קבוצה בהפרעה

ביום שני שעבר, פחות מיממה לאחר ההתפרקות ברעננה, שבו אנשי מכבי תל אביב לזירת הפשע באולם "מטרווסט" וערכו שיחה מלב אל לב. מספר חברי הנהלה, צוות המאמנים ושחקני הקבוצה דנו בבעיות המקצועיות, הפסיכולוגיות והחברתיות המכרסמות במועדון, שניכרו בבירור על הפרקט. כל הקלפים נחשפו והונחו על השולחן.

נציגי ההנהלה ביקשו מהשחקנים להעלות את רמת הריכוז והאכפתיות וטענו באוזניהם כי "לא יכול להיות שקבוצה עם תקציב של 17 מיליון דולר נראית ככה, ובטח שלא מקובל עלינו שקבוצה עם עשירית תקציב משלנו תעשה מאיתנו צחוק". המאמנים הסבירו שהמשחק הזה הוא ההוכחה הניצחת לכך שאין תחליף לרצינות ומיקוד באימונים. "אתם צריכים להבין שאנחנו לא חסינים מפני שום דבר", נאמר לשחקנים בשיחה הטעונה, "ואם אתם לא מוכנים לתת את המקסימום מבחינת הפיזיות והאגרסיביות, נמשיך להפסיד. כל קבוצה רוצה לנצח את מכבי ולזכות בתהילה. זו קריאת התעוררות לכולנו". לאחר מכן ערכה הקבוצה אימון קשה, בו התמקדה בעיקר בתיאום ההגנתי.

שלושה ימים חלפו ומכבי טרפה את אריס סלוניקי האנמית בהיכל. בסיום אותו משחק סחט עודד קטש חיוך עייף. "זו פעם ראשונה שאני יכול לומר שהיה לי כיף", סיפר, והוסיף שאולי בדיעבד עוד יתברר שהתבוסה לבני השרון בכלל הייתה מעין נקודת מפנה חיובית בעונה הזו. כולם זכו ליום מנוחה בשישי והתכנסו שוב במוצאי שבת. מצב הרוח היה מרומם, יחסית. הביטחון חזר. ואז הגיע המשחק בחולון ואיתו ההשפלה הנוספת ברבע הרביעי. אם לאחר ההפסד לאפי בירנבוים וחבריו הגיבו צוות המאמנים באגרסיביות וערכו אימון מתיש, הרי שאחרי ההפסד לחולון גם להם כבר נגמרו הרעיונות. הקבוצה ערכה אימון קליל וכמעט ולא עסקה במאורעות האתמול. אולם בקרב ראשי המועדון, החשש שהתגנב לליבם בתום ההפסד הקודם הפך לכדי פאניקה של ממש. עוד באותו לילה ערכו הקודקודים סבב התייעצויות קצר, אבל החליטו שלא לקחת החלטות פזיזות ולפעול מתוך שיקול דעת. רענן כץ התבקש לרדת למחתרת. לאחר משחק הבית מול ריטאס וילנה, בשבוע הבא, תצא היורוליג לפגרה קצרה. זה יהיה הזמן הנכון והמתאים לביצוע שינויים.

האווירה במכבי, ניתן לנחש, קודרת במיוחד ביומיים האחרונים. "יש תחושה של כישלון. המערכת שבורה. אנחנו לא מצליחים לצאת מהתקופה הזו", מודה גורם בכיר במערכת. אילו היה מדובר בבעיה נקודתית, מקצועית או פרסונאלית, ניתן היה לפתור אותה בעזרת התאמות מסוימות ותרגול אינטנסיבי. אלא שכעת נראה כי הקבוצה כולה עומדת בפני מבוי סתום. מדובר בבעיה מושרשת ועמוקה הרבה יותר, תולדה של ההתנהלות הפזיזה במהלך הקיץ, שכעת תחייב את מכבי לערוך קיצוצים. הגרזן כבר מונף באוויר והפסד נוסף או שניים ינחיתו אותו בעוצמה. מישהו יישלח הביתה. זה בהחלט לא יהיה קטש, לפחות לא בזמן הקרוב. מעבר לעובדה שעודד אדם גאה מדי, מסבירים במכבי, הוא באמת ובתמים מאמין שבכוחו להוציא את העגלה הזו מן הבוץ.

