ברוך שפטרנו. רגע, טרם פטרנו

תם ונשלם, ירד המסך על עוד עונה סדירה של פוטבול, עונה מלאה בתהפוכות ודרמות עבור הפנתרים, אך בסופו של דבר מאכזבת מאוד - עונה שניה ברציפות עם מאזן שלילי. מאכזבת לא רק מבחינת התוצאה, אלא גם מבחינת היכולת המביכה, וזאת מבלי שניתן להבחין בתהליך חיובי כלשהו או ביד מכוונת אמיתית.

במחזור הסיום רשמנו לפרוטוקול ניצחון על שודדי הים, אלופי החטיבה שלנו, שנתנו מנוחה לרוב השחקנים הפותחים שלהם. אבל בתוך משחק האימון הזה בכל זאת זכינו לרגע אחד מרגש, כאשר ויני טסטאוורדי נשלח למגרש 35 שניות לסיום כדי לקבל את הסנאפ האחרון לפני פרישתו הסופית. היה זה אקט פרידה סמלי ביותר, כיוון שויני קיבל את הסנאפ הראשון שלו בליגה בדיוק באותו מגרש, ריימונד ג'יימס סטדיום, 20 שנה קודם לכן, כרוקי במדי טמפה ביי. "הפעם זה סופי", הבטיח טסטאוורדי, זוכה פרס הייזמן מ- 1986, שהשלים קריירה מכובדת (רציתי לרשום "מפוארת" אבל קיבלתי הזרקת פרופורציה), כשהוא נמצא במקום השישי בכל הזמנים במספר מסירות שהושלמו וביארדים במסירה.

הנושא שמטריד יותר מכל את אוהדי הקבוצה בימים אלה הוא, כמובן, מעמדו של השועל ושל הג'נרל מנג'ר, מארטי הרני. השמועות בנושא חוגגות כבר מתחילת העונה, כאשר דובר על כך שאי העפלה לפלייאוף תגרור את שליחתם האוטומטית הביתה. כאשר הקבוצה גימגמה במהלך העונה שוב החלה חרושת השמועות על מעמדם המתערער. אך דווקא עכשיו, כאשר העונה הסתיימה באכזבה, פורסמה ב-NFL Network ידיעה לפיה הבעלים ג'רי ריצ'רדסון אמר שפוקס והרני ממשיכים.

הבעיה היא שריצ'רדסון פשוט שותק ואינו מסכים למסור שום דבר רשמי לאמצעי התקשורת, והשתיקה הזאת פשוט משגעת את האוהדים. עזבו את השאלה האם פוקס מפוטר או לא, אנחנו רוצים לדעת מה הבעלים של הקבוצה חושב עליה. האם הוא מרוצה מאיך שהקבוצה נראית? האם הוא מתכנן שינויים רציניים במהלך הפגרה?

"יש לי חוזה לעוד שלוש שנים ואני מתכוון להישאר", אמר פוקס בראיון אחרי המשחק ביום ראשון, "קראתי בעיתון שאני הולך לאמן את UCLA, קראתי גם שאני הולך לאמן את מיאמי, אבל אני נשאר פה". אבל הוא סירב לענות על השאלה האם הוא קיבל מהבעלים הודעה רשמית שהוא ממשיך.

"לא היינו כל כך רחוקים כמו שאנשים טוענים", טען השועל. "סיימנו 9:7 כשאלופת הבית סיימה עם 7:9". ואז הוא שוב נאחז בתירוץ של נדנדת הקוורטרבקים ואמר: "כל מי שצפה בטלוויזיה השבוע ראה איך משחקים הרבה קוורטרבקים מחליפים. רק כשרואים את זה אפשר להבין עם מה היינו צריכים להתמודד ב-13 וחצי משחקים העונה".

