עובדה או אגדה

אסף רביץ - אגדה:

מאז שהלייקרס סרבו להצעה מהסוג הזה באמצע שנה שעברה קרו שני דברים - ג'ייסון קיד הוכיח שעדיין יש לו מה לתרום ברמות הגבוהות ואנדרו ביינום הוכיח שהוא בדרך להיות אחד הסנטרים הדומיננטיים בכדורסל. כך שעכשיו מדובר בשאלה קלאסית של הווה מול עתיד. היתרון בהבאת קיד הוא שהוא יביא איתו רעב ברמות גארנטיות והחיבור של רעב כזה עם קובי יכול להיות קטלני. החסרון הוא שמדובר בהווה קצר מאוד - קיד מבוגר בשלוש שנים מגארנט ובשנתיים מריי אלן ולעומתם הוא בירידה בשנים האחרונות, חלון ההזדמנויות שלו ייסגר בקרוב מאוד. אם הלייקרס נותנים עבורו את ביינום יהיה להם סגל לא מאוזן שצריך עוד שינויים וזמן להתחבר כדי לאיים ברצינות על אליפות, ואין להם את הזמן הזה. היתרון בהשארת ביינום ברור - הוא הדבר האמיתי, החסרון הוא שהוא הקלף העיקרי שהלייקרס יכולים לתת בטרייד שיעזור להם להשאיר את קובי. אבל אפילו אם זה אומר שהם יאבדו את קובי, לא משתלם ללייקרס לוותר על ביינום בשביל קיד.

גיא עפרן - עובדה:

צריכים? חייבים! הפרוייקט הנחמד שהלייקרס התנסו בו בשנתיים וחצי האחרונות במהלכו נבדקה הטענה האם קובי יכול להנהיג בעצמו את הקבוצה לאליפות, נכשל כשלון מהדהד, ועכשיו ברור לכולם שם, כולל לכוכב עצמו, שהוא צריך עזרה. ישנם מעט מאוד שחקנים שלא תהיה להם בעיה לראות את קובי זורק יותר מ-25 זריקות למשחק, מבלי להתמרמר וקיד הוא הטוב שבהם. ביינום הוא גוף גדול וחביב שמוצא את דרכו העונה, אבל הוא לא גרג אודן, והוא לעולם לא ישפיע על המשחק בצורה דומיננטית מספיק שתיתן לקבוצתו סיכוי לזכות באליפות. קיד לעומת זאת שיפר כל קבוצה בה שיחק מן הקצה אל הקצה, ונשארו לו שלוש שנים טובות כדי לזכות בטבעת. עם רעב כזה וקובי לידו, האם מישהו רוצה להמר נגדו?

דן לזר - אגדה:

הלייקרס צריכים טרייד, ואת זה כולם יודעים. אבל לא כל טרייד משפר את הקבוצה, והכי חשוב - לא כל טרייד עוזר לשמור על המשכיות באופן חכם. יתר על כן, לא בטוח שטרייד נוכחי על ג'ייסון קיד ישדרג את הלייקרס למעמד של מועמדת לגיטימית לאליפות, ובשביל שיפור מסוים בלבד, קצר מועד, לא ממשכנים את העתיד, ואת זה יודע גם קובי בריאנט. לפני העונה הנוכחית לניו ג'רזי היה סיכוי לקבל את ביינום בשביל קיד, בטרייד אשר יכול היה להיות דומה במידה מסוימת לטרייד שעשתה סיאטל על ריי אלן בשביל ג'ף גרין - שחקן מתבגר אשר ברור שנמצא קרוב יותר לסוף הקריירה מאשר לתחילתה בשביל שחקן צעיר אשר רק ילך וישתפר בשנים הקרובות. בינתיים ביינום הוא אחד השחקנים אשר שיפרו את משחקם העונה באופן המרשים ביותר בליגה, והוא אינו עוד בגדר הבטחה כי אם שחקן מקיים. בשלב הזה נוח יותר ללייקרס עם ההנחה שהילד הוא סנטר העתיד של המועדון, ואת העתיד הזה לא הייתי נותן בשביל מה שנותר במיכל של קיד, שמתקרב לגיל 35.