גם שינויים בקו הקדמי לא ייערכו, כנראה. ניקולה וויצ'יץ' עדיין מתאושש מהפציעה ברצועות הברך, אך עד שלא יחזור לכושר משחק מלא, ספק אם במכבי יתפתו לשחרר שחקן פנים. מדובר בפציעה מורכבת וגם כאשר וויצ'יץ' יחלים ממנה לחלוטין, הוא יוחזר לעניינים בצורה הדרגתית. פגיעה נוספת בברך המועדת עלולה לגרום נזק חמור הרבה יותר ואולי אף לאיים על המשך הקריירה של הסנטר הקרואטי, לו ימלאו 30 ביוני הקרוב. חרף היעדרותו של טל בורשטיין, שעשוי לחזור רק במהלך חודש פברואר (עובר כעת טיפולי פיסיותרפיה והידרו-תרפיה), העומס האמיתי מורגש בעמדות הגארד.

על פי התכנון המקורי היו אמורים וויל ביינום ו-וונטיגו קאמינגס לשתף פעולה בקו האחורי. האחד על תקן הסוליסט האקספלוסיבי, השני בכובע סדרן העבודה המיושב. בינתיים מעדיף קטש לעשות שימוש נרחב דווקא ביותם הלפרין. קאמינגס וביינום כמעט ולא מצוותים יחד, ומשחקים לסירוגין לצידו של הלפרין. קטש גם מעריך מאוד מבחינה מקצועית את דיוויד בלות'נטאל, שיחד עם אלכס גארסיה, שחקן נוסף שמניותיו בעלייה, סותמים את עמדת הסמול פורוורד. כך שהגרזן חג בעיקר מעל ראשם של ביינום או קאמינגס. ההערכות הן שאחד מהם ישלם את המחיר.

כאן ראוי לציין את השיקול הכלכלי, שמכניס את המערכת כולה למלכוד מסוים: מבחינה מקצועית, לכל ברור שמכבי תוכל לשרוד בלי ביינום. איכויות הפוינט גארד של קאמינגס עולות על אלה של הקומבו-גארד משיקאגו, ומדובר בשחקן קריטי עבור הצוות המקצועי. לראיה, קאמינגס הוא השחקן היחיד בסגל שפתח עד כה בכל שבעת משחקיה של הקבוצה ביורוליג. אלא שבעוד קאמינגס חתם הקיץ עם מכבי על חוזה לעונה אחת עם אופציה לעונה נוספת, בעלות שנעה סביב ה-700,000 דולר ברוטו לעונה, חתם ביינום על חוזה לשנתיים, ללא אפשרות יציאה לשני הצדדים, בעלות גבוהה משמעותית מזו של קאמינגס - כמיליון דולר ברוטו לעונה.

כך שבהתחשב בעובדה שכבר כעת נמצאת מכבי במינוס רציני של כמיליון דולר וחצי, שיכוסה מכיסם הפרטי של הבעלים בתום העונה, אם אכן יוחלט לשחרר את אחד משני השחקנים, יתרון מסוים דווקא נוטה לצידו של ביינום. אם הבעלים לא יקבלו החלטה דרמטית שמשמעותה לקיחת חוב נוסף, לחתוך את ביינום זה פשוט עניין יקר מדי. אלא אם, כמובן, תסכים קבוצה אחרת לשאת בעלות שכרו המלאה, מה שסביר להניח שלא יקרה. רענן כץ סולד מביינום, בעוד ששמעון מזרחי עדיין מאמין שהקסם אכן יפעל והאמריקאי יראה לכולם למה בחרה הקיץ מכבי לשים כל כך הרבה ביצים בסל שלו. ההמשך בוא יבוא.

הכעס והתסכול ניכרים היטב על פניהם של רוב אנשי הקבוצה. כל אחד מסיבותיו שלו. זה למעלה משבועיים שקאמינגס, דווקא הוא, מסרב בתוקף לדבר עם כלי התקשורת. "אין לי מה להגיד", הוא טוען. שחקנים אחרים הביעו בשיחות סגורות את אכזבתם הרבה מחוסר העקביות של צוות המאמנים. אמונם בקטש הולך ונשחק. שחקנים טוענים שהובטחו להם דקות משחק מסוימות ובפועל ההבטחות הללו לא קוימו. מערכת היחסים בין חברי ההנהלה לקטש ברורה וידועה, אם כי בשבוע האחרון מורגשת הסלמה מסוימת גם בגזרה הזו. מספר גורמים במועדון הדביקו למאמנם כינוי חדש ובלתי מחמיא בעליל – "הדחליל", הם קוראים לו. הוא גבוה ורזה ובעיקר סטטי במהלך המשחקים, הם מסבירים.

