"כמו שאני משחק, אני שוקל שלא לפרוש"

שיחה עם ג'ובאני רוסו עשויה בקלות להקנות לך רושם שמדובר במעין הכלאה של הכדורגלן הישראלי הפשוט והשחקן האירופאי הקלאסי. רגע אחד הוא מסוגל לסדר את הצווארון ולהתבטא בצורה עניינית, ושעה אחר כך לבעוט בקונוסים באימון כי זה מצחיק אותו. כי זה רוסו: יודע מתי לצחוק, לבלות, לחגוג, אבל יודע לשים הכל בצד להיות רציני כשצריך. רוסו מכיר את תחלואי הכדורגל הישראלי טוב יותר מכל אחד מאיתנו, והוא אפילו לא מתייבש למנות אותן ולספר עליהן. העונה, במכבי חיפה, הוא מבטא את החיבור הזה טוב יותר מכל פרשן אחר. מצד אחד, קיבלנו את השחקן הכי נמרץ ומקצוען במכבי חיפה, זה שלא בוחל באמצעים ועושה הכל כדי להטריף את החברים שלו במנהרה, אבל הוא גם יודע ללטף את הצעירים, להצחיק, לרגש ולהסתלבט על הכדורגל שלנו. כיף לו. הלוואי שהכדורגל שלנו היה יודע להפריד ככה בין צחוק לרצינות.

המשחק האחרון בסכנין היה מן רגע כזה, שמתאר יותר מכל את האופי שלו. במשחק "הוא לא ראה אף אחד ממטר", לדבריו, התווכח עם השופט והזריק מנה גדושה של אדרנלין לדם של רפאלוב ושאר הצעירים. במהלך המשחק ג'ובה התפרץ. על השופט, ובעצם על מי לא. "מה שאני זוכר מהמשחק הזה", הוא משחזר, "הוא הצהוב השני לפיטר (מסיללה) והאדום לדקל (קינן), וזה האירוע המרכזי. אבל לא רק את זה אני זוכר, אלא גם הצהוב השני שהיה מגיע לאיסלאם כנאן, כשהכשיל את קטן בפנדל והשופט לא שרק. אז ניגשתי אליו ושאלתי אותו 'למה לא נתת לו צהוב?', והוא ענה 'לא יודע, מה זה חשוב עכשיו, קיבלת פנדל'. אני לא מקבל את זה. גם מאור בוזגלו עשה הצגה ברחבת ה-16 והוא לא נתן לו צהוב, רק לחובת חיפה הוא שורק על עבירות קלות ועל צהובים".

חלום האליפות נגמר?

"לא, אנחנו לא מדברים על זה עוד. צריך להתרכז במשחק. חיפה הייתה יותר טובה, סכנין לא עשו כלום, אבל זה המגרש שלהם וקשה לנצח שם. יש להם שחקנים טובים והאווירה מצוינת שם".

בוא נדבר עליך. למרות העייפות שאתה מגלה לקראת סיום המשחק, עושה רושם ששוב, אתה מוכיח שאתה אחד השחקנים הדומיננטיים בחיפה.

"לא יודע מה זה דומיננטי. כולם דיברו בהתחלה שג'ובאני בא לשחק פה 20, 30 דקות. אבל זה לא היה בתוכנית של רוני, הוא אמר לי פעם שאני לא מגיע בשביל זה. לפעמים, אתה צודק, אני נותן 80, 82 דקות ואז אני מתעייף, הלך האוויר. אבל אני לא ילד, הא?".

אני מסתכל קצת לאחור ונזכר שאף אחד לא באמת האמין בך בקיץ. פתאום בא רוני לוי ולקח אותך. אולי תיבחר אפילו לשחקן העונה.

"כל הכבוד לרוני, אף אחד לא מדבר עליו. כולם שאלו אותו 'מה אתה עושה, מה אתה מביא את ג'ובה'. אבל רק הוא האמין בי. אף אחד לא מדבר על זה, אבל הקרדיט מגיע לו. זה באמת מעצבן, כי אף פעם לא שמעתי בטלוויזיה מילה טובה עליו, כולם רצים לג'ובאני אחרי משחק טוב, פה הפרשנים לא יודעים לתת מילה טובה למאמן".

אולי אנשים חששו שמגיע לכאן שחקן גמור.