גם אצלי בסלון הטלוויזיה היתה פתוחה על ערוץ ג'יזס קרייסט, שם ראיתי את הביצועים של קינקי ווינקי, שהיה עד השנה שעברה פנתר מחליף (לא חשבתי שאני אתגעגע אליו, אבל אז הגיע האוטו), במדי הפורטי ניינרס. המראות הקשים האלה כמעט הצליחו לשכנע אותי שיש משהו בדברים של השועל, אלא שאז נזכרתי בכמה תמונות אופייניות נוספות מהשנה החולפת: פוסטר נתקע בקיר, קולברט משמיט מסירה, פפרס תופס אוויר, ג'נקינס עושה אופסייד, רובינסון (מחזיר הבעיטות) משמיט בעיטת פתיחה. יכול להיות שעם דלהום הפנתרים היו נראים טוב יותר ואולי אפילו מגיעים לפלייאוף במציאות האפורה של ה-NFC, אבל ברור שלקבוצה יש המון בעיות חוץ מאשר הק"ב הפצוע. וחוץ מזה, הפער של שני משחקים די מרמה, כיוון שהשודדים כבר שבועיים משחקים עם רבע הרכב אחרי שהבטיחו את אליפות החטיבה עוד לפני כן.

בסיכומו של דבר, התחושה שלי היא שהעונה הזאת באיזשהו מקום התבזבזה והלכה לאיבוד. הסיבה היא שזוהי עונה שנייה שקיימת תחושה לפיה יש לקבוצה שלד די כשרוני, שכל מה שצריך זה קצת לחבר אותו ולחזק במקומות הנכונים, והיה ברור שאם גם השנה זה לא ילך יהיה צורך לשנות את התפיסה ולהתחיל לבנות קבוצה חדשה החל מהיסוד. הנבחן הראשי בתוך כל התפיסה הזו היה דלהום, שסבל מחוסר יציבות וקבלת החלטות בעייתית, ונדמה היה שעוד עונה בעייתית כזו תכריח את הקבוצה למצוא ק"ב אחר.

והנה באה הפציעה של דלהום וטרפה את הקלפים. התירוצים לכישלון השנה הופנו לפציעה הנ"ל, וכך קרה ששוב אנחנו עומדים בפגרה לעשות התאמות בכמה עמדות הכרחיות ולהמשיך לעונה הבאה בגישה שאומרת שאוטוטו הכל מתחבר, וזאת במקום להתחיל תהליך אמיתי של בניה מחדש.

ומה בכל זאת בפינת הדברים הטובים שקרו העונה? הנה מקבץ קצר. סטיב סמית בכל זאת עבר את ה- 1000 יארד בעונה מזעזעת (הגיע ל- 1,002 ברגע האחרון). מאט מור התגלה ככישרון מבטיח גם במשחק האחרון, ובסך הכל הוא ניצח לפנתרים שניים מתוך שלושת המשחקים האחרונים. דיאנג'לו לא הולך להיות רץ מוביל בליגה, אבל הוא רק שנתיים בליגה, הוא צבר השנה נסיון יפה הוא מתקדם. שחקנים צעירים רבים שותפו וצברו נסיון, כמו ג'ון ביסן הליינבקר, ריאן קליל הסנטר, דווין ג'ארט התופס, ודווין רובינסון מחזיר הבעיטות. ואפשר להגיד על פוקס הרבה דברים, אבל העובדה שהקבוצה נתנה פייט יפה ומכובד בשלושת השבועות האחרונים (ניצחונות על סיאטל וטמפה, אלופות בתים, והפסד מכובד לדאלאס, בעלת המאזן הטוב ביותר ב-NFC), כשהפלייאוף כבר לא היה בר-השגה, בהחלט מעוררת כבוד.

הפלייאוף בפתח וזה הזמן להיפרד. בהיעדר קבוצתי האהודה ממשחקי חודש ינואר נאלצתי לקיים עם עצמי דיון סוער והפכפך בשאלה את מי אני הולך לעודד בחודש הקרוב, והפור נפל על פארב הסימפטי. אבל אני גם אחזיק אצבעות לשודדי הים של שימי אותם אני מסמפט, ובכל מקרה כל מה שהוא לא ניו-אינגלנד זה בסדר.