מעבר לכך, רובם הגדול מותחים ביקורת על העקשנות הרבה של קטש וטוענים שהוא פשוט לא עושה שימוש מספק בגיא גודס ובצביקה שרף. אורן עמיאל הוא איש סודו של המאמן, וגודס, שהרגיש בעונה שעברה שווה בין שווים עם נוון ספאחיה ודני גוט וזכה מהקרואטי לקרדיט נרחב, הפך העונה למעין זאב בודד ומיוסר. גודס לא נוהג לשתף אחרים בתחושותיו, אבל בשבוע שעבר התנסח בעדינות ואמר כי "אני בסך הכל משנה למנכ"ל ויכול רק לייעץ. בסופו של דבר, לא אני מקבל את ההחלטות. מכבי חשובה לי ואמשיך לתת הכל עבור המועדון".

במהלך משחקים הוא בדרך כלל יושב על הנקודה המרוחקת ביותר בספסל, קרוב לשמעון מזרחי, ונראה הרבה פחות מעורב בניהול המשחק השוטף מאשר בעבר. בזמן שעמיאל קם ומכוון את השחקנים ומעיר הערות באוזנו של קטש, גודס בעיקר בוהה במתרחש מן הצד וגם בפסקי הזמן לרוב לא לוקח חלק פעיל. מעבר לכך, העונה הופקעה ממנו הזכות לעבוד עם שחקני החוץ של מכבי, דבר שעשה בהצלחה רבה בעונה שעברה. באימונים, החלוקה בין המאמנים ברורה – קטש עובד עם הגארדים, גודס ועמיאל עם שחקני הפנים.

בינתיים מנסים המאמנים לפתור את הפלונטר השלילי אליו נקלעה הקבוצה. חלקם משוכנעים שהכל מתחיל ונגמר בראש של השחקנים. "כדורסל זה 85% מנטליות", אומר גודס, "ואתה, כמאמן, צריך לבוא ולהרים את השחקנים שלך מבחינה מנטאלית. אנחנו יושבים ומדברים עם השחקנים, רוצים להבין מה עובר עליהם. אין לי הסבר מקצועי כי לדעתי זו בעיקר נפילה מנטאלית. כדורסל זה משחק של תקופות. הכי קל להישבר, אבל אני כבר למדתי: בתקופות טובות אתה אף פעם לא טוב כמו שאתה חושב, ובתקופות רעות אתה גם לא כזה גרוע".

יש שרומזים כי אולי מדובר במוסר העבודה הלוקה בחסר של חלק מהשחקנים. "צריך להטריף את השחקנים, לפתוח עליהם את הפה", יורה גורם בכיר, ומבטיח כי "תצוגות נוספות כמו בחולון וברעננה יגררו עונשים וקנסות. שחקנים מקצוענים שמקבלים עשרות אלפי דולר ברוטו למשחק, חלקם גם 40 ו-50 אלף דולר לערב, צריכים להופיע". גודס מספר כי "כשהייתי שחקן ונקלעתי לתקופה לא טובה, הייתי הולך למגרש בזמני הפנוי ובסוף כל אימון זורק עוד 250-300 זריקות. כל אחד צריך לחשוב איך להיכנס לכושר הטוב ביותר שלו. אין תחליף לעבודה קשה". בנוגע למרכוס פייזר, אם תהיתם, מסתבר כי החזות האינדיפרנטית שלו קצת מטעה: במהלך חודש נובמבר הוכנס הפורוורד למשטר דיאטטי ובסיום כל משחק בית עבר להזיע בחדר הכושר בהיכל. הוא היה אמור להפחית ממשקלו קילוגרם אחד בשבוע, ואכן עמד במשימה. "מרכוס הוא דוגמא ומופת למקצוען אמיתי", משבח קטש. באשר ליכולת, ובכן - זה כבר עניין אחר.

ערב המשחק מול לה-מאן, ניצבת מכבי בפני נקודת האל-חזור. הפסד יסבך את הקבוצה בבית ב', כשראוי לזכור כי בהמשך ממתינים לה משחקי חוץ קשים מאוד באיסטנבול, זאגרב וסלוניקי. חלק מאוהדי הקבוצה וויתרו מראש: רבים מהם מציעים למכירה את כרטיסי המנוי שלהם באתרי היד השנייה למיניהם, תופעה חסרת תקדים, וודאי שבשלב כה מוקדם בעונה. גם גודס מודע לכך שתוצאה שלילית מול הקבוצה היחידה שטרם ניצחה העונה ביורוליג עשויה להגדיש את הסאה. "עם כל הצער והכאב שהיה בחולון, אנחנו חייבים להתאושש ולקחת את המשחק הזה. אין ספק שמדובר במשחק מפתח עבורנו כמערכת", הוא מסכם. מבחן האופי האולטימטיבי יוצא לדרך; הנכשלים יופנו ללשכות התעסוקה הקרובות למקום מגוריהם.