אסף רביץ - אגדה:

יוטה מחזיקה בתואר הכי כמעט - אין קבוצה שחסר לה כל כך מעט כדי להפוך לקונטנדרית. אבל זה עדיין לא זה. בהשוואה המתבקשת בין דרון וויליאמס ובוזר לסטוקטון ומאלון אני מרגיש שמבחינה ההתקפית הם לא רחוקים מהצמד המיתולוגי, ההבדל הוא בהגנה. יוטה הגדולה בכלל הייתה קבוצת הגנה אדירה בזמן שיוטה של היום היא בינונית עד חלשה, בעיקר בכל מה שקשור לשני שחקני הפנים המרכזיים. קירילנקו, אחד משחקני ההגנה הטובים בליגה, מתבזבז בשמירה על שחקני חוץ והאפקטיביות שלו כחוסם לא באה לידי ביטוי. בהתקפה AK מופיע מדי פעם ובכל מקרה הוא לא מה שיוטה צריכה, כך שאני עדיין חושב שהטרייד עליו הכרחי כדי שיוטה תהפוך לקונטנדרית. אפשרות אחרת היא לוותר על מהמט אוקור בשביל סמול פורוורד ולהעביר את קירילנקו פנימה רוב הזמן. זה גם יאפשר למילסאפ לפרוץ והוא מוכיח בכל צ'אנס שנותנים לו שהוא שווה את זה. עד שאחד משני אלה יקרה יוטה תישאר על כמעט.

גיא עפרן - אגדה:

מי היה מאמין שיוטה תצליח להתאושש בכזאת מהירות מפרישתם של סטוקטון ומאלון, וכבר בתוך שנים מעטות ליצור אלטרנטיבה ראויה? דרון וויליאמס הוא תאווה לעיניים, קרלוס בוזר משחק כאילו הוא בעונת חוזה, רוני ברואר עושה העונה קפיצה משמעותית ואפילו אנדריי קירילנקו שרצה לעזוב בקיץ שינה את דעתו ומשתלב לא רע. אלא שאיך אומרת הפרסומת? זה טוב, אבל זה לא מצוין. יוטה הפסידה בכל משחק עד עכשיו מול טוענות לכתר (פיניקס, דאלאס, סן אנטוניו), ואם זה לא מספיק, היא נמצאת בעיצומו של רצף של שישה הפסדים רצופים, ובכל אחד מההפסדים התגלתה בעיה רצינית בהתקפה שלהם, שמתבססת לא מעט על החדירות של וויליאמס. בעוד שנתיים, זה יכול לקרות. השנה? שום סיכוי.

דן לזר - עובדה:

יוטה לא נראית טוב לאחרונה, והיא הפסידה שישה משחקים ברצף, אך זה רק משברון זמני. לג'אז סגל שחקנים שאינו נופל ברמת הכשרון מיותר מאשר שתי קבוצות במערב, ואולי קבוצה אחת נוספת במזרח, ועם רמות כשרון כאלו אי אפשר לשלול את האפשרות הסבירה שבנסיבות הנכונות יוטה תוכל גם להתמודד על האליפות. נכון, יש ליוטה בעיות אשר צריכות להיפתר, בעיקר המחסור בכוח אש (מלבד קרלוס בוזר ודרון וויליאמס אין לקבוצה אופציה שלישית אמינה בהתקפה), אך גם יש לה יתרונות משמעותיים, כמו משחק פנים-חוץ שיכול לשגע כל הגנה, ווכאמור בוזר וויליאמס, אשר הם צמד אדיר שאינו נופל בעיני מן הרוב המוחלט של הצמדים בליגה. אולי טרייד עד הדד-ליין, ואולי חזרה לכושר טוב של אוקור יכולים להספיק ליוטה כדי לתת פייט אמיתי מול כל קבוצה בליגה.

