פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        ארבע הלוויות וחתונה אחת

        דודי כפרי מספיד את האימון של מייק טומלין, מייק שנאהאן, בריאן ביליק ומרווין לואיס, ומתבונן בציפייה על השידוך בין ביל פארסלס למיאמי

        איזה שבוע משחקים נפלא היה לנו בשבוע שעבר. לשם שינוי, הפעם אני מזכים עם אריאל - אין כמו פוטבול בשלג. יש בזה משהו שאומר שהפלייאוף מעבר לפינה, הדבר האמיתי הגיע. הגיע הזמן של הילדים לפנות את האיזור, ולתת לגברים האמיתיים להילחם על האליפות.

        ובמשחק בין ג'קסונוויל לפיטסבורג ראינו יותר מסתם משחק שלג. זה היה אחד משני המשחקים הכי מהנים השנה (הראשון, כמובן - ניו-אינגלנד נגד אינדיאנאפוליס). מעבר לכך, זה היה משחק בין קבוצה טובה עם מאמן סביר, לקבוצה טובה עם מאמן צעיר ואיך נגדיר זאת בעדינות, עדיין מאותגר. היה מאד מוזר לראות את פיטסבורג, שגדלה על מסורות של משחקי שלג מפוארים לאורך ההיסטוריה שלה, נראית כאילו היא הקבוצה שמגיעה מפלורידה החמה. אבל במשחק הזה ראינו איך הג'גוארס משחקים נכון, מנצלים את כל היתרונות שלהם, בזמן שהסטילרס ממשיכים לזרוק הרבה יותר מדי בלי להתחשב יותר מדי ביריב או בתנאי המגרש.

        טומלין צעיר וצריך לתת לו זמן. אולי גם קצת לא נעים לרדת עליו רגע אחרי שהוא איבד את ווילי פארקר הנהדר שנפצע במשחק שלאחר מכן, נגד סט. לואיס, בעצם השוקית, אבל ממילא הוא לא השתמש בפארקר כמו שצריך. עכשיו הוא קיבל תירוץ מוכן לעובדה שפיטסבורג לא תתקדם רחוק בפלייאוף. קצת מצחיק, כי פארקר לא משחק בהגנת הסטילרס שהתפרקה לה, והוא גם לא האחראי לעובדה שרות'לסברגר פוגש את הקרקע יותר מדי פעמים לאחרונה. אם לא יקרה משהו יוצא דופן (יוצא דופן אומר שהרייבנס הפתטיים יצטרכו לנצח את הסטילרס), פיטסבורג תארח שוב את ג'קסונוויל בפלייאוף, במשחק המוקדם של ה-5 בינואר, ונקווה שזה שוב יהיה מפגש מושלג, כמו שצריך.

        שנאהאן, לך כבר הביתה

        אפרופו מזג האוויר, עוד הערה בקשר לטור של אריאל - כרגיל, התזמון שלו לא משהו. בסופ"ש הזה גם יש ראות מעולה והשלג הגיע לעוד מקומות מלבד פסגת החרמון הסורי. אבל הוא בוסס בבוץ ובערפל, וכמובן התקשר אלי לבכות על מזג האוויר ולמה אין באיזור שלנו מוזיאונים שאפשר להתחמם בהם. לפחות נהניתי לספר לו שקאטלר המשיך לעשות סבוטאז' לקבוצה שלו בפנטזי, אם כי אז עדיין לא ידעתי עד כמה באמת ההפסד שלו יהיה כואב.

        מצד שני, כל מחשבה על קאטלר או על איך שהקבוצה העלובה שלי נראית רק מעוררת בחילה. באמת שלא ברור לי איך לשנאהאן יש עדיין עבודה - אם לטומלין יש את התירוץ של מאמן צעיר, לשאני אין שום תירוץ, ונותר רק לקוות שאם גם סן דייגו ומינסוטה ישפילו אותנו, סוף-סוף יפטרו אותו. נקווה.

        אני רואה שגם השבוע יש חזרה על אותה מנטרה כואבת של מאמנים שפשוט לא ברור איך יש להם עבודה, מה שמוביל אותי לעוד מאמנים כושלים, שבמקרה נמצאים באותה בית עם טומלין: מרווין לואיס ובריאן ביליק. הקבוצות שלהם הפסידו בצורה מבישה ונוראית לקבוצות חלשות ביותר, ושניהם נכשלו כשלון מהדהד במיוחד, ומתחרים חזק מאד על תואר המאמן הגרוע של השנה.

        ההגנה של לואיס, שהגיע בתור מאמן הגנתי, מעולם לא המריאה, והשבוע היא נתנה לשון היל לחתוך אותה בקלילות רבתי. שון היל, שחקן שיושב על הספסל מאחורי שחקנים מופלאים כמו טרנט דילפר ואלכס סמית. על ההתקפה בכלל עדיף לא לדבר, כי הבנגאלס לא מוציאים כלום מהצוות שלהם. כמה נמוך אפשר לרדת? בסינסינטי מסתבר שתמיד יש לאן לרדת, והקבוצה שכמעט אף פעם לא מימשה את הפוטנציאל שלה ממשיכה לצעוד בצעדי ענק אחורה.

