לאומית, הנה אני בא

אני דווקא מאוד אהבתי את מפת ארץ ישראל שהכינו אוהדי בית"ר להפועל תל אביב בטדי. "ממש חזון ארץ ישראל השלמה", באמת תודה על הטיפים הנפלאים. בעונה הבאה אני מתכוון לתלות מפה מקבילה בחדר המבצעים, עם דגלים אדומים קטנים. זו הולכת להיות עונה של טיולים ועינוגים, להכיר את הפריפריה לעומק. מסעדות חדשות, מנוי לכביש 6, מגרשי כדורגל עם טעם וריח של פעם. אולי אפילו נקפוץ על העגלה המקרטעת ונרכוש ג'יפ אדום חדיש, שחס וחלילה לא נשקע בביצות סביב גבעת הנפוליאון בעכו. נחדש את המנוי על החברה להגנת הטבע, בקיצור נעשה חיים משוגעים, יש סיבה למסיבת הירידה.

בניגוד לפאניקה וההיסטריה שחובקת את מועדון הפועל תל אביב בדרכו הכמעט וודאית לליגה הלאומית, דווקא בקרב אוהדי הפועל הוותיקים יותר מסתמנת בעיקבות המצב הקלה מסויימת, ואולי אפילו רגעים של עדנה חביבה. אנחנו, זקני השבט האדום, ממש לא מפחדים מהירידה. כבר היינו שם באותה עונת 89-90 מיתולוגית, חווינו את נפלאות הליגה הלאומית, בשביל רבים מאיתנו זו היתה העונה הקסומה מכולן, עונה רומנטית עם תשוקה אמיתית לכדור. בשבילנו, אותה שנה בליגה הלאומית תיזכר תמיד כדבר האמיתי. היינו באמת גאים להיות אוהדי הפועל תל אביב, והשחקנים היו גאים לשחק קודם כל בשבילנו, בשביל המועדון, רק אחר כך בשביל הכסף.

נכון, לאותו מסע הקסם המסתורי של הפועל תל אביב בגביע אופ"א היה את הייחוד שלו. את הגול של אוסטרץ' במוסקבה הקפואה לא נשכח, את אבוקסיס מנצח את צ'לסי היהירה בבלופילד, את הגבינה שאכלנו בפארמה, היו ימים יפים, אבל אסור לשכוח שבלי אותה עונה הזויה ומסעירה בלאומית, לכל החזון האירופי לעולם לא היה לא שום סיכוי להתרחש.

באותה עונה בלתי נשכחת בלאומית אלפי אדומים התייצבו בכל משחק, לוד, נצרת, יבנה. אוהדי הפועל שם, עם כל הציוד הנלווה, לא מפסיקים לעודד. מפתחים את אותה נאמנות מפורסמת למועדון, ללא שום קשר למיקום או לתוצאה. אותה נאמנות עיוורת שתהיה הסמל של אוהדי הפועל, אותה נאמנות והקרבה שגורמת לשאר אוהדי הכדורגל לשנוא כל כך את הפועל - הם לא יכולים ממש להבין מה זו אהדה בלי תנאים - להמשיך לעודד גם ששריקת הסיום נשמעה, והקבוצה שלך הפסידה 3:0 בדרבי. בדיוק כמו אהבה בלי תנאים, אין בה שום הגיון, אבל יש בה 100 אחוז רגש.

אנחנו זוכרים את השחקנים שנכנסו לטירוף באותה עונה, רצו בלי סוף, ירדו לגליצ'ים, שרטו, בכו, הבינו שזהו רגע האמת, הבינו שזה הזמן להחזיר למועדון ולאוהדים את האהבה שהם קיבלו במשך כל השנים. אין פלא שסיני נטש את ספינת הדגל האדומה, לא היה מקום בקבוצה הזו לאגו או לאינטרסים. זו היתה קבוצה עם גברים אמיתיים, גברים עם ביצים גדולות.

מבט קצר על הפועל תל אביב של היום לעומת אז: ליאור אסולין, בלגניסט קטן ומפסידן גדול, שעושה טובה שהוא זז על המגרש. אז היה לנו את אלי כהן "קוקוס", בעל חברת הימורים, ווינר בנשמתו, שאכל את הדשא כולל השורשים, השחקן היחידי בעולם שלא היה נוגח, אלא בועט עם הראש. היום יש לנו את ראובן עובד, האיש והשווארמה, שחקן שמעביר בעיקר את עצמו. אז היה לנו את מוריס ז'אנו, קשר מחונן, זולל שיפודים, שהיה משפד את ההגנות והשוערים בלי להניד עפעף. ולא נשכח את אקהוייז ואת קרבות הבלימה ההירואים שביצע, לעומת רמי דואני, דני בונדר וחבריהם, שמזכירים חיתול משומש עם כושר ספיגה אינסופי.

תראו כמה יתרונות יש בירידה ללאומית ותתעודדו. קודם כל ניפטר מאלי ישראלי באופן סופי, אותו טרמפיסט של הצלחות שלוקח את המקרופון שהפועל מנצחת, ובורח מתחת לסדין הצהוב בביתו שהפועל מפסידה. גם ההנהלה המטופשת הזו תסיים את דרכה, ויחד איתה יתאייד אוסף השחקנים הפאתטי שגיא לוזון אסף במיזבלה העירונית של ליגת העל. בדיוק כמו בהפועל אוסישקין, גם לקבוצת הכדורגל יגיעו רק שחקנים שמבינים את רוח המועדון, רק כדורגלנים עם רמת מחוייבות שתואמת את המגל והפטיש.

עוד בונוס נוסף נרוויח בירידה ללאומית, והוא ששום אוליגרך, רוסי, קנדי, או קוריאני לא יקנה את המועדון ויהפוך אותנו לצעצוע הפרטי שלנו. הפועל תל אביב שייכת קודם כל לאוהדים, ולמי ששכח אנחנו אדומים. אז שכל העשירים, הטרמפיסטים ועסקנים בגרוש, יעשו טובה ויעזבו אותנו בשקט.

זהו זה, כל מה שנותר זה לאסוף את השברים, להתחיל לתכנן את העונה הבאה. את פאביו ג'וניור הייתי מחתים לעוד עונה, עונש קטן מאיתנו על העונה הנוכחית. פליקס חלפון חייב לחזור לעמדת המגן הימני, גם אבוקסיס חייב לחזור לשחק, אפילו בגיל 50 יש לקרחת שלו כח מאגי על הנעשה במגרש. אנטבי כרגיל, כי אי אפשר איתו ואי אפשר בלעדיו. סביב השלד הזה הייתי בונה את הקבוצה, וכמובן שכחתי, חייבים להחזיר את איוואן יוליץ', אם לא בתור שחקן, אז לפחות כאפסנאי.

אז להתראות בשנה הבאה בליגה הלאומית. ולאוסף הסמרטוטים שנמצא העונה על המגרש, תסתדרו בינתיים בלעדינו. שתרגישו שקצת יותר איכפת לכם, אולי נעשה טובה ונבוא ללוות אתכם בדרך למטה.