אסף רביץ - עובדה:

אז נכווווון שהמזרח כל כך צפוף וכו'..., אבל אינדיאנה נותנת תחושה של משהו אמיתי שקורה. אני אוהב מה שג'ים אובריאן עושה שם, הוא הופך את הפייסרס לקבוצה הכי פחות צפויה בליגה, קבוצה שיוצרת בלאגן ומשלבת בין קצב מטורף להגנה טובה. הבשורה הטובה לגביהם היא שנראה שהם כופים סגנון על כל קבוצה שמשחקת נגדם ושהמשחקים תלויים בעיקר בהם. נראה שאפילו ג'רמיין אוניל מתחיל להבין שהפעם הסגנון לא נבנה עבורו אלא הוא זה שצריך להתאים את עצמו. יש לאינדיאנה הרבה סקוררים, אין שום דבר שהם גרועים בו, יש להם כשרון על הספסל ויש גם את אייק דיוגו הפצוע שיוכל לתת מימד נוסף. אם ג'מאל טינסלי וג'וניל יישארו בריאים (וזה אם ענק) אני מהמר שאינדי תתחבר ותתרגל לקצב ככל שהעונה תתקדם והמאזן רק ישתפר.

גיא עפרן - אגדה:

בשנים עברו התרגלו הפייסרס לשייט לעונה בינונית מינוס, שהספיקה להעפלה לפלייאוף ולהפסד בסיבוב הראשון. השנה, עם התחזקות המזרח, דרך בוסטון שתופסת מקום ודאי, ועד אטלנטה שמתחילה להיראות כאילו היא התעוררה משנת היופי שלה, זה פשוט לא יספיק. יש שישה מקומות מובטחים במזרח, ועל שני הנותרים ייאלצו חניכיו של ג'ים אובריין להתמודד מול קבוצות כמו מיאמי, מילווקי, ניו ג'רזי ושיקגו, כולן עדיפות עליה. תוסיפו לזה את הבעיות עם ג'מאל טינסלי, ואת ההיעדרות של ג'רמיין אוניל שללא ספק תגיע מתישהו, והרי לכם פלייאוף מזרחי ללא הפייסרס.

דן לזר - עובדה:

אינדיאנה היא כבר יותר מאשר הפתעה נעימה, ועם אחד עשר ניצחונות בעשרים ושלושה משחקים אפשר לומר שיש במועדון רוח חדשה וטובה, וסיכוי ממשי להמשיך בפורמה הטובה כל הדרך עד הפלייאוף (אבל לא הרבה מעבר לזה). במזרח יש כרגע שש קבוצות שאני לא רואה מצב שלא יהיו בפלייאוף (בוסטון, אורלנדו, דטרויט, טורונטו, קליבלנד ושיקגו), מה שאומר שאינדיאנה תאלץ להתמודד עם כמה קבוצות על שני המקומות הנותרים. איני רואה בסגלים כמו של וושיגנטון (ללא ארינאס לפחות עד סוף פברואר), אטלנטה, שארלוט, פילדלפיה, ניו ג'רזי ואפילו מיאמי שום דבר שאין לאינדיאנה, וכאשר הכל פתוח גם למומנטום ולרוח טובה יש משמעות. אינדיאנה נראית כאוסף של שחקנים הנהנים מן החיים, משחקים היטב ביחד, ואין סיבה שלא ימשיכו, כאמור, עד הסוף.