"רוני מבין בכדורגל. בעונה שעברה הייתה לי עונה מצוינת במכבי תל אביב. לפני זה הייתה עונת הגלאקטיקוס, קצת מצחיק אותי השם הזה, אבל גם אז הייתי מצוין. הייתי לי פריצת דיסק לפני שלוש שנים בחיפה, אסור לשכוח את זה. אתה לא יכול לעשות כלום במצב כזה, חצי שנה לא נגעתי בכדור".

מבחוץ זה נראה כאילו שוב כיף לך. אתה נהנה.

"אני עושה צחוקים, זה אני, אבל מתי שאני מגיע למגרש, מתי שאני רואה כדור, זה ג'ובאני אחר. כשאני עם הכדור אני לא סופר אף אחד ממטר. ואז שוב, נגמר המשחק, ושוב פעם ג'ובאני ילד. אני אוהב כדורגל, אני אוהב לשחק, אבל בחיים לא רואה משחק. אני שונא לראות כדורגל. מה יש לראות, 22 אנשים רצים אחרי כדור, מה קרה לך? זה לא אני. יש סרטים טובים בטלוויזיה".

בטח תגיד שאתה חובב סרטים קומיים.

"אני רואה הכל, קומדיה זה טוב. הכל, חוץ מסרטים כחולים. מזה נגמלתי בגיל 14".

החיבור עם האוהדים. בהתחלה זה הלך קשה, אבל ככל שהזמן עובר היחסים השתפרו. עכשיו הם מקבלים אותך.

"אתה רואה לבד. נכון שהיה בלגאן, כי עזבתי את מכבי חיפה ועברתי למכבי ת"א. תתפלא, אבל גם אני הייתי אוהד פעם".

של היידוק, בקרואטיה.

"נכון, הייתי אוהד אוהד, לא סתם. אני יודע מה זה כשכוכב הולך לקבוצה אחרת. בוא נגיד שאני מבין אותם, אבל לא מבין למה הם עשו קטע לרוני. כשזה הגיע לרכב שלו ממש כאב לי. אמרתי לרוני 'זה לא צחוק יותר, אולי אני לא צריך לבוא'. היה קטע כזה, שאמרתי לעצמי 'אולי אני לא צריך את זה'. רוני אמר לי 'ג'ובה, עזוב. אני אסתדר עם זה. רק תבוא'".

בוא נדבר על שחקנים. פיטר מסיללה. אירופה, לא?

"אני אוהב את פיטר מאוד. יש לו פוטנציאל. רק מה שעשה במשחק מול סכנין, אני חייב לדבר איתו, זה לא הולך ככה".

אתה עושה הרבה שיחות עם שחקנים?

"אני לא צריך לדבר עם קטן וחרזי, אבל אם אני רואה את רפאלוב, שהוא שחקן מצוין ולא נותן הכל, בטח שאני אגיד לו. אני אעיר לו באמצע האימון אם צריך, למרות שרוני יודע ואומר הכל. לגבי ליאור, אני חייב לומר משהו. הוא לא היה בהרכב בהתחלה, וכולם התחילו לכתוב למה הוא לא משחק. בסוף רוני צדק, הוא ידע בדיוק מתי להכניס אותו. מאמן צריך לדעת מתי לתת לשחקן להיכנס. אין מאמן שרוצה ברעת הקבוצה שלו. אתה טוב, תשחק. לא תהיה טוב, שב ביציע".

מה קרה לגוסטבו בוקולי העונה.

"הוא שחקן חבל על הזמן, רץ ונותן את הנשמה".

הוא פתח את העונה לא טוב, אחר כך השתפר.

"על זה בדיוק רציתי לדבר. הוא נותן 100 אחוז, לפעמים 150. אם הוא טוב או לא, אחרי המשחק אתה רואה שהוא עייף. שיחקתי בהרבה קבוצות, שחקנים באים עם פוזה ולא עושים כלום. הוא בא בלי כלום ועובד".

יניב קטן. מה הפוטנציאל האמיתי שלו?

"אמרתי כשהייתי במכבי תל אביב שהוא השחקן הכי טוב בליגה שלנו, נחש מה אני אומר היום?".

שתף אותי.

