שחקנים, קריס קרטר ודרל גרין, נמצאים ברשימה בעונה הראשונה בה הם רשאים להבחר. שניהם ייבחרו כמעט בוודאות, אך היעדר נציגים נוספים של פורשי 2002 מעיד על דלות החומר.

תופעה נוספת המודגשת ברשימה היא פקקי התנועה שנוצרו בכניסה להיכל בשלוש עמדות: תופסים, ציידי ק"ב וקו ההתקפה. שחקנים אדירים כמו ארט מונק ואנדרה ריד (כמעט 1,900 תפיסות ו-8 הופעות בסופרבול יחדיו); קווין גרין, דרק תומאס, קורטז קנדי וריצ'רד דנט הרוצח (יותר מ-400 סאקס יחדיו); ג'ו ג'קובי, רוס גרים, גרי זימרמן ודרמונטי דוסון (11 הופעות בסופרבול יחדיו) – נדחפים כתף אל כתף ואינם מצליחים להכנס, שנה אחר שנה. פתרון לא נראה באופק, והסטטיסטיקה מעידה שחלקם ייכנסו בעוד 20 שנה כמועמדים "זקנים", וחלקם לא ייכנסו לעולם. הגדלת מספר הקבוצות בליגה, כמו גם הזלזול של חברי הגוף הבוחר (עתונאים זקנים שגדלו בעידן הריצה) בתופסים ופס-ראשרס, עושים את שלהם.

שנה סוערת למדי עברה על שלושה מארבעת הדירוגים המצטברים בקטגוריות העיקריות. כוכבי עבר מהוללים עפו החוצה ודור חדש המשיך להתקדם במעלה הטבלה. עיקר האקשן התרכז בדירוגי התופסים והבועטים. רק דירוג המוסרים עבר עונה שקטה, בראשיתה ניפרד מדרו בלדסו כשחקן פעיל, ובסופה – מוויני הזקן, שעל שיאיו כבר דיברנו. שלושת המוסקיטרים שנותרו עומדים בסוף העונה היו ברט פארב, שגם עליו הרחבנו, פייטון מאנינג, שעליו נרחיב מייד, ו... הפתעה.

מאנינג הציב לא רק שורת שיאים קבוצתיים ולא רק השתתף בהישגים הקבוצתיים של הקולטס אותם כבר הזכרנו. גם בתחום האישי עבר מספר נקודות ציון משמעותיות. ראשית כמובן הגיע ל-40 אלף יארד, ה-11 בהיסטוריה שעשה זאת, ומייד פנה לחלוף על פני שני מוסרים אגדיים, ג'ו מונטנה וג'וני יונייטס, בדרך למקום התשיעי. אלא שמאנינג רק סיים כעת את עונתו העשירית, והוא מוקף בדירוג בשחקנים עם 14 עונות ומעלה. השחקן הבא בדירוג ששיחק 10 עונות ומטה הוא... בריידי, במקום ה-49!

גם בתחום הט"ד ציין מאנינג אבן דרך משמעותית כאשר הגיע ל-300, ועבר את ג'ון אלוויי הגדול – ששיחק 6 עונות יותר! גם בדירוג זה מאנינג בבדידות מזהרת מבחינת גיל, כשהוא מדורג במקום הרביעי – והק"ב הבא בדירוג עם עשר עונות ומטה הוא... בריידי כמובן, במקום ה-28.

בנוסף, שבר מאנינג את שיאו שלו וקבע עונה שמינית של 4,000 יארד, למרות אבדן מטרתו העיקרית, מרווין הריסון, למשך כשלושת רבעי העונה. הוא גם חצה בפעם הרביעית בקריירה את 30 הט"ד בעונה, ונמצא כרגע בדיוק ביחס ט"ד/חטיפות של 2 בקריירה – בחברה טובה עם בריידי המוביל, סטיב יאנג ודונובן מקנאב. אבל מעל לכל הפך מאנינג העונה למנצח של 100 משחקים בעמדת הק"ב הפותח. שורה תחתונה – עוד עונה גדולה ל"מיסטר פרזידנט".

וההפתעה? זהו קרי קולינס כמובן, שכבר נחשב לשחקן גמור, עד שפציעתו של וינס יאנג העלתה את האפשרות שיפתח בפלייאוף, לראשונה מאז 2002 (אם כי זה לא קרה לבסוף). קולינס השיג העונה כמחליף כ-500 יארד, ועקף בדירוג את ג'ים הארט. יחד עם הקאמבק המוזר של טוד קולינס (משחק פלייאוף ראשון בקריירה בהרכב, בעונתו ה-13!) מדובר בתחיית המתים של הקולינסים...

דירוג הרצים ראה יותר תהפוכות. המוביל, אדג'רין ג'יימס, ניצל את פרישתם של טיקי בארבר וקורי דילון כדי להתקדם ללא הפרעה עד המקום ה-13, כשהוא חולף על פני אדי ג'ורג', טיקי בארבר, ריקי ווטרס, או ג'יי הרוצח וריגנס הפטיש מוושינגטן. ג'יימס רשם עונה שביעית של 100 יארד ונמצא בנקודת זינוק נוחה לעקוף לא פחות משישה רצים אגדיים (חמישה מההיכל ואחד שייכנס בוודאות) בעונה הבאה. על כך בהמשך.

