פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        גיב מי מור

        פינת הפנתר: למרות שלחתלתולים שלו יש עדיין סיכוי תאורטי לפלייאוף, פנתרנו מסכם כבר את העונה כשהוא מרוצה מהק"ב שלו

        סוף שבוע סוער במיוחד עבר על הליגה שלנו: ניצחון ראשון לדולפינים, שחגגו כאילו זכו בסופרבול; שודדי הים החזירו קיקאוף לט"ד ושחטו את אחת הפרות הקדושות של יונייטס; פארב שבר את שיא היארדים במסירה של מרינו; בקליבלנד שיחקו ברוחות של 40 מייל לשעה וסופות שלגים, והתקשו למצוא את קו 50 היארד בגלל שהמגרש היה מכוסה ב- 4 אינץ' של שלג.

        אה כן, וגם היה משחק אחד בבנק אוף אמריקה סטדיום. כזה שהתוצאה בו היתה 0:0 בתום הרבע השלישי. לא, לא בגלל תנאי מזג האוויר, אלא בגלל תצוגה עלובה של שתי הקבוצות. אבל למזלנו גם במשחקים כאלה מישהי בסוף מנצחת, ולשמחתנו זאת היתה הקבוצה שלנו.

        טוב, להרחיב על המשחק הזה בהתחשב ברמת האקשן והריגושים שמגיעים מהמגרשים האחרים יהיה קצת מביך. וממילא אין טעם לתאר עוד ריצת סרק של דה-שון "למה לעזאזל נתת לו את הכדור, אידיוט!" פוסטר. אבל בכל זאת, בשורה אחת מגיעה מהמשחק הזה לאוהדי הפנתרים: סוף סוף השכיל השועל להמר על מאט מור הצעיר ושלח אותו כק"ב פותח, וההימור הזה השתלם. אמנם לא משחק גדול שלו (בסופו של דבר רק 13 נקודות בהתקפה מתוכן ט"ד בריצה של 34 יארד של דיאנג'לו ויליאמס ממש על סף סיום המשחק), אבל במשחקו הראשון כפותח בליגת ה-NFL, הוא עשה את מה שויני והאוטו לא הצליחו לעשות לפניו העונה: להזיז את ההתקפה, להשיג דאונים ראשונים במסירה, ולהפעיל את סטיב סמית שתפס 8 פעמים ל- 72 יארד. הוא ללא ספק הרוויח ביושר את הזכות לפתוח בשני המשחקים שנותרו, ונראה שיש מקום לתקווה שניתן יהיה לבנות עליו כגיבוי סביר מאוד לדלהום בעונה הבאה.

        מי הולך, מי נשאר?

        סיום העונה הסדירה כבר מעבר לפינה, מה שאומר ששעת הסיכומים מתקרבת. גם אנחנו מיינו את אלפי הגלויות ששלחו לנו המאזינים בבית, והגענו למסקנות הבאות:

        השחקן הגרוע בקבוצה, בליגה וביקום בכלל – כמובן האוטו.

        השחקן הפחות גרוע בקבוצה שלא יהיה לה השנה אף נציג בפרו-בול – ג'ון ביסן, הליינבקר הרוקי. ביסן תפס את מקומו של דן מורגן כליינבקר המרכזי, והרבה לפני סיום עונת הרוקי שלו הוא כבר המנהיג הבלתי מעורער של ההגנה. בהחלט יש תקווה שצומח לנו בעמדה הזו שחקן בעל שיעור קומה.

        המאכזב – ג'וליוס פפרס. השחקן שרק לפני כשנה הוכתר במספר מקומות כשחקן ההגנה הטוב בליגה הפגין השנה יכולת פושרת למדי, למרות התעוררויות קצרות לחיים.

        ועוד דבר שמקובל לעשות בסיום עונה הוא להעריך את הצפוי לנו בפגרה, ביחס לשחקנים שעומדים להיות חופשיים (פרי-אייג'נטס). להלן התוצאות של העיקריים שבהם:

        קרי קולברט, תופס – נתנו לו צ'אנס בפעם האלף ותמיד עושה פדיחות. הביתה.

        דרו קרטר, תופס – לא מבריק, אבל סביר בתור תופס 3 ו-4. להחתים בסכום נמוך.

        תאקל התקפי ג'ורדן גרוס – שחקן חשוב ששווה לעשות מאמץ להשאיר, אבל ערכו בשוק גבוה וספק אם ניתן יהיה להשאירו.

        בראד הובר, פולבק – בהחלט שחקן יציב וותיק בעמדה שלו. יש מקום להחתים לשנתיים-שלוש במחיר סביר ולהתחיל לחפש מחליף.

        מייק ראקר, קיצוני הגנתי – איזה תותח, איזה נשמה, שחקן ותיק שעשה קריירה מכובדת מאוד יחד עם הפנתרים. השאלה היא אם יחליט לפרוש או ימשיך עוד עונה. ממילא חתך ממשכורתו בתחילת העונה באופן משמעותי על מנת להמשיך עוד עונה, כך שאם יחליט להמשיך מחירו לא יהיה יקר.

        בשבת הקרובה, רגע לפני סיום העונה, אנחנו מארחים את דאלאס ונפגשים עם הבוקרים, שמחפשים את יתרון הביתיות עד לסופרבול. התחזית: טוב, יסלח לי עלי וינוח על משכבו בשלום, אבל הולכים לפרק לנו את הצורה. גם עם מאט מור.