פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        הפורמולה המנצחת?

        הדבר הכי חשוב והכי נחוץ שאלכס שניידר צריך להעניק למכבי ת"א זה ניהול בריא. גם לוני שפך כסף, אבל נכשל בגלל המבנה המעוות של המועדון

        כניסתו של אלכס שניידר היא קודם כל בשורה חשובה לכדורגל הישראלי, הרבה יותר מאשר העידן החדש במכבי תל אביב. למרות הרושם שנוצר בשנים האחרונות, הבעיה של מכבי תל אביב בעידן לוני הרציקוביץ' לא היתה כסף, ולכן חשבון הבנק של שניידר הוא לא פיתרון. היו עונות בהן לוני המטיר כסף על מכבי תל אביב באופן די פזרני, אבל הניהול תמיד היה בעוכריו. גם כשהוא שילם 700 אלף דולר לטל בנין וגם כשהוא החתים לחודשיים את ז'וזה רמאליו. מכבי תל אביב של לוני הרציקוביץ', מאז הפיטורים התמוהים של דרור קשטן, סבלה מהיררכיה בעייתית בשדרה הניהולית שלה. לא היה ברור מי הבוס, מי השחקנים, מי המנהיג, היכן עובד הגבול בין סמכויות המאמן לאלו שלצידו – בעיות שלוני חייך לעברן וקיווה שייעלמו מעצמן. כי הוא הרי משקיע הרבה כסף.

        אלו הן השאלות המרכזיות שיכריעו האם שניידר יגמור בתור היהודי הטוב מקנדה שהציל את מכבי תל אביב או האוליגרך המסתורי שהציץ ונפגע. לפני רכש מאסיבי, לפני שבוחרים מאמן – שניידר יצטרך לבנות במכבי תל אביב עמוד שדרה ניהולי חדש, ברור, מסודר, בריא, נכון, עמוד שדרה שבו כל השאלות מהן לוני חשש יפתרו. היכן מתחילות ונגמרים סמכויותיו של אבי נמני, מי בוחר את השחקנים – המאמן או המנג'ר, מתי הוא בא למשחקים ואיך הוא מקרין למערכת את דרישותיו להישגיות, מי האיש שיעשה את זה עבורו בארץ, כיצד יוגדרו זכויותיו וחובותיו. במקרה הזה, המודל של שניידר צריך להיות מכבי חיפה ולא בית"ר של ארקדי גאידמק. בלי התייחסות אמיצה לנושאים הללו, תוך השארת המבנה הקיים עם עוד קצת כסף, זה עלול להיגמר באנרכיה מוחלטת.

        דווקא הכדורגל הישראלי צפוי ליהנות סופסוף מגורם מאזן לגאידמק. לא עוד שליט כל יכול לליגת העל, פתאום יש גם אלטרנטיבה. תקווה. לא עוד קבוצה שמושכת אליה את כל השחקנים הכי טובים בארץ, פתאום הם יתפזרו על פני עוד כמה קבוצות ויפרו את יחס הכוחות. פתאום הפועל תל אביב תצטרך לתת את הדעת ברצינות לבעיות שלה ולא להסתתר מאחורי הטעויות של לוני הרציקוביץ'. גם מכבי חיפה, שעל פניו נראית כנפגעת העיקרית, יכולה לצאת נשכרת אם היא תמשיך בקו החדש שהתחילה בו בקיץ האחרון: עוד רנאטו, עוד מסיללה, עוד דקל קינן. הפחד מטעויות הוביל את מכבי חיפה לכמה החלטות נכונות בקיץ האחרון, שאולי אפילו יבשילו לתואר.

        גם בית"ר ירושלים תצא נשכרת מכניסתו של השחקן החדש לבמה. אם לרגע היה חשש שארקדי ישתעמם מהליגה הזאת, הוא צפוי להידחות בעקבות האתגר הקנדי רוסי שמצפה לו. האוליגרך החדש שיאבק איתו על התהילה, על היוקרה ועל האינטרסים הפוליטיים כלכליים שאיננו יודעים עליהם כלום, חוץ מזה שאנחנו יודעים שהם קיימים. בליגה המשעממת הזאת בית"ר צריכה אתגר, ומכבי תל אביב מצליחה זה תמיד אתגר. היא מעירה את מכבי חיפה, הפועל תל אביב, בית"ר ירושלים וגם, מותר לקוות בסתר, מכבי נתניה של יאמר.

        הכל, כאמור, שאלה של מה מכבי תל אביב תעשה עם הכסף ומיהם האנשים שינהלו אותו. ברור שאנחנו עומדים בפני סחרור כלכלי בכל הנוגע לשכר השחקנים, ואין טעם לעשות משהו בנידון. זה כוחו של השוק. אלכס שניידר, אם ההתאחדות תשכיל לחוקק חוקים שייהנו מפירות הכניסה שלו לכדורגל ולא תדאג רק לאינטרסים של מכבי פתח תקוה, יכול להאיץ תהליך חשוב שפוספס בואקום שנוצר בזכות גאידמק: יותר צעירים בסגל ובהרכב כחוק יכריחו את האוליגרכים להשקיע הרבה יותר במחלקות הנוער, יותר סקאוטים בקבוצות וסטנדרטים בבחירת הזרים יביאו לכאן שחקני רכש טובים לעוד קבוצות בליגה וכך גם שחקני רכש נהדרים מחו"ל פחות יחששו להגיע לכאן. קשה להאמין שיו"ר ההתאחדות באמת יעשה את הדברים האלה, לפחות כל עוד ייטב לוזון לא מאמן את מכבי תל אביב, אבל שניידר יהיה חייב להתייחס לשאלות הבוערות שהוזכרו כאן. אחרת הוא יגמור כמו לוני: משקיע תמים. תמים מדי.