מכבי תל אביב יודעת לאורך שנותיה תקופות של גאות ושפל, ואין ספק שבשבועות האחרונים הגיע המועדון לאחת הנקודות הנמוכות בהיסטוריה שלו. הפסדי הליגה המביכים לבני השרון והפועל חולון, יחד עם ההפסד הביתי ביורוליג לריטאס וילנה, הגבירו את הלחץ ביד אליהו, אך התבוסה אמש (שני) לעירוני רמת גן (104:86), והדרך בה נראתה הקבוצה, הביאו את המצב באימפריה הצהובה לנקודת רתיחה.
מתחילת השנה נשמעת ביקורת על צורת משחקה של הקבוצה, וקשה לזכור איזשהו משחק בו מכבי הרשימה. חובבי הסטטיסטיקה בוודאי ייספרו שמכבי מוליכה את היורוליג באחוזי הקליעה ל-2 נקודות (61%), ומסרה הכי הרבה אסיסטים (164), אבל עם כל הכבוד לנתונים הנחמדים, המכונה לא עובדת.
האם התחושה הקיימת, כאילו מכבי תל אביב מיהרה להיפרד מקטש, במקומה? נראה שבעבר מכבי התחבטה יותר לפני שביצעה שינוי דרמטי על הקווים ביד אליהו, ולמרות שהתוצאות, ובעיקר האופן שבו הקבוצה משחקת, דורשים שינוי, אולי הפרידה מהמאמן הצעיר היתה נמהרת מדי. היסטוריית הפרידות של מכבי תל אביב ממאמניה באמצע העונה, מלמדת שמפעם לפעם הנהלת הצהובים משתהה פחות בהחלטתה להחליף את האיש על הקווים.
קטש הצטרף לגלריה מכובדת של מאמנים, שמצאו עצמם מחוץ לקווים, ונפרדו מהקבוצה במהלך העונה. חילוף המאמנים הראשון התרחש במהלך עונת 1974/75, אז חיים שטרקמן תפס את מקומו של אברהם חמו, אבל לא נרחיק לעבר הרחוק, כדי לבדוק כמה זמן לקח לשמעון מזרחי ושותפיו להחליף את מאמן הקבוצה בעתות משבר.
עונת 1989/90
אחרי שהפסידה בשלושה גמרים אירופים רצופים, מכבי החליטה לשנות כיוון והחתימה את טד אוונס. האמריקאי צבר קילומטרז' של 19 שנים כמאמן אוניברסיטת קנזס, אבל זה לא עזר לו כשנכנס בשערי יד אליהו. ההפסד הביתי המביך ללימוז' בפתיחת משחקי גביע אירופה של אותה עונה, היווה מעין סימן לבאות. אחרי שני ניצחונות רצופים, הגיע עוד הפסד ביתי, הפעם לברצלונה. התבוסות ליוגופלסטיקה ספליט ואריס סלוניקי בהמשך, טלטלו את כסאו של אוונס, שנפל באירופה למאזן 4:3.
ב-8 בפברואר 1990 מכבי הובסה בלימוז' 100:75, ואוונס חווה מפגש עם הדיוטי פרי הישראלי, כשאת מקומו תופס צביקה שרף. מכבי סיימה את אותה עונה במקום השישי באירופה עם מאזן 8:6 ודאבל ישראלי.
עונת 1992/93
את העונה ההיסטורית, שהסתיימה באליפות של הפועל גליל עליון, פתח יעקב אדלר על הקווים. רגע לפני תחילת העונה, אדלר, ששימש קודם כעוזרו של שרף, הביא את הזרים המהוללים דייויד אנקראם ו-ווינפרד קינג, במקומם של דיירון ניקס וחוסה ורגאס - צעד נדיר בהתנהלותה המסודרת של מכבי, ואם תרצו סימן ראשון להמשך העונה.
הצהובים פתחו את העונה האירופית עם ניצחון על חובנטוד בדאלונה. בהמשך הרכז גיא גודס נפצע, ואת מושכות הקבוצה קיבל קורן אמישה, ומכבי רשמה הפסד אחרי מפלה בגביע אירופה. אנקראם וג'מצ'י לא הסתדרו, מכבי רשמה 8 הפסדים רצופים בגביע אירופה, ובמארס אותה שנה כלו כל הקיצין, ואדלר פוטר. יורשו, אלי קנטי, ייזכר בתולדות המועדון כמי שחתום על אובדן האליפות, למרות חלקו הדל ב"הישג". מכבי סיימה את אותה עונה ללא אף תואר.
עונת 1995/96
אחרי שנתיים אפרפרות עם מולי קצורין על הקווים, מכבי תל אביב חזרה לנוסחה המנצחת, והציבה את רלף קליין האגדי על קווים. הפתיחה האירופית היתה צולעת משהו, וגם טום צ'יימברס המהולל לא הצליח להרים את מכבי לגבהים המצופים. אחרי הפסד ביתי לפנאתינייקוס, ותבוסה מחפירה לפו אורטז, אפילו בן בית בהיכל כמו קליין, מצא עצמו מחוץ למועדון.
הפרידה מקליין היתה יחסית מהירה, וב-9 בינואר 1996, הצהובים נפרדו מהמאמן שהביא להם את גביע אירופה הראשון. את הצוות קליין-ישכיל, החליף, איך לא, צביקה שרף, שנעזר בעוזרו החדש יורם חרוש.
עונת 1998/9
אחרי שנתיים וחצי כעוזרם של צביקה שרף ו-וינקו ילובאץ, קיבל יורם חרוש את המשרה הנחשקת ביותר בקרב מאמני הכדורסל בישראל, ומונה למאמן האלופה הנצחית. אם עד אז מכבי היססה, התלבטה ושקלה רבות לפני שנפרדה ממאמניה באמצע העונה, הרי שהפרידה מחרוש היתה המהירה ביותר.
הצהובים פתחו את העונה האירופית עם תבוסה ביתיית לפנאתינייקוס, והפסד ביתי נוסף לאפס פילזן. הפסד החוץ נגד מנרסה הספרדית הפך את יד אליהו למקום הלחוץ במזרח התיכון. ייאמר לזכות חרוש, שהוא הבין שהמצב דורש שינוי וכמו קטש, הציע את התפטרותו. תחילה מכבי סירבה, אך לבסוף, ב-10 בנובמבר 1998, נפרדו דרכיהם של המאמן והמועדון. מכבי הדהימה את הכדורסל הישראלי כשמינתה לתפקיד את אחד מגדולי האופוזיציונרים שלה, פיני גרשון.