פיטסבורג - ג'קסונוויל: מבחן אופי

אין ספק שמכל ארבעת המפגשים בשלב הויילד קארד, זה יהיה המסקרן ביותר (וחבל שהוא נופל על שעת לילה מאוחרת בין שבת לראשון). המפגש הקודם בין השתיים, לפני שלושה שבועות, הוליד את אחד המשחקים המרתקים העונה והסתיים בניצחון של הג'אגוארס בהיינץ פילד - 22:29. גם המשחק הזה יתקיים בפיטסבורג, ב-3:00 לפנות בוקר יום ראשון. מזג האוויר הצפוי: 4-6 מעלות, גשום לפרקים.

פיטסבורג סטילרס (6:10) – מצד אחד, הסטילרס פתחו את העונה נהדר, כשהגנה מצוינת ובן רות'לסברגר מובילים אותם לנצחונות משכנעים ומאזן 3:9, אך לצד זה היו הפסדים מביכים לקבוצות חלשות יחסית כמו הקרדינלס, הברונקוס והג'טס. ההגנה נחלשה בחצי השני של העונה, והסטילרס הפסידו שלושה מארבעת משחקיהם האחרונים שניים מתוכם לקבוצות פלייאוף, הפטריוטס והג'אגוארס.

ג'קסונוויל ג'אגוארס (5:11) – הג'אגס פתחו את העונה בגמגום קל עם קשיים אמיתיים בעשיית נקודות בהתקפה. משחק המסירה נראה תקוע, וההיסמכות על משחק הריצה הכתיבה דרייבים ארוכים שנגמרו יותר מדי פעמים בשערי שדה. למרות זאת, דייויד גרארד המשיך לשחק בסבלנות ואחריות, ההגנה נכנסה לסינכרון והניצחונות התחילו לבוא. במחצית השניה הג'אגס לא הפסיקו לנצח תוך שהם מציגים משחק סולידי ויעיל מכל צידי הכדור.

שלושת המפתחות של הסטילרס:

1. בן רות'לסברגר – אחרי עונה מאכזבת ב 2006 (אותה התחיל אחרי פציעה קשה מתאונת דרכים), חזר ביג בן בגדול, עם עונה פנטסטית של 32 ט"ד לעומת 11 חטיפות, 65.3 אחוזי השלמה ורייטינג מצוין של 104.1, שני רק לבריידי. קפיצת מדרגה של ממש. אבל מעבר לסטטיסטיקה, רות'לסברגר תפס מנהיגות על הקבוצה, שיחק באחריות רבה ובקור רוח ואף תרם לקבוצה את גופו (47 סאקים, קצב של דוד אוטו). השאלה הגדולה היא כיצד תגיב ההתקפה ובראשה רות'ליסברגר לאובדן של ווילי פארקר.

נאג'ה דאוונפורט, סוג של אוטובוס לעניים, נתן אמנם עונה מצויינת עד כה, אך כרץ של דאון שלישי בלבד ולא כרץ עיקרי שנושא במלוא הנטל, תפקיד שאיתו דווקא לא התמודד בהצלחה מרובה בעבר. אחריות גדולה יותר אם כך תוטל על כתפיו הרחבות של ביג בן, שייאלץ לאלתר הרבה יותר ולהכריח את ההגנה להתרווח למרות חסרונו של פארקר הזריז. ההגנה של ג'קסונוויל תהיה חייבת מצידה לנסות להשאיר אותו בפוקט, שם הוא פחות מסוכן.

2. הגנה – זה אמור להיות החוזק העיקרי של הקבוצה, הרי ההגנה של הסטילרס נמצאת בשפיץ של הליגה ברוב הסטטיסטיקות (ראשונה ביארדים כוללים וביארדים בריצה, שניה ביארדים במסירה ובנקודות), אבל מי שראה את הסטילרס העונה יודע שזה לא בדיוק זה. למעשה, עפ"י footballoutsiders.com, סטטיסטית ההגנה של הסטילרס כלל לא נכנסת לשלוש ההגנות הטובות באף עונה מלבד אחת בעשור האחרון. בשניים משלושת המשחקים החשובים של הסטילרס העונה (ג'קסונוויל, ניו אינגלנד וקליבלנד) הם הפסידו בעיקר בגלל תצוגה נרפית בהגנה, שהוכיחה שהיא לא מספיק טובה הן נגד הריצה (224 יארדים מהג'אגס) והן נגד המסירה (בשלב מסוים היו לבריידי משהו כמו 4,562 מסירות מושלמות רצופות). לזכותם ייאמר שהיחידה סובלת מהרבה פציעות, החשובות שבהן של הדפנסיב אנד אארון סמית והסייפטי ריאן קלארק, שהיה מצוין במחצית הראשונה של העונה. עם כל זה יש מספיק נסיון, גאווה ופליימייקרים (פולאמאלו, פריור ופוט) בהגנה הזו כדי להוות יתרון מול ג'קסונוויל.