מי שנכנסו העונה לדירוג היו פרד טיילור, שהצליח לעקוף את משבר גיל ה-30 (ע"ע שון אלכסנדר, ווריק דאן ופריסט הולמס) והתברג במקום ה-19, וטומלינסון, שהגיע למקום ה-18 בעונתו השביעית בלבד. טומלינסון עשוי להגיע לאיזור 14-15 אלף יארד בקריירה סבירה של 11-12 עונות. טומלינסון גם הצליח להתמקם במקום השלישי בהיסטוריה בט"ד ריצה, לאחר שעקף שחקנים גדולים כג'ים בראון, ריגנס, וולטר פייטון ומרשל פולק. מתי יוסיף LT גרסה 2.0 טבעת לשלל שיאיו? לאיי ג'יי סמית' הקשוח פתרונים...

מי שהחמיץ את ההזדמנות להכנס לדירוג היה ווריק דאן, שנחלש מאד בעונתו ה-11, וייתכן שזה הסוף מבחינתו. אם ימשיך בעונה הבאה, הוא עשוי לעקוף את בארבר הקשקשן ולשהות זמן קצר בדירוג, כששון אלכסנדר נושף בעורפו. השחקנים שהודחו מהדירוג העונה היו או ג'יי אנדרסן, מלך הריצה של הקרדינלס, שגם זכה בשתי אליפויות עם הג'איינטס, ואדי ג'ורג', מלך הריצה של טנסי.

כעת הגענו לדירוגים השופעים שחקנים פעילים. בין התופסים ראינו עונה מרתקת, כאשר חמישה שחקנים נאבקו על הזכות להכנס לדירוג. טוני גונזאלס הגדיל לעשות, כשנכנס היישר למקום ה-14 והפך העונה למלך התפיסות, היארדים והט"ד מבין הטייט אנדים. בעקבותיו באו טורי הולט, עם עוד עונת 90 תפיסות, שחצה את קו ה-800, ורנדי מוס, שהקאמבק שלו הקפיץ אותו למקום ה-20. מוס, כמובן, גם הגיע למקום הרביעי בהסטוריה בט"ד בזכות הישגיו העונה, ועקף את הריסון.

הוותיקים יותר עברו עונה מעורבת. ברוס הנצחי נחלש מעט, אך עדיין הצליח לעלות למקום ה-6 בתפיסות וה-3 ביארדים. תוך עקיפתם של ארט מונק וג'יימז לופטון בהתאמה. מקארדל, זקן התופסים, נתן עונת פרידה (?) סבירה ושמר על יתרון של תפיסה אחת מטרל אואנס. אואנס מצדו הראה שדאלאס היא המקום המתאים עבורו, והתקרב כדי ט"ד אחד מקריס קרטר במקום השני בהיסטוריה. נקווה ש-TO יחזור לשחק בפלייאוף וייאבק על חזרה לסופרבול. בתפיסות הגיע אואנס למקום התשיעי, תוך עקיפת תופסים כרוד סמית', ג'ימי סמית' וארווינג פריור. בדירוג היארדים הגיע אואנס למקום העשירי ומוס – למקום ה-14. ברוס חצה את ה-14 אלף, אואנס את ה-13 אלף, מוס את ה-12 אלף והולט – את ה-11 אלף. מאחור נותרו מולדז ומוחמד, שכנראה החמיצו הזדמנות להכנס לדירוג. השחקנים שהודחו מהדירוג העונה היו שלושה חברי היכל התהילה – צ'רלי ג'ויינר, מייקל ארווין וג'יימס לופטון.

בהזדמנות זו הבה נעיף מבט על קורותיהם של תופסי מחזור 96', הממשיך להסתמן כמחזור הדראפט הגדול בהיסטוריה בעמדה כלשהי. העונה התמודד המחזור עם פרישה ראשונה (קישון), 3 פציעות (הריסון, קניסון וגלן), והיחלשות של 3 שחקנים נוספים – מוחמד, מולדס והורן. אך גם בעונה כזו הוכיח המחזור את שרידותו, בזכות שלושת הנותרים – אואנס שעליו כבר דיברנו, טומר שגם אותו הזכרנו, וכמובן בובי אינגרם, שבגיל 34, לאחר בעיה הורמונלית חמורה שחיסלה את עונתו הקודמת, נחשב לשחקן על סף פרישה – והגיב עם 90 תפיסות, חציית קו ה-600 (כמו גם הורן וטומר) ואלף יארד – לראשונה בקריירה שלו! ככל שהצלחתי לבדוק, זו הפעם הראשונה בהיסטוריה של הליגה ששחקן כה ותיק משיג עונת אלף יארד ראשונה (אשמח לקבל תיקונים אם יש). אפילו טרוי בראון, ששימש מחזיר בעיטות במשך 8 עונות בניו אינגלנד, לא המתין 12 עונות להגיע לאלף יארד.