"שהוא עדיין השחקן הכי טוב בליגה שלנו. לא יודע אם שמת לב, אבל במשחק נגד סכנין הוא לא הפסיק לרוץ. כל הפרשנים אומרים למה אין לו שערים, איפה הגולים, אבל אף אחד לא רואה כמה הוא עושה הגנה, מה הוא תורם לקבוצה. פה בארץ כל הזמן גולים, גולים, גולים. גולים זה יפה, אבל צריך לעשות הגנה והתקפה וזה לא פשוט. אנשים פה חיים בעבר, אנחנו לא משחקים אותו כדורגל של לפני 20 שנה. פעם מגן ימני היה רץ עד האמצע וזהו. עכשיו אתה עושה הכל ב90 דקות".

הכרזת על עונת פרישה. למה?

"לא הכרזתי. אמרתי באחת הפעמים שטוב לפרוש בחיפה. אם אני ארגיש ואמשיך ככה, כמו שהרגשתי מול סכנין בסוף העונה, אני בטח ארצה לשחק עוד. חוץ מזה, מה יש לעשות, עוד הפעם אלך הביתה לראות סרטים? האמן לי, חודשיים הייתי בבית, בפגרה, לא ידעתי מה לעשות, הרגשתי שבא לי למות. אולי בשנה הבאה אמשיך לשחק כדורגל".

תרצה להיבחר לתואר שחקן העונה?

"(צוחק) אוי, זה לא מעניין אותי עכשיו. אני רוצה להגיע הכי גבוה שאפשר עם מכבי חיפה".

בכל זאת, נחזור לרגע אחד לעניין הפרישה, אם תגיע. מהצד זה נראה כאילו כל השחקנים הגדולים, נימני, ברקוביץ', רביבו וקייסי למשל, בעיקר סובלים בעונה הפרישה שלהם.

"באירופה מכבדים שחקנים, אבל האמן לי, אני לא מבין מה קורה פה בארץ. כל השחקנים באירופה פורשים בצורה מכובדת. בקרואטיה לבובאן, בוקסיץ' ולדאבור שוקר עשו כבוד. אני לא רוצה להיות כמו סמרטוט, שחקן שכל הזמן הולך לכיוון הספסל, פעם טוב לו ופעם לא. אני דואג לעצמי, רוצה לפרוש כמו שצריך".

להיות סקאוט של מכבי חיפה?

"מתי שזה ייגמר, זה מה שאני רוצה להיות. מכבי חיפה המועדון הכי גדול בארץ, תראה איזה מתקן אימונים יש לנו, מועדון גדול. אבל בכל אירופה יש סקאוט, ולחיפה אין. אני רוצה להיות סקאוט של מכבי חיפה בחו"ל, לזהות שחקנים באפריקה, בברזיל, בשביל לזהות שחקנים באשדוד או בבני יהודה לא צריך אותי. מה שבטוח, מאמן אני לא אהיה בחיים".

זה מעניין. ספר למה.

"אני לא יכול להיות מאמן, מה יקרה אם יהיה שחקן כמו ג'ובאני בקבוצה, זה קשה. ועכשיו ברצינות, קשה לי קצת בבוקר. אם אהיה מאמן, לא יהיו אימוני בוקר בכלל. פה בישראל, כולם ישנים בבוקר, מי עובד פה? עזוב, לא מתאים להתאמן. חוץ מזה, אין לי זמן לשיחות, לאסיפת וידאו. אני אוהב לעמוד בצד ולפטפט, לא יכול להיות בשקט".

יש לך הסבר למפלה של מכבי תל אביב?

"מכבי תל אביב זה מועדון גדול. מועדון גדול זה בעצם אוהדים. בתקופת הגלאקטיקוס בכל משחק האצטדיון היה כמעט מלא. אבל כמה שהוא חזק, הוא לא חזק כמו מכבי חיפה. אני יודע ממה נובע הבלאגן שם, אבל עדיף שלא אדבר. יש שם הרבה דברים. גם ברקוביץ' יודע מזה, דיברתי איתו על זה. גם השחקנים יודעים. אני לא רוצה לנקוב בשמות. אני שחקן מכבי חיפה, כל דבר בזמנו".

אז אפשר לבנות עליך בתור סקאוט? יעקב שחר ייתן לך את התפקיד?

"אני במקומך הייתי מדבר על ג'ובאני השחקן, ולא הסקאוט. כמו שאני משחק, אולי אשאר עוד קצת, עד גיל 42, מקסימום 43. לא יודע מה יהיה. מה נראה לך?".