סוגרים עונה במכללות - חלק א'

אם לכל שבת יש מוצאי שבת, לכל עונה יש סיכום עונה. וממש כמו במוצאי שבת, כולנו נצטרך לאכול את הבלגאן שבישלנו. אז בעונה כזו, שבה הבלגאן חגג, יש לנו הרבה מה לאכול. אבל רגע לפני שאנחנו מתחילים, הרשו לנו להיות "בוסמנים" לרגע, ולתת לכם שני דברים ששמנו לב אליהם בשבוע האחרון:

- במקרה, ממש במקרה, יצא לנו לראות את משחק חצי גמר גביע הטוטו בין חיפה לבית"ר. עכשיו, ארקדי גאידמק ויעקב שחר – אתם חייבים לנו חצי שעה מהחיים. כמה כיף לראות שבפוטבול, עד שהגברת השמנה (אשתו של אחד הסנטרים?) לא שרה לא מפסיקים לשחק. מבחינתנו, שיימשכו הויכוחים על "הרצות תוצאה" וכדומה, ושלא נאלץ לראות עוד חצי שעה של זבל שאפילו "סופרנני" מהנה יותר כמו ההארכה שהייתה במשחק (?) חצי גמר הגביע.

- כל הדיבור הזה, שמתחולל לאחרונה אודות אוהדים והנזק שהם גורמים למועדונים אותם הם – כביכול – "מעודדים", העלה בפני השיכור את התהייה מתי "קומץ" מפסיק להיות קומץ ומתחיל להיות בעיה של הקבוצות. ובכן, נראה לו שיש לו פתרון. ממש כמו בסטטיסטיקה (וזה בערך הדבר היחיד שהוא זוכר מהקורס הזה), אם N30, אזי זה כבר אינו קומץ. כן, אם זה טוב למדגם מייצג לפי המדע, זה בהחלט אמור להספיק לקביעה שלקבוצה יש בעיה של אוהדים, ולא של "קומץ".

אבל, התכנסנו כאן הערב כדי לקבוע מי, לדעתנו, היו הטובים והגרועים השנה במכללות. אז במי אנחנו בחרנו? יאללה, מתחילים.

בכל עונה יש הפתעות, ובכל עונה יש קבוצה שיורה לעצמה ברגל בדרך-לא-דרך. העונה קיבלנו הגדרה חדשה למילה הפתעה. איך אפשר לבחור בין הפסד של הקואלות, בבית, לנמושת הדיביזיה סטנפורד, לבין פיטסבורג העלובה שהורסת לווסט וירג'יניה את ההופעה בגמר, גם בבית? ניסינו לצמצם את המועמדות, וזה מה שהגענו אליו.

המועמדות: אפלאצ'יאן סטייט (מישיגן), סטנפורד (דרום קליפורניה), סירקיוז (לואיוויל), מיסיסיפי סטייט (אובורן), פיטסבורג (ווסט וירג'יניה), קולוראדו (אוקלהומה).

בחירה משותפת: אפלאצ'יאן סטייט. בבחירה הזו, כמה שהייתה קשה, הגענו לתמימות דעים. אפלאצ'יאן סטייט, מהדיביזיה השנייה, באה לאן-ארבור ועשתה צחוק מאחת הטוענות העיקריות לכתר כבר במחזור הפתיחה. ההפתעה הזו הוכתרה בספורטס אילוסטרייטד בתור הפתעת הספורט של המאה, אז מי אנחנו שנתווכח עם זה (למרות שמאוד דגדג לתומר לתת את קולו לסטנפורד בגלל השנאה לקואלות, כמו שמאוד דגדג לרן לתת את קולו לקולוראדו בגלל השנאה לסונרס).

המועמדות: אורגון, אריזונה סטייט, קנזס, מיזורי, וירג'יניה, קונטיקט

הבחירה של תומר: וואו, זה קשה. ההתלבטות שלי היא בין אריזונה סטייט לבין מיזורי. שתיהן נתנו ריצה לא רעה בכלל לעבר התואר, אבל בשורה התחתונה מיזורי יוצאת כשידה על העליונה. שני הפסדים שהם בעצם אחד (שניהם לאוקלהומה) לעומת שני הפסדים של הגרייזסים מטים את הכף לטובת צ'ייס דניאל וחבורתו.

