סוגרים עונה במכללות - חלק ב'

נפתח בשחקן המצטיין, כי זו באמת בחירה ברורה:

מועמדים: טים טיבו (ק"ב, פלורידה), דניס דיקסון (ק"ב, אורגון), גלן דורסי (דיפנסיב תאקל, לואיזיאנה סטייט), ג'יימס לורינייטיס (ליינבאקר, אוהיו סטייט).

בחירה משותפת: 217 מ-317 ל-3,132 יארד באוויר, 29 ט"ד ו-6 איבודים ב-68.5 אחוזי השלמה, רץ ל-838 ב-194 נשיאות ו-22 ט"ד, 3,970 יארדים כוללים ו-51 ט"ד. אה, כן, ופרס הייזמן אחד. והוא רק סופמור. עם המספרים האלה אי אפשר להתווכח. אמנם דניס דיקסון יכול לטעון שאם היה בריא אולי היינו מדברים עליו (דרך אגב, גם דורסי יכול לטעון את זה), ועל זה יש לנו דבר אחד להגיד – סופרמן לא נפצע. וגם אם כן – זה ביד הלא-זורקת. בקיצור, זו הבחירה הכי קלה שהייתה לנו הפעם.

מועמדות: אוקלהומה, לואיזיאנה סטייט, קנזס, מיזורי, ווסט וירג'יניה, טקסס טק, לואיוויל.

רן: הבחירה שלי התנדנדה בין ווסט וירג'יניה ללואיזיאנה סטייט. כנראה שהזיכרון מהמשחק האחרון העונה של המאונטנירס חקוק לי במוח, ואחרי שראיתי את וייט וסלייטון בתצוגות החלשות ביותר שלהם העונה בחרתי בלואיזיאנה סטייט. הטייגרס, בגדול, מצליחים לעשות נקודות בכל פעם שחשוב (חוץ מאשר בהארכה שלישית). הרב-גוניות של פלין, כשהוא נכנס לזון שלו, והעובדה שריאן פרילו בהחלט הראה העונה שיש יורש לג'מארקוס ראסל, משחק הריצה המרשים בראשות הסטר וחבורת הרצים בראשות דוסט אומרים לי שבגדול, החבר'ה מלואיזיאנה סטייט יכולים להעמיד מספרים מול כל קבוצה, גם ב-SEC המטורף.

תומר: אני לא משוחד במקרה הזה, ולמרות שאני מסכים שהטייגרס מלואיזיאנה הראו לנו שהם לא רק הגנה, אני הולך עם הסונרס. כן, רן, הסונרס. הם התחילו את העונה כשדרסו כל דבר שהשמיע סנאפ ופשוט רמסו את הליגה. פרט לשני הפסדים – אחד תמוה בקולוראדו ואחד מול התקפה שזכתה גם היא למועמדות שלנו – הם פשוט הצליחו לעשות את מה שצריך, די כמו לואיזיאנה, רק בצורה יותר משכנעת.

מועמדות: אוהיו סטייט, דרום קליפורניה, לואיזיאנה סטייט, אובורן, אוקלהומה, וירג'יניה טק, קנזס.

בחירה משותפת: לא תאמינו, אבל פה יש בחירה משותפת כפולה. שנינו מסכימים שוירג'יניה טק נתנה תצוגות הגנתיות יפות, וגם בתקופה שההתקפה שלה נראתה כמו כלום היא אפשרה להם לנצח משחקים שבהם לא הצליחה לבצע שום דבר חיובי בצד השני של המגרש, אבל עדיין, הבחירה שלנו הולכת לבאקאייז, שהראו יציבות בכל משחק ומשחק, גם כשהיו צריכים את ההגנה שתתעלה, וגם כשלא, ולדוגמא – עצרו את מישיגן על פחות ממאה יארד התקפיים. השאלה הגדולה שלנו היא האם הם היו מעמידים מספרים כאלה גם בדביזיה חזקה כמו ב-SEC (כנראה שנדע ב-7 בינואר).

מועמדים: לשון מק'קוי (ר"ב, פיטסבורג), מייקל קראבתרי (רסיבר, טקסס טק), נושון מורנו (ר"ב, ג'ורג'יה), סאם בראדפורד (ק"ב, אוקלהומה).

בחירה משותפת: למרות שמייקל קראבתרי הראה ניצוצות של גדולה העונה, ובהחלט היה הפתעה נעימה לצידו של גרהאם הארל ברד ריידרס, עדיין לשחק רסיבר בטקסס טק לא משתווה לעשירית הלחץ שיש עליך כק"ב של אוקלהומה. בראדפורד הוביל את הסונרס למרחק נגיעה ממשחק האליפות, ואם לא היה פצוע במשחק נגד אותם רד ריידרס, סביר להניח שאפילו היה מוביל אותם לשם. אז אם אפילו אוהד לונגהורנס מסכים פה עם הבחירה בסונר הצעיר, יש פה בעיה. נקודת אור (בשביל רן) – יש לו לפחות עוד שנתיים לעשות לו נאחס.

מועמדים: צ'רלי וייס (נוטר דאם), ניק סייבן (אלבאמה), ביל קאלהאן (נברסקה), דניס פרנצ'יוני (טקסס איי.אנד.אם), קארל דורל (יו.סי.אל.איי).

