פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        התפוח כבר לא נופל

        דרכו של בירם כיאל להרכב מכבי חיפה ונבחרת ישראל עוברת אצל בני משפחתו, מרובת הכדורגלנים, מהם למד כיצד לא לטעות ולשרוד מחוץ למגזר

        "משפחת כיאל היא משפחה שמייצרת שחקנים מזן מיוחד". זוהיר בהלול, כמו רבים במגזר הערבי, מכיר את הסיפור של המשפחה הספורטיבית הזו. למי שלא נמנה עם המגזר, מזוהה שם המשפחה הזה עם שחקנה הצעיר והמוכשר של מכבי חיפה, בירם כיאל. אבל הסיפור הוא ממש לא רק על בירם.

        לא פחות מ-3,000 נפשות מונה משפחת כיאל, מהם כמה כדורגלנים. חלקם לא הצליחו להבשיל להיות שחקנים מובילים, תהליך הרבה יותר קל וברור לכדורגלן יהודי, הצעירים יותר למדו לקח ואף מפיקים ממנו לא מעט. בחרנו להציג לכם ארבעה כדורגלנים מהמשפחה, הסדר של הסיפורים אינו מקרי, דרכו ניתן לראות את התמונה השלמה והמרתקת. הוא מסודר על פי העיקרון המנחה של המשפחה, למידה מטעויות, בתקווה שהוא גם מלמד משהו על השחקן הערבי – אז והיום.

        וואהיב כיאל- הפספוס

        וואהיב כיאל החל את הקריירה המקצוענית שלו בגיל 17 בקבוצת המקומית של הכפר ג'דיידה. הוא שיחק בליגות נמוכות, בהן הוכיח יכולות מצוינות ובעיקר אופי ספורטיבי וטוב. לאחר שנתן עונה נאה ונבחר לתגלית של המגזר, נרכש על ידי קבוצת מג'ד אל כרום, אותה לקח על גבו לעונה מצוינת שהסתיימה בעליה לליגה הארצית, ונבחר לשחקן המצטיין של המגזר לאותה עונה. בשלב הזה, כשהוא עוד לא בן 20, החלו להגיע אליו הצעות מקבוצות מובילות בליגה הראשונה. עתידו נראה ורוד באותה תקופה, אבל אז הוא גם עשה את הטעות הגדולה שלו. חברים שלו, שחזרו משהייה ברוסיה, הציעו לו לבוא איתם, ולנסות את מזלו בליגות המקומיות שם.

        "אמרו לי בוא תנסה, יש שם כדורגל יותר טוב והרבה כסף, אין לך מה להפסיד. ההורים שלי לא היו מעורבים, אני תמיד החלטתי לבד את ההחלטות האלו. אני זוכר רק משפט אחד שאבא שלי אמר לי אז כשעשיתי את ההחלטה הזו: 'את הדבש אתה תאכל לבד, גם את החרא'".

        כשהגיע לרוסיה ראה וואהיב כי טוב. החופש, המועדונים והנשים היו בשפע, ומה שלא היה לו, זה כוח לשחק כדורגל ולשמור על אורח חיים מקצועני. למרות שקיבל הצעות מקבוצות מובילות בארץ לאורך כל העונה, הוא סירב להן, החליט לזנוח את הכדורגל וללמוד משפטים במקום.

        "אני מאוד מצטער על הבחירה שעשיתי, יכולתי להפוך לכדורגלן מפורסם, ולעשות הרבה כסף, שכיום בחברה שלנו, מהווה את המדד להצלחה", מספר וואהיב בחרטה עמוקה. "באותו הזמן לא חשבתי על ההשלכות של הבחירה, ופשוט עשיתי מה שהתחשק לי. אני הפספוס הכי גדול של המגזר".

        בשנה החמישית, השנה בה סיים את לימודיו, הכיר וואהיב את יאנה, ונשא אותה לאשתו. "מדובר בשחקן אינטליגנטי בצורה יוצאת דופן. יש לו מסירות ארוכות מבריקות, וכשהוא נמצא בסביבה, אתה רואה שחקן שמזדקר כלפיד". מספר עליו זוהיר בהלול. "הבעיה שלו היא שהוא לא השקיע מספיק בקריירה הספורטיבית שלו, שהרי גם לערבים כמיעוט, ובעיקר כמיעוט, יש כמיהה להתבסס בחיים, ולא להישען רק על כדורגל".

        לא כולם מסכימים שמדובר היה בטעות. "כדורגל הוא מקצועי אכזרי, וקשה לדעת מה יהיה איתך מהיום למחר", אומר מאזן גנאים, יו"ר בני סכנין, ומי שהכיר היטב את וואהיב כשהיה שחקן צעיר. "בסופו של דבר הוא עשה נכון כשבחר בלימודים, מאחר ולטעמי לפחות הוא הצליח לזכות בשני העולמות". מאזן מתכוון לכך שכיום, עו"ד וואהיב כיאל בן ה-35 משמש כקפטן של קבוצת בני גד'יידה, שמוליכה במפתיע את הליגה הארצית.