הבחירה של רן: יצא לי השנה לראות את קנזס לא מעט, ועלי להודות שנהניתי מכל רגע. ריסינג ומק'אנדרסון נראים כמו צמד אימתני שיטיל אימה על הביג-12 בשנים הקרובות, ואין ספק שלסיים עונה במאזן 1:11 זה הרבה יותר ממרשים. אפילו ההגנה של הג'יי-הוקס הראתה ברוב שלבי העונה ניצוצות של קבוצה גדולה, ואם לא יהיו שינויים מרחיקי לכת בעונה הבאה, הג'יי-הוקס יכולים לבנות על עונה מוצלחת לפחות כמו בכדורסל. אין ספק שאורגון הפתיעה אותי, אבל בגדול היא הייתה הצגה של שחקן אחד, וזה היה בהחלט ניכר בשלושת המחזורים האחרונים, ואריזונה סטייט היו יכולים להרוויח את הבחירה שלי אם רק היו מנצחים את הטרויאנים בבית. בקיצור – ג'יי-הוקס אול דה וויי.

המועמדות: לואיוויל, מישיגן, נוטר דאם, אלבאמה, ויסקונסין, יו.סי.אל.איי, נברסקה, מיאמי.

הבחירה של תומר: גם כאן הבחירה לא פשוטה. יש לנו שלוש קבוצות שהיינו עדים לכשל מערכות טוטאלי בעונה שלהן (אייריש, נברסקה ולואי), וכאן בא אצלי השיקול של הציפיות. כמו בסיכום חצי העונה שלנו, לואיוויל הבטיחה הרבה וקיימה יוק. מעבר לכך, הם כשלו להגיע אפילו לבול (למרות שסיימו עם 6 ניצחונות) לראשונה מזה עשור. האייריש, עד כמה שזה מצחיק ועצוב לומר בו-זמנית, רק הראו שיפור לעומת החצי הקודם של העונה (שני ניצחונות יותר), ולכן לואיוויל הם האכזבה הגדולה שלי. אבל אני משוחד.

הבחירה של רן: טוב, יש דבר אחד שאני מסכים עם ידידי השתוי, והוא שאתה אכן משוחד. נכון, לואיוויל הייתה אמורה להיות אחת מאריות הליגה, אבל מוסד כמו קבוצת הפוטבול של הפייטינג אייריש ששובר כל כך הרבה שיאים שליליים בעונה אחת מחייב אותי לבחור בהם. ההפסד לנייבי (כן, תומר, בחצי השני של העונה), אחרי 9005 שנה שהם לא הפסידו להם, ותצוגת התכלית שלהם מול אייר פורס, וכמובן הניצחון המרשים שלהם על מעצמת הפוטבול של דיוק, לא ממש הוסיפו להם נקודות זכות מבחינתי. אז נכון, קבוצה חדשה, כוכבים עזבו, זה לא שהאייריש אף פעם לא היו במצב הזה ויצאו ממנו לפחות בכבוד. נקודת האור – לא מאמין שאבחר בהם בקטגוריה הזו בשנה הבאה. מפה כבר אי אפשר לרדת.

תומר: שכחת את סטנפורד.

המועמדות: אוקלהומה, מיזורי, הוואי, אוהיו סטייט, ג'ורג'יה, דרום קליפורניה, לואיזיאנה סטייט.

רן: בגלל שאני יודע שתומר הולך לסבך את התשובה שלו, אני אתן את התשובה המורכבת שלי עם נימוקים קצרים. בגדול, הקבוצה הכי מרשימה לאורך כל העונה היא לדעתי האוהיו סטייט באקאייז (למרות שלואיזיאנה יכולים בהחלט להתווכח איתי), אבל הקבוצה שנראתה הכי טוב בסיום העונה הסדירה היא לדעתי דרום קליפורניה. מכת הפציעות שפקדה אותם חלפה-עברה לה, והם הצליחו לצאת ממצב לא פשוט, עם כמה ניצחונות מרשימים על אריזונה סטייט, יו.סי.אל.איי וקליפורניה, וכרגע בהחלט מזכירים את המפלצת שכולם חשבו שתהיה.

תומר: אני שוב אומר – סטנפורד. וזה בגלל שאנחנו עוסקים בסיכום עונה ולא בחצי השני. נכון, הקואלות הרשימו בחצי השני, אבל דווקא הבולדוגס מג'ורג'יה הרשימו אותי יותר. עם זאת, אנחנו הולכים על סיכום כל העונה, וגם לי יש שתי בחירות. האחת היא הוואי, שתצחקו כמה שאתם רוצים, אבל זו הקבוצה היחידה העונה, מבין כל 119 הקבוצות, שסיימה ללא הפסד במאזן. היא היחידה שעשתה את העבודה שלה כמו שצריך, ולא נפלה מול קבוצות יותר טובות מסטנפורד ואחרות. מצד שני, אם אני צריך לבחור מי הייתה הטובה יותר לאורך העונה- זו לואיזיאנה סטייט, ששני ההפסדים שלה היו בשלוש הארכות.

המועמדים: רון זוק (אילינוי), ג'ים טרסל (אוהיו סטייט), לס מיילס (לואיזיאנה סטייט), מארק ריכט (ג'ורג'יה), גארי פינקל (מיזורי), מארק מאנג'ינו (קנזס).

