הפוליטיקה שמדרדרת את מכבי ת"א

לא רק עודד קטש הושפל אתמול ברמת גן. למעשה, קטש הוא האחרון בצוות המוביל של מכבי תל אביב שיש לזקוף לחובתו את התבוסה לקבוצה בעלת תקציב מגוחך במושגים אירופים, ששיחקה ללא הישראלי המוביל שלה, אורי יצחקי.

האשמים העיקריים במצבה העלוב של קבוצת הפאר הם דייויד פדרמן ושמעון מזרחי, בסדר הזה. הראשון הוא זה שעלתה בראשו ההברקה למנות שחקן עבר כריזמטי למאמן הקבוצה. הקופות הרי יצלצלו, העיתונות תתמוך, האולם יתמלא. מזכיר מאוד רעיון מבריק אחר של פדרמן, עונת הגלקטיקוס, שכולנו זוכרים איך היא נגמרה. גם קטש הוא מעין גלקטיקו כזה - נוצץ בחוץ, חלול בפנים.

מזרחי הוא זה שהסכים לפשרה המוזרה וחסרת הפשר: הצד של דייויד יבלע את הצפרדע של שרף; שמעון ומוני יקבלו את קטש. רענן כץ? הוא לא יותר מחותמת גומי שמקשקשת ממיאמי. כולם כאחד לא הפנימו את השיעור שהעבירו להם פיני גרשון ודייויד בלאט בשנותיהם בקבוצה: לא ההנהלה אחראית להצלחה של מכבי, אלא המאמן.

במקום ללכת בכל הכוח על הטובים באירופה בתחומם, מכבי הביאה מאמן בינוני בקנה מידה ישראלי. פתאום מתברר שלא הרבה השתנה שם מאז שנות ה-90 המבולבלות. גם שרף לא חף מאחריות: אם הוא אחראי על בניית הקבוצה, עליו ללכת יחד עם המאמן. אם לא, בשביל מה הוא בעצם במכבי? ואם מישהו חושב ששרף ראוי להיות המאמן הבא, שינסה להיזכר מתי לאחרונה הוא הצליח ברמות האירופיות הגבוהות.

לפני שנעסוק במחליפים, צריכה מכבי המהוססת לקבל את ההחלטה הסבירה הראשונה העונה ולהיפרד מקטש. המאמן האחרון שפוטר ממנה, יורם חרוש, נזרק אחרי הפסד הליגה הראשון. קטש הפסיד שלוש פעמים בשמונה מחזורים. אלו לא רק התוצאות, אלא גם התחושה שהוא נכשל בכל אספקט של אימון כדורסל, החל ממנהיגות ועד לטקטיקה.

פדרמן אולי מחכה שהתכשיט יגדל ויתפתח, אבל מכבי איננה חממה, אלא אחת הקבוצות ההישגיות ביותר באירופה. תחת קטש, המאמן הראשון בתולדות המועדון שהביע סיפוק אחרי שהפסיד בבית לריטאס וילנה, ערכי הווינריות הצהובים מתרסקים. ואם הבוסים לא יעשו לקטש טובה וייפרדו ממנו במהרה, תתרסק גם הקריירה של המאמן הצעיר.