כמו לפני שנתיים, גם השנה סיאטל מארחת את וושינגטון במשחק הפלייאוף הראשון שלה. ב-2005 הסיהוקס הגיעו אחרי שבוע מנוחה, ניצחו 10:20 והמשיכו עד לסופרבול, בו הפסידו לפיטסבורג. השנה הקבוצות נפגשות בוויילד קארד, וסיאטל תצטרך לעבוד הרבה יותר קשה. המשחק יתקיים ב"קווסט פילד בסיאטל, בשבת ב-23:30 שעון ישראל. METV תעבירו בשידור ישיר. מזג האוויר הצפוי: 6-8 מעלות, גשום.
איך הן הגיעו לפלייאוף?
על סיאטל אפשר להגיד הרבה דברים חיוביים זו קבוצה מאומנת היטב שמגיעה בשנה החמישית ברציפות לפלייאוף, עם הרכב מוכשר שמשחק ביחד כבר הרבה זמן. ההגנה ספגה רק 18.2 נקודות למשחק (מקום שישי) והפילה קווטרבקים 45 פעמים (רביעי). התקפת המסירה טובה מאוד והאסלבק הפגיז שיאים אישיים של 3966 יארד ו-28 טאצ'דאונים (הוא גם מעולם לא זרק כל כך הרבה פעמים 562 ניסיונות מסירה). כל זה לא מעט 'בזכות' התקפת הריצה שהתדרדרה פלאים. פרישתם של הפולבק מאק סטרונג והסנטר רובי טובק, ביחד עם המעבר של סטיב האצ'ינסון לפני שנתיים למינסוטה, היו מכות מוות למשחק הריצה. אלכסנדר לא מצליח לחזור לכושר המדהים של 2005, מוריס מוריס הוא לא בדיוק עילוי והקבוצה התדרדרה מהמקום השלישי בריצה לפי שנתיים למקום ה-20 השנה.
המאזן, 6:10, משקר, בגלל לוח המשחקים הקל להפליא. למעשה, אנחנו לא באמת יודעים איזו קבוצה זו סיאטל, לא ראינו אותה עומדת בשום מבחן מול קבוצת פלייאוף כל השנה, ובעיניי הם סימן שאלה גדול. או שהם יבריקו בפלייאוף או שהם יראו חלודה.
וושינגטון עברה הרבה מאוד השנה. אחרי רצף חמישה הפסדים בלב העונה הכל היה נראה גמור. ברונל עשה קולות של בית אבות, ג'ייסון קמפבל לא הניע, מוס ורנדל-אל נפצעו והגנת המסירה לא הצליחה לעצור התקפות. אבל הטרגדיה הגדולה הביאה רוח של שינוי. באירוניה הוליוודית ניתן לומר, שמותו של טיילור הפיח בוושינגטון חיים חדשים. טוד קולינס, מחמם ספסלים ותיק ברחבי ה-NFL ואחד שלא פתח משחק כבר 10 שנים, החליף את קמפבל ואדומי העור התחיל לנצח ולא הפסיקו, כשהם עוברים בארבעת המשחקים האחרונים את שיקגו, ג'איינטס, מינסוטה ודאלאס בהפרש ממוצע של 13 נקודות. פורטיס נראה בלתי עציר, קולי גדול והרסיברים חוזרים לעצמם. ההגנה של וושינגטון היתה טובה כל הזמן, מדורגת רביעית נגד הריצה ושמינית בכלל.
מאיפה לתקוף:
סיאטל צריכה ללכת איפה שהיא טובה, הווה אומר באוויר, במיוחד נגד הגנת הריצה של הסקינס. אם יש חולשה בהגנה של וושינגטון זה הסקנדרי שאיבד, פרט לטיילור, גם את הקורנר השני קרלוס רוג'רס הפצוע. במקומם משחקים ספרינגס וסמות. ביחד עם שני הסייפטים הצעירים (לאנדרי הרוקי ודוטי בשנתו השנייה) החוליה הזאת היא נקודת התורפה ובכל רצף הניצחונות האחרון היא לא התמודדה עם אף קוורטרבק ראוי (אם לא מחשיבים את רומו, שנח על המגרש ומחוצה לו בשבוע שעבר), אינגראם ובראנץ' אמורים לגבור עליהם. בהגנה לחץ מאסיבי על קולינס, ולסיאטל יש את הכלים לעשות את זה. פטריק קארני (14.5 הפלות קווטרבק, ראשון בליגה) בעונת קריירה אחרי המעבר מאטלנטה, ביחד עם רוקי ברנארד ודריל טאפ יעשו חיים קשים לאופנסיב ליין של וושינגטון. ברגע שהלחץ יעבור אל פורטיס ובטס, חוליית הליינבקרים הטובה בליגה צריכה לעשות את העבודה.
וזה בדיוק המקום בו וושינגטון תצטרך להיות טובה הריצה. פורטיס בכושר מצוין והמון תלוי בקו ההתקפי ובפול-בק מייק סלרס. הסקינס צריכים להימנע מהמרכז ולנסות לרוץ ימינה, להתקיף את היל וקארני ולברוח מטאטופו. בהגנה הרדסקינס צריכים לעשות את מה שהם אוהבים בליץ והרבה. אטלנטה עשו את זה לפני שבוע, במשחק שהוא לזיכרונות בלבד, אבל הראו שוב שקו ההתקפה של סיאטל רגיש. האסלבק צריך להיות הרבה על הדשא ווושינגטון צריכים לאלץ את סיאטל לרוץ.
תחזית
על הנייר, סיאטל קבוצה טובה יותר. זו חבורה מנוסה שרצה כבר הרבה זמן ביחד. האסלבק שייך לעילית הקוורטרבקים האחרונים בליגה, והשנה הוא מצא את אינגראם, שביחד עם בראנץ', בורלסון והאקט מהווים חוליית רסיברים עמוקה. מוריס, עם החולשה של אלכסנדר, דווקא נותן עוד אפשרויות ריצה וההגנה היא מצוינת.
אבל הרדסקינס ינצחו. הם ינצחו לא כי הם יותר טובים, הם ינצחו כי יש להם את המומנטום וכי הם מונעים בידי דברים אחרים מספורט. זו קבוצה עם משימה, וראינו את זה אצל ניו אורלינס בשנה שעברה. כשמסתכלים על הסיינטס של 2007 מבינים שמה שהוביל אותם אז היה הרבה יותר מספורט. מה שנקרא, השלם גדול מסך חלקיו. מומנטום ומוטיבציה. וושינגטון ניצחו ארבעה משחקים ברצף, מאזן החוץ שלהם סביר לגמרי והם לא רואים בעיניים. סיאטל מגיעים עם הראש למטה, וושינגטון מרחפים. ויש להם את ג'ו גיבס, שמעולם לא הפסיד במשחק וויילד קארד והפעם היחידה בה הפסיד את משחק הפתיחה של הפלייאוף היתה אי שם בשנת 1984.
גזר הדין: וושינגטון ב-3, משהו כמו 17:20