תומר: טוב, גם כאן יש לי שתי בחירות. הייתי בשמחה נותן לפינקל את הקול שלי, אבל אני לא חושב שמאמן – בניגוד לקבוצה – יכול להרשות לעצמו להפסיד לאותה קבוצה פעמיים בעונה. מי שכן הפתיעו אותי לטובה, היו רון זוק, שלקח את אילינוי מהאשפתות והביא אותה לרוז-בול בכבוד ובזכות. לצידו, למרות שקצת מאחוריו, אני רואה את מאנג'ינו, שהצעיד את קנזס לעונה חלומית. זוק הוא הבחירה שלי.

רן: הבחירה שלי היא רון זוק. הפייטינג איליניי מגיעים לרוז-בול ובאמת שבזכות. הם הקבוצה היחידה שניצחה את הבאקאייז העונה – ועוד בחוץ, והם מונהגים בידי ק"ב סופמור שבהחלט נראה כאחד הכוכבים הגדולים של העונה הבאה. מיד מאחוריו – ג'ים טרסל הגאון, שמצליח להוביל שנה שנייה ברציפות את הבאקאייז למשחק האליפות, וזאת בעונה שאף אחד באמת שלא ציפה.

המועמדים: קולט מק'קוי (ק"ב, טקסס), צ'אד הני (ק"ב, מישיגן), סאם קלר (ק"ב, נברסקה)

בחירה משותפת: למרות שמק'קוי בהחלט יכול לראות עצמו אחראי לכך שטקסס לא משחקת העונה באף BCS בול, וללא ג'מאל צ'ארלס גם לא הייתה משחקת בפסטיגל-בול, הבחירה שלנו חייבת ללכת לק"ב של מישיגן, שהצליח פשוט לחרבש כמעט כל מהלך ומהלך העונה הזו. אין ספק ששקיעתה של אן ארבור העונה היא חלק לא מבוטל בבחירה שלנו, אבל מסיניור שעומדים לצידו שניים מהכלים ההתקפיים היותר טובים שיש בליגה (הארט ומאנינגהאם) ציפינו להרבה יותר. צ'אד הני – אתה החוליה החלשה. שלום.

המועמדים: בריאן ברום (ק"ב, לואיוויל) – כן, המצאנו את הקטגוריה הזו במיוחד בשבילו.

בחירה משותפת: והזוכה שלנו הוא – תופים – בריאן ברום. תחרות קשה, כן? למרות שמייק הארט יכול לטעון לקיפוח, בכל זאת היה לו את סופר מאריו לידו, וגם ג'ימי קלואסן יכול לטעון לכתר, אחרי שאכל יותר דשא מחגב העונה (קיבל הכי סאקס העונה. לא סקס, סאקס). לברום פשוט לא היה כלום בהגנה, והוא סיים את קריירת הקולג' שלו כבר בשבוע שעבר. לא זכור לנו כבר הרבה זמן שחקן שנותן כאלה מספרים רק כדי לראות את ההגנה שלו מתחרה בו מהצד השני. אז בריאן ברום אולי יהיה הק"ב הראשון שייבחר באפריל, ובצדק, אבל את השנה הזו הוא ירצה לשכוח כמה שיותר מהר. או לכתוב ספר בשם "געגועיי לאמובי" (אוקויה, למי שלא הבין. למי שעדיין לא מבין – כנראה שטעית, מדור הבייסבול זה בדלת ליד). מצד שני, אם ברום יגיע למיאמי, השנה הזו תחזור על עצמה.

מועמדים: לשון מק'קוי (ר"ב, פיטסבורג), מייקל קראבתרי (רסיבר, טקסס טק), נושון מורנו (ר"ב, ג'ורג'יה), צ'ייס דניאל (ק"ב, מיזורי), טוד ריסינג (ק"ב, קנזס), קווין סמית' (ר"ב, סנטרל פלורידה).

רן: אסור לשכוח את קווין סמית', הרץ של סנטרל פלורידה, שרחוק רק 180 יארד מלשבור את שיא היארדים לעונה של בארי סאנדרס האגדי, אבל ריסינג – שהגיע משום מקום, והראה יכולת קבלת החלטות מרשימה תחת לחץ – לוקח את הבחירה שלי בגדול.

תומר: מצטער, אבל אני הולך עם הבחור שניצח אותו בפעם היחידה העונה, ובוחר בצ'ייס דניאל. הק"ב הזה הגיע משום מקום (מיזורי זה שום מקום) והביא את הטייגרס לשיאים בלתי אפשריים. הוא היה פינאליסט להייזמן, ובגדול נתן עונה מעולה. אם ריסינג היה מנצח אותו, מילא, אבל אני הולך עם צ'ייס.