בסיכום ביניים, בסוף עונתו ה-12 מחזיק מחזור 96' שלושה תופסים בטופ-20 ותשעה (!) בטופ-50. שמונה (!) מהתופסים חצו את קו 600 התפיסות, וחמישה את קו ה-700. התופסים הופיעו 8.5 פעמים בסופרבול (החצי הוא של גלן, שנחתך מהפאטס באמצע עונת האליפות הראשונה שלה ולא שיחק בסופרבול, אף שזכאי כנראה לטבעת), וזכו פעמיים. לשם השוואה, בסיום העונה ה-12 של הק"ב ממחזור 83', היו להם 9 הופעות בסופרבול, אך 0 זכיות. כיום טרם נסתיימה העונה ה-12 של מחזור 96', שכן ארבעה מהתופסים (אואנס, הריסון, אינגראם וטומר) נמצאים עדיין במאבק האליפות, כך שייתכן שמספר ההופעות בסופרבול עוד יגדל.

ולסיום – דירוג הבועטים. כאן יש לא פחות משמונה פעילים בטופ-20. על מתושלח אנדרסן כבר דיברנו, ומתחתיו נאבקו לאורך כל העונה מט סטובר וג'ון קרני על המקום הרביעי. סטובר סיים את העונה לפני קרני, ובהיותו צעיר יותר – הסיכויים להמשך נוטים לטובתו. מייד אחרי קרני מדורג אילאם, שיאן הנקודות הקבוצתי של הליגה (כעת כ-1,790 במדי דנבר). עוד נכונו לנו בוודאי עונות רבות של אילאם, שעומד כעת על 15 עונות רצופות של 100 נקודות – שיא ליגה.

ג'ייסן הנסון העפיל למקום העשירי, וג'ון קייסי – למקום ה-14. שני בועטים צעירים יותר נכנסו העונה לדירוג – ג'ף ווילקינס ואדם וינטיירי, שהמשיך את רצף עונות ה-100 שלו (12). הבועטים שהודחו העונה הם ג'ים בקן, מלך הנקודות של הקרדינלס, ומרק מוזלי, מלך הנקודות של וושינגטון.

כרגע נראה כי עונת 2008 לא תהיה סוערת כקודמתה מבחינת שיאים מצטברים. רק שני שחקנים – טום בריידי וסבסטיאן ג'ניקובסקי – נראים כמועמדים בטוחים לשבור שיאי קריירה קבוצתיים. בריידי ישיג בקלות את בלדסו, ואילו ג'ניקובסקי ימחק בקלות את בלנדה הנצחי מספר השיאים של אוקלנד, אחרי 33 שנה. גם בתחום שיאי הליגה המצטברים לא צפויות התפתחויות כדוגמת שיאיו של פארב.

שיאים נקודתיים שכדאי לשים אליהם לב יהיו בתחום הקבוצתי. מאט שאוב ינסה לקבוע שיא מסירה ביוסטון אם ישחק עונה שלמה. רותלסברגר, שהוכיח את איכותו העונה, ינסה להפוך למוסר ה-4,000 הראשון בתולדות פיטסבורג ולעקוף את ברדשו. הרץ האלמוני כרגע שיפתח ביוסטון ינסה לקבוע שיא ריצה עונתי שם (השיא הנוכחי הוא פחות מ-1,200 ירד). פיטרסון המוכשר יסתער על שיא הריצה העונתי של מינסוטה שקבע רוברט סמית' בעונתו האחרונה.

מצטרפים צפויים לטופ-20 יהיו, כאמור, ווריק דאן ושון אלכסנדר בריצה; היינס וורד, דרק מייסון ואולי מוחסין מוחמד (סיכוי קלוש) בתפיסות; ג'ואי גאלאוויי (סיכוי קלוש) ביארדים בתפיסה; וסטיב מקנייר (אם יחזור) במסירה. 35 ט"ד (אפשרי בעקבות העונה...) יכניסו את בריידי לטופ-20 בט"ד מסירה. דירוג הנקודות יישאר בהרכב הנוכחי לפחות עד 2009. בדירוג הריצה צפוי אדג'רין ג'יימס לעקוף את ת'ורמן תומאס, מרשל פולק, פרנקו האריס, מרקוס אלן, ג'ים בראון וטוני דורסט ולעלות למקום השביעי. והיכל התהילה? הוא יעבור עוד עונה שקטה יחסית, בציפיה למפץ הגדול של 2009 (ג'רי רייס, ברוס סמית', אמט סמית', טים בראון, שאנון שרפ... הבנתם את הפרינציפ).

זהו, עד כאן ניקוי השולחן שלי. מאחל לכולם פלייאוף מטורף בסגנון 99' או 05', ומבטיח לחזור אחרי הפלייאוף עם סדרה היסטורית חדשה, בנושא שונה לחלוטין מזה של "פוטבול מאפור לזהוב".