        וזה עוד מצב יחסית טוב לעומת מה שקורה בבולטימור. אם לא היה את המשחק שלהם נגד ניו אינגלנד, דיינו. היינו אומרים "זקנים, עייפים, לקחו אליפות לפני כמה שנים ובשנה שעברה אפילו איכשהו עשו עוד מאמץ גדול אחד, אבל זהו. הגיע הזמן לבנות מחדש". אבל כן היה את המשחק ההוא, וזה מה שהופך את כל הסיפור הזה להרבה יותר עצוב. הם פשוט לא רוצים, לא מתאמצים, ואין אף אחד שידאג להחזיר אותם לתלם. וכשזה קורה, מפסידים גם למיאמי. בעצם, זה מעבר להפסד. המשחק הזה גילה לנו שהסיפורים על ביליק בתור גאון התקפי היו נכונים - צריך להיות ממש גאון כדי לגרום לקליאו למון להיראות כמו קוורטרבק לגיטימי.

        למעשה, הקבוצה היחידה שעשתה בשבוע שעבר מעל ומעבר למצופה ממנה היתה בדיוק זאת שלא היו ממנה שום ציפיות. גם אחרי ההצלחה המפתיעה של קליבלנד העונה, שהגיעה ממש משום מקום, לא רבים ציפו שהם יצליחו להחזיק מעמד כשמזג האוויר יתחיל להתקרר וההתקפה האווירית שלהם תושבת. אבל מול בפאלו הבראונס הוכיחו שהם יכולים לשחק בכל מזג אוויר.

        זה כנראה יבטיח להם נסיעה לסן דייגו בפלייאוף, למפגש מול הקבוצה המפתיעה של נורב טרנר. מה מפתיע בצ'ארג'רס? העובדה שהם התחילו לעשות את הדבר הנכון ולרוץ. מאז שטרנר הפסיק לנסות להמציא את הגלגל ולשחק רק באוויר למרות הנוכחות של טומלינסון בקבוצה, בצורה מאד מוזרה ומפתיעה כל סן דייגו נראית הרבה יותר טוב. אני עדיין לא בוטח במאמן שגם אחרי שהוא ראה איזה שחקן מדהים טומלינסון, עדיין נותן לפיליפ ריוורס לזרוק משני יארדים לאנדזון, אבל כל עוד הוא יצליח לכבוש את הייצר המוזר הזה שלו, סן דייגו תמשיך להיראות מרשימה.

        האתגר של הטונה, האתגר עם הטונה

        מזל שהטור שלי מתפרסם ביום שישי ולא ביום רביעי, וככה אפשר לאחל לטונה בהצלחה בביתו החדש במיאמי, הקבוצה השלישית בבית ה-AFC מזרח שאליה הוא מגיע. אי אפשר ואין צורך לקחת מפארסלס את מה שיש לו, אבל יהיה מאד מוזר לראות אותו בתפקיד ניהולי ולא כמאמן. יהיה מאד מעניין לראות איך קאם קמרון בעל האישיות החזקה ישרוד עם פארסלס, שידוע כאחד שלא קל להסתדר איתו. אמנם המעמד של קאמרון די התערער העונה, אבל הוא בוודאי לא יוותר בקלות ולא ירצה להיכנע לתכתיבים מלמעלה.

        אם השניים יחלקו ביניהם את התפקידים נכון, הם יוכלו ביחד להחזיר את מיאמי למעלה, כשכבר בקרוב מאד תעמוד בפניהם ההחלטה מה לעשות בדראפט: האם לקחת פרנצ'ייז קוורטרבק בדראפט (באפריל הקרוב יש כמה שחקנים עם פוטנציאל להיות די טובים בתפקיד הזה, ונכון להיום קוורטרבק די טוב הופך להיות פרנצ'ייז קוורטרבק ....) או לעשות טרייד דאון ולאסוף כמה שיותר בחירות על מנת לבנות את הקבוצה מחדש. נקודה חשובה היא שגם השנה נראה כאילו אין בחירת מספר 1 ברורה, ואפילו קוורטרבק אחד שמתבלט מעל האחרים, כך שבוודאי יהיה מעניין באיזור מיאמי, אבל עד אפריל יש עוד הרבה זמן, ובינתיים מה מיאמי צריכה להתפלל לשני דברים: או שהיא תנצח את ניו אינגלנד (הסיכוי לכך קטן מאפס) או שבפאלו תנצח את הג'איינטס ואז כחולי המדים ילחמו על הכרטיס לפלייאוף בשבוע הבא בבית מול הפטריוטס. כמובן שאף אחד לא מבטיח שגם אם הג'איינטס ישחקו בהרכב החזק ביותר שלהם והפטריוטס ישחקו רק עם המחליפים זה יבטיח להם ניצחון, אבל זה הדבר היחיד שנשאר לחבורת הגריאטרים מ-72' להתפלל אליו.

        המשחק של יום ראשון בלילה, בין וושינגטון למינסוטה, הוא משחק המחזור. ניצחון של הוויקינגס ישלח את הרדסקינס הביתה, אבל הפסד שלהם עלול ליצור משולש של שתי הקבוצות הללו וניו אורלינס בקרב על הכרטיס השישי והאחרון. מינסוטה היא הדוגמא הכי טובה למצב הגרוע מאד של הקוורטרבקים בליגה. הויקינגים עברו וניסו ובדקו מספר שחקנים מאז שנפטרו סופסוף מקולפפר, וכל מה שהם הצליחו להגיע אליו זה טרוואריס "לא ממש טוב" ג'קסון. מלבדו הקבוצה בנוייה טוב מאד, ועקרונית מול וושינגטון זה אמור להספיק, אם כי קשה לדעת למה לצפות מהקבוצה שמשחקת בשביל שון טיילור.

        בשבוע הבא הייתי שמח להסתכל על ההימורים שלי לפני העונה, אבל אני לא זוכר שהימרתי על משהו (ואם אתם אומרים אחרת, אני בטוח שאתם טועים ושאין לכם הוכחות, הכל בדמיון). נראה לי שאשאיר את זה לאריאל.