אסף רביץ - אגדה:

אם לשם הדיון נצא מהנחה שאודן יהיה אודן, הולכת להיות לפורטלנד קבוצה גדולה. ברנדון רוי ולמרכוס אולרידג' הם באמת שחקנים נהדרים שאודן ישלים בצורה מצוינת ויש להם מספיק שחקנים טובים בפוינט ובסמול פורוורד כדי להשלים יופי של סגל שישתפר כל שנה. אבל לא צריך לרוץ לשום מקום. קיץ 2009 זה הקיץ בו יתפנה להם מקום, עד אז זה בעיקר זמן הרצה, מבחנים ובדיקת מצב החומר. אם קווין פריצ'ארד יתנהל נכון מבחינה כלכלית, ובינתיים נראה שהוא יודע בדיוק מה הוא עושה, הוא יוכל לבצע החתמה גדולה גם בקיץ 2009 וגם ב-2010 לפני שהוא מחתים את שלושת הגדולים (לא תהיה בעייה של כסף. הבעלים פול אלן הוא אחד האנשים העשירים בעולם). מבחינתי מ-2010 נדע מה פורטלנד באמת שווה וזה תלוי בעיקר בבריאות של השחקנים - לא רק אודן, גם רוי ואולרידג' עושים רושם של מועדים לפציעות. אם כולם בריאים 2009 זה אמנם מוקדם מדי, אבל מ-2010 תהיה קבוצה שתדבר חזק בפלייאוף ותוך שלוש שנים גם תתחיל לאסוף טבעות.

גיא עפרן - אגדה:

ישנם לא מעט קולות סביב הליגה שאומרים שההיעדרות של גרג אודן בגלל הניתוח רק תסייע לקבוצה במהלך הדרך. הבלייזרס בהחלט מפתיעים ונראים כמו חבורה מלוכדת, אבל בעוד כימיה קבוצתית זה דבר חיובי, ניסיון בליגה הטובה בעולם הוא דבר הכרחי. אודן לא יידע עד לשנה הבאה איך זה מרגיש לשחק 82 משחקים. הוא לא יתנסה מול שחקנים גדולים וחזקים ממנו בצורה תחרותית אמיתית, והוא לא יחווה את הלחץ שבהובלה של קבוצת NBA על הכתפיים שלו, גדולות ככל שיהיו. גם דוויין וייד וגם לברון ג'יימס היו צריכים את עונת הרוקי שלהם כדי להתנסות בכל הדברים הללו והם יצאו מחוזקים ומוכנים. אודן יצטרך לפחות שלוש שנים, מה שאומר שהוא ייאלץ להתמודד על האליפות רק בגיל 47.

דן לזר - עובדה:

פרק הזמן של שנתיים הוא מעט גבולי, אבל אני מאמין שאחרי העונה הבאה הקבוצה בפורטלנד תהיה אחת המאיימות במערב ובליגה כולה, מוכנה ומזומנה להתמודד על האליפות. כרגע זו בעיקר שאלה של אופי ושל החלטות ניהוליות נכונות, כאשר לפעמים ההחלטה הטובה ביותר היא לא לגעת ולא לשנות. בין לבין פורטלנד צפויה לעבור עוד לוטרי אחד ולהתחזק בעוד כשרון, כך שהמועדון יתברך בשנה הבאה בכמות כשרון שאינה פחותה מכל מועדון אחר בליגה. גרג אודן, אם יחזור לבריאות טובה, יכול יחד עם למרכוס אולדריג' להוות את הקו הקדמי הטוב בליגה בתוך שנתיים, ברנדון רוי יהיה אחד הכוכבים המובילים, ויש המון כשרון מסביב כצוות מסייע ראוי ואף למעלה מזה, עם מרטל וובסטר אתלט העל, טראוויס אאוטלו המוכשר, ג'ארט ג'ק, סטיב בלייק, סרחיו רודריגז, ג'יימס ג'ונס, ג'ואל פרזבילה וצ'אנינג פריי. עם החיזוק שיבוא אחרי הקיץ הקרוב, ייתכן שזה פשוט יספיק, וייתכן שכיוון פרונט קטן בעזרת טרייד משלים צרכים יהפוך את המועדון לקבוצת העל הראשונה של (תחילת) העשור הבא.