בחירה משותפת: אוי זה הולך לכאוב לתומר – צ'רלי וייס הוא המאמן הגרוע של השנה. זה מתחיל בקרוסלת הק"בים של תחילת העונה (שהיה, מתברר, סוד כמוס לפרה ולסוס), המשיך בחוסר היכולת להשתלט על סחרחורת ההפסדים, אופנסיב ליין שהתכבד בתואר המפוקפק של הקו שהרשה הכי הרבה סאקים לעונה, שיאים שליליים שאפילו פרס לא זוכר (סתם, הוא זוכר), ובשורה התחתונה – אם לא היית צ'רלי וייס, כבר מזמן היית חותם בלשכה.

מועמדות: טנסי, בוסטון קולג', ראטגרס, קונטיקט

רן: המתדנבים מטנסי הגיעו לגמר ה-SEC. כביכול – עונה מוצלחת. הבעיה היא, שטנסי לא השיגה שום ניצחון בעל משמעות מחוץ לנוקסוויל. הם נראו מרשימים במשחקי הבית שלהם, וניצחו כמה מאריות הליגה, אבל בכל משחק שבו חובת ההוכחה הייתה עליהם – התמוטטו. ראו ערך פלורידה, קליפורניה ואלבאמה. ולחשוב שבגלל אריק איינג' וחבורת המשקשקים שלו, נמנע ממני (ומכם) גמר SEC בין לואיזיאנה סטייט לג'ורג'יה (ולא, ניצחון בקנטאקי הוא לא מרשים, במיוחד כשהוא בארבע הארכות).

תומר: גם אני הולך על מפסידת גמר אזורי, אבל מה-ACC. בוסטון סיימה את העונה במקום ה-14 בדירוג ה-BCS (שניים לפני טנסי), והייתה במקום השני בדירוג במשך שבוע. כולם היללו – ועדיין מהללים – את מאט ריאן ושתי דקות התהילה שלו, ואני ראיתי קבוצה שלא מצליחה לעשות שום דבר מעניין מול קבוצה ששווה משהו בדירוג. ראו ערך פלורידה סטייט (בבית) ומרילנד. זה אולי אומר גם הרבה על הדיביזיה המעפנה הזאת שקוראים לה ACC, אבל הנשרים מבוסטון היו, מבחינתי לפחות, כמו הסמל של המדינה שלהם – קרחים, קופצים על נבלות ועומדים בפני הכחדה.

מועמדות: הוואי, אובורן, סינסינטי, אריזונה סטייט

רן: זה אולי קצת יפתיע לקרוא לקבוצה "אנדרייטד" אחרי שספגה שני הפסדים ביתיים במהלך העונה (ברציפות), אחד מהם למיסיסיפי סטייט, אבל אובורן שיחקה אפילו יותר טוב מלואיזיאנה סטייט במפגש ביניהם, הרסה לטים טיבו והגייטורס את סיכויי הזכייה בדיביזיה (בחוץ) ולדי-מאק את הזכייה בהייזמן (בחוץ), ובגדול שיחקה פוטבול מצוין משני צידי המגרש – גם בבית, יותר טוב בחוץ, ואם לא היו משחקים ב-SEC, היינו רואים אותם בבול גדול מאוד העונה. מיד אחריהם בבחירה שלי – הוואי, שלמרות שלא הרשימו בחלק גדול מהמשחקים, קשה לזלזל בקבוצה שפשוט מצאה כל פעם דרך לנצח.

תומר: הוואי. הוואי הוואי הוואי. אתם יכולים להגיד מה שאתם רוצים נגדה – שהיא חד-גונית, שקולט ברנאן הוא ק"ב של שיטה, שהיא לא משחקת ב-BCS קונפרנס, שהם יזמו את הפיגוע במגדלי התאומים, מה שבא לכם. בשורה התחתונה – זו הקבוצה היחידה שסיימה עונה ללא הפסד בעונה המטורפת הזאת, ועדיין הייתה צריכה לקוות שטנסי תפסיד בגמר ה-SEC כדי לקבל בול גדול (אחרת הם לא היו הולכים לשוגר-בול). הוואי אולי לא הרשימה כפי שציפו ממנה, אבל תמיד מצאה דרך לנצח, ועדיין לא דורגה בטופ-10 עד לסוף העונה. אז אוקיי, היא אולי ניצחה רק שלוש קבוצות שמשחקות בבול השנה, והיא אנדרדוג מול ג'ורג'יה (אם הייתה מילה יותר קטנה מזה הייתי משתמש בה), אבל הוואי השתחלה רק בסוף לצמרת, וזה אנדרייטד בסטנדרטים שלי.

פרס מפעל חיים לזקן המצטיין על אריכות ימים ויכולת הישרדות על שם שמעון פרס: ג'ו פטרנו.

ג'ו-פא שבר העונה את שיא העונות הרצופות למאמן בקולג' (41 שנים), ולא נראה שהוא מתכוון לעצור לפני העונה ה-14. גם שבר ברגל לא מנע ממנו לקפוץ על הקווים כמו נער צעיר יותר מאלו המשחקים עבורו. אנו מורידים בפניך את הכובע, ובלי טיפה של ציניות או גינס.

זהו, אלו היו הבחירות שלנו לסיכומי השנה. אם יש לכם טענות, מענות, תלונות לגבי שחקנים או קבוצות שהתעלמנו מהן בסיכום העונה – אתם מוזמנים להגיב לנו (כדי שנקטול אתכם), ובינינו – אתם תעשו את זה בכל מקרה. בשבוע הבא, אם לא יהיו תקלות, נתחיל בסיקור לקראת הבולים הבאים עלינו לטובה, ועד אז – שיהיה לכולנו הנגאובר מהנה.