        חמודי כיאל-חצי פספוס

        הסיפור של וואהיב מהווה את הדוגמה הקלאסית לשחקן שפספס קריירה מבטיחה, אך כידוע יש בחיים גם תחום אפור, וחמודי כיאל הוא נציג המשפחה בתחום הזה. לא משום שמדובר בשחקן אפור, רחוק מכך.

        מאחר והמודעות למקצוענות בכדורגל הייתה מאוד נמוכה בג'דיידה בשנות ילדותו של חמודי, הוא החל לשחק כדורגל באופן מסודר רק בגיל 13 בקבוצת הפועל עכו. למרות שמדובר עדיין בגיל מאוד צעיר, חמודי טוען כי יכול היה להיות הבדל ביכולותיו לו היה מתחיל לשחק מוקדם יותר. "היום כולם מתחילים בגיל 6, ואני יכול להגיד מניסיון שצברתי בדרך, שאם גם אני הייתי מתחיל בגיל הזה, זה היה מוסיף לי לטכניקה, למחשבה וגם בכלל ליכולת הכללית שלי ככדורגלן".

        לאחר עונה אחת בעכו, חזר לשחק בג'דיידה לשנה אחת, בה שיחק בגיל 16 עם הקבוצה הבוגרת. מג'דיידה עבר מבחנים והתקבל להפועל חיפה, שם היה חמודי מלך השערים של הנוער בעונה הראשונה, אבל אז הוא גם עשה את הטעות הראשונה שלו בקריירה. "בעונה שעליתי לבוגרים הגיע המאמן איבן קטליניץ' ואחרי שחזרנו ממחנה אימונים בהולנד, חיכיתי לו מחוץ לחדרו לשיחה. ניגש אליי אז המנהל אפרים גבאי, ושאל אותי מה אני עושה שם. אמרתי לו שאני מחכה להיכנס לשיחה, והוא צעק עליי שילדים מהנוער לא באים לשיחה אם לא קוראים להם. נפגעתי מזה, וכשחזרתי הביתה וסיפרתי להוריי, הם אמרו לי שזו גזענות כלפי ערבים ושאסור לי לחזור לשם. אז עזבתי".

        חמודי יודע היום שזו הייתה טעות ומבין שחוסר הכוונה מנע ממנו קריירה גדולה יותר. כעת הוא דואג שמקרה כזה לא יחזור שנית במשפחה. "בדיעבד, אני אומר לך שאם בירם היה בא אליי ומספר לי על דבר כזה, הייתי מחייך, טופח לו על השכם ואומר לו לא נורא, לך תעבוד על הדשא והמאמן יקרא לך לשיחה".

        באותו הזמן החל חמודי ללמוד בוינגייט, על מנת לקבל הכשרה כמורה לספורט, אז קיבל הצעה מקבוצה בליגה השלישית בגרמניה, ונענה בחיוב. גם על הבחירות בתקופה הזו מתחרט חמודי: "עשיתי טעות כשחזרתי מגרמניה. הציעו לי בקבוצת דרמשטט לחתום על חוזה ל-3 שנים, אבל מאחר שלא נהוג אצלנו להתגורר עם מי שאינך נשוי לה, ואני לא הייתי נשוי באותו הזמן, חששתי לחיות לבד. חתמתי על חוזה בקבוצה אחרת, קטנה יותר, לשנה אחת שלאחריה חזרתי לארץ".

        לאחר שחזר השלים חמודי את לימודיו בוינגייט והפך למורה לספורט. תוך כדי הקריירה, בה שיחק בין השאר בהפועל עכו, בני סכנין ומכבי הרצליה, הוא עזר להקים את ביה"ס לכדורגל בג'דיידה, שם לומדים מטעויותיו. כיום מוביל חמודי את טבלת מלך השערים של הליגה הלאומית במדי הכח עמידר ר"ג ונהנה מעונה מצוינת, אך זה רק מגביר את החרטה שלו על בחירותיו. חמודי, בשונה מוואהיב, נהנה מקריירת כדורגל סבירה, אך בדומה לו, הוא רחוק מאוד מלממש את הפוטנציאל שהיה גלום בו. לכן הוא גם לקח את בירם, אחיינו, תחת חסותו, ומהווה לו ממש מורה דרך: "עשיתי הרבה טעויות לאורך הקריירה, ולצערי זו הסיבה שאני פורח כיום כשאני כבר לקראת גיל 30".