3. היינץ פילד – האיצטדיון של הסטילרס הוא מהביתיים ביותר בליגה, על אחת כמה וכמה בינואר. מעבר לרעש הקהל ולקור העז, הרוחות שמשתוללות יכולות לשגע כל ק"ב שינסה למסור את דרכו לניצחון. הרבה יותר חשובה מכך היא השפעת הרוחות על משחק הבעיטה, עקב אכילס אמיתי של קבוצות שמתארחות בפיטסבורג. העובדה שהג'אגס נוטים לשחק משחקים צמודים יכולה להיות בעוכריהם אם העסק יגיע לשער שדה מכריע, אם כי הבועט שלהם סקובי (דו-בי-דו) יציב יחסית והחמיץ בעיטה אחת בלבד בחצי העונה בה שיחק. כפי שכבר הזכרנו, כל הפקטורים האלה כמובן לא השפיעו על ג'קסונוויל רק לפני שלושה שבועות כשהם באו למגרש הקטשופ והראו לפלדות מאיפה משתין היגואר.

שלושת המפתחות של הג'אגוארס:

1. מומנטום - נכון, ניו אינגלנד עשתה עונה של 0:16, אבל הקבוצה הכי חמה בליגה בחודשיים האחרונים מגיעה מפלורידה. הג'אגוארס ניצחו 6 משבעת משחקיהם האחרונים (בשבוע 17 מול יוסטון רוב הפותחים ישבו בצד), תוך כדי תצוגות מרשימות של קשיחות ואיזון. את המשחק בעונה הרגילה בפיטסבורג, ששוחק על מגרש ביצתי, בשלג ובקור עז לפני פחות מחודש, ניצחו הג'אגס עם משחק הגנה אגרסיבי, 224 יארדים על הקרקע, שלושה ט"ד במסירה ודרייב מנצח מרשים ברבע הרביעי, שהגיע מיד אחרי שהסטילרס עשו קאמבק והשוו. בכושר המשחק הנוכחי שלהם, עם היכולת להימנע מטעויות, לכפות קצב משחק באמצעות הריצה (תמיד טוב בפלייאוף) ועל כך לבסס משחק מסירה סולידי – הג'אגס כמעט מיועדים להצליח בפלייאוף (זה נשמע יותר טוב באנגלית, אני יודע).

2. דייויד גרארד - ההימור על גרארד כפותח השתלם לג'ק דל ריו בענק. גרארד, הק"ב היחיד מבין הארבעה שישחקו השבוע ב-AFC שלא נבחר בסיבוב הראשון של הדראפט, גמל למאמן שלו על האמון עם משחק אמיץ, אחראי וחף מטעויות (שלוש חטיפות בלבד!) לאורך כל העונה. ואם בתחילת העונה היה זה משחק הריצה המשובח של הג'אגס שהחזיק אותם בתמונה (עוד על כך מיד), הרי שבמחצית השניה השתפר משחק המסירה ללא הכר - הרבה בזכות גרארד שמסר ל 12 ט"ד בששת המשחקים האחרונים של העונה לעומת 6 בלבד בששת הראשונים.

3. משחק ריצה - 224 יארדים. זה מה ששפכו טיילור וג'ונס דרו על הראש של הסטילרס, בפיטסבורג. בכלל, פרד טיילור, בעונת תחייה אחרי שכבר נראה גמור, אוהב לפגוש את הסטילרס, והוא מחזיק בממוצע של 121 יארדים בששת משחקיו האחרונים מולם. מתוך אותם 224 יארדים 147 יארדים שייכים לטיילור, הרץ הראשון שעובר 100 יארד בפיטסבורג מאז עונת 2004 (!). והכי חשוב, אחרי עונה של 223 נשיאות בלבד (עם ממוצע לנשיאה נהדר של 5.4 יארד) טיילור מגיע לפלייאוף בכושר מצוין ועל רגליים רעננות. החלק המשלים שלו, מוריס דרו ג'ונס אמנם נתן עונה קצת פחות טובה מהצפוי אחרי עונת הרוקי המצוינת שלו, אך עדיין סיים עם 9 ט"ד וכמעט 1,200 יארדים כוללים. דל ריו משתמש בשניים היטב השנה כדי למתוח דרייבים ארוכים ולשנות את קצב המשחק. כמו שכבר הזכרנו, משחק ריצה טוב נחשב הכרחי על מנת לנצח בינואר.

אם לפני מכת הפציעות של פיטסבורג הקבוצות נחשבו לפחות או יותר שוות, הרי שעכשיו הכף נוטה בבירור לכיוון ג'קסונוויל. יתרון הביתיות היה אמור לאזן את המצב, אבל הג'אגוארס כבר ניצחו בפיטסבורג בדצמבר, ועוד במזג אוויר קשה. למרות זאת, בעיקר בגלל שמבחינתי חובת ההוכחה בפלייאוף מונחת עדיין על כתפי הג'אגוארס, אני הולך על הסטילרס, במשחק צמוד מותח ודרמטי.

וכדי לעזור לכם להעביר את הזמן עד לפתיחת המשחק, הנה, לסיום, חידה: המאמן ובנו ייפגשו בפלייאוף? הפתעה!