        בירם כיאל- הכוכב

        כשמדברים על הצלחה של בן משפחת כיאל בכדורגל, מדברים על בירם כיאל. למרות שהוא עדיין לא בן 20, הוא הכוכב החדש של המגזר הערבי, וחשוב מכך, הוא בדרכו הבטוחה להיות השחקן הכי טוב שיצא ממשפחת כיאל, ומדובר בכבוד גדול בהחלט. בירם, שפותח השנה באופן קבוע בהרכב של רוני לוי, החל לשחק בגיל שבע במתנסים של ג'דיידה, מקום הולדתו, שם הוביל את קבוצותיו לזכיות באליפויות הצפון. בגיל 11 הוא עבר להפועל עכו, בה הבין כי הוא מספיק חזק כדי להתמודד עם הקושי המנטלי והקושי של השפה שכרוכים במעבר לקבוצה יהודית. בגיל 13 הוא עבר למכבי חיפה, ממנה הגיע עד נבחרת ישראל.

        באותו זמן, אחיו הגדול של בירם, נאביל, נחשב למוכשר יותר מבין השניים, אבל הוא מעולם לא היה בטוח כי הוא בכלל מעוניין להיות כדורגלן מקצוען. למרות העצות שקיבל מוואהיב ומחמודי, בחר לבסוף לנסוע לרומניה בכדי ללמוד רפואה. לדברי המשפחה, גם בשיחות מבוקרשט נשמעת לעתים חרטה עמוקה על הבחירה הזו.

        לעומתו, בירם ידע מה הוא רוצה מעצמו כבר מגיל קטן. הקשר, שניחן באופי מאוד בוגר, היה צולח לבדו יום, יום את הדרך מג'דיידה לחיפה, על חשבונו האישי, והוא זוכר זאת כתקופה לא קלה בכלל. לפחות היו לו בני משפחה שעברו זאת ויעצו לו כיצד להתמודד ולקחת החלטות נכונות. "בשנה שעברה, בזמן שעוד הרווחתי משכורת חייל, קיבלתי הצעה מבני לוד", מספר בירם. "זו הייתה הצעה כספית מאוד מפתה, ומדובר בחוזה שהיום יכול היה להיות הכי גבוה בלאומית. רציתי לעבור. ראיתי בזה הזדמנות להחזיר להורים שלי על כל ההשקעה הכספית בי. כששאלתי את חמודי מה לדעתו עליי לעשות, הוא אמר לי שמשחק אחד טוב במכבי חיפה, טוב יותר מעונה שלמה טובה בלאומית עבור הקריירה שלי. יותר מזה לא הייתי צריך, וסירבתי להצעה מלוד".

        לואהב כיאל- העתיד

        לואהב הוא קפטן קבוצת הנוער של מכבי חיפה. הוא נולד ממש מספר ימים אחרי בירם, והשניים גדלו ושיחקו יחדיו בכל הנבחרות. הסיפור של לואהב, מעבר להיותו התקווה הבאה של משפחת כיאל, מלווה בטרגדיה לא קלה. "מי שליווה אותי בחיים באופן צמוד ודאג הכי הרבה לקריירה שלי היה אבי", הוא מספר. "בשנה שעברה, ממש ביום שבו חתמתי על חוזה ל-5 שנים במכבי חיפה וקיבלתי מהם אוטו, ישבנו בבית כל המשפחה לחגוג את האירוע. שעה לאחר שכולם הלכו לישון, קיבל אבי דום לב ונפטר. זה היה ועדיין מאוד קשה בשבילי להתמודד עם זה, ולולא תמיכת המשפחה אני לא יודע אם הייתי יכול להמשיך לשחק כדורגל".

        לואהב, כמו שאר בני משפחתו, ניחן באופי מאוד חזק והחליט להמשיך הלאה: "אני יודע שאני חייב להצליח בקריירה בשביל אבא, כי זה היה תמיד החלום שלו". יו"ר מחלקת הנוער לשעבר של מכבי חיפה, שוקי פרנקל, מספר על לואהב: "הוא שחקן מאוד מיוחד. במהלך השבעה על אביו, הוא הגיע למשחק שלנו, למרות שאף אחד לא ציפה ממנו. זה היה רגע מרגש מאוד עבור שחקני הקבוצה, שהוכיח עד כמה רבה המחויבות שלו, ועד כמה הוא רוצה להצליח. עוד דוגמא לכך היא שבתחילת העונה הזו, הוא הושאל לנצרת עילית ושיחק שם בהרכב הפותח בכל משחקי ההכנה. מסיבות שונות ביקשו ממנו בקבוצת הנוער לחזור. למרות שלא היה חייב, והצעד הזה לא היה מועיל מבחינת הקריירה שלו, הוא לא חשב פעמיים וחזר".