אל תאשימו את ההגנה

אני לא מאשים בכלל את הגנת בולטימור. לא, אני לא מדבר על ההפסד שלהם לפטריוטס, אלא לאיך שהם נראו כל השנה. אד ריד, כריס מקאליסטר, סמארי רול, טרל סאגס, סקוט בארט. יש רשימה מרשימה של פליי-מייקרים בהגנה הזאת. אפילו ריי-ריי, שהוא איש קטן מאד שהיה צריך לבלות בכלא וגם איבד את הצעד הראשון, הוא עדיין אחד הליינבקרים הכי טובים בליגה, בוודאי כשיש מקדימה שתי מפלצות ענקיות כמו נגאטה וקווין גרג. להגנת בולטימור יש את מלוא היכולת להיות עדיין הגנה אימתנית ואכזרית, שגורמת לך להילחם על כל יארד שאתה מרוויח מולה, בדיוק כמו שהתקפת הפטריוטס נאלצה לעשות מולם השבוע. אז למה הם לא נראים ככה כל שבוע? ככה, כי למה שיתאמצו?

כמה אפשר, בכל משחק, לתת את המקסימום, רק כדי לראות את ההתקפה יורדת מהמגרש בלי להשיג אפילו דאון ראשון לרפואה? בשני המשחקים הקשים הקודמים של הפטריוטס, מול הקולטס ופילדלפיה, הם נאלצו להרחיק את הכדור בפאנט חמש פעמים. בשני המשחקים האלה ביחד. השבוע מול בולטימור הם הרחיקו את הכדור חמש פעמים נוספות. ההתקפה שנמצאת על המסלול לשבירת כל שיאי הליגה ירדה ארבע פעמים מהמגרש בלי להשיג אפילו דאון ראשון. וטום בריידי, ה-MVP שבדרך, נראה הרבה פעמים אומלל בפוקט, בלי יכולת או זמן למצוא שחקן פנוי. וכל מה שהגנת בולטימור קיבלה בתמורה היה שלושה רבעים מצויינים של מגאהי ויעילים של קייל בולר, ואז רבע אחרון אומלל במיוחד, שבו גם הגנת הפטריוטס התעוררה וגם קייל בולר הישן והלא טוב קם לתחיה.

אני לא מסכים עם אריאל גרייזס על הקביעה שבולר לא היה צריך ללכת על מהלך מסירה כשהוא נחטף, משום שזה היה המהלך הנכון. באותו דרייב הפטריוטס סגרו למגאהי את כל הנתיבים, ובשני נסיונות הוא השיג יארד אחד. מהלך מסירה היה מתבקש, אבל מהלך מסירה לאיזור שבו יש ארבעה שחקני הגנה ואף שחקן התקפה היה מהלך שאפילו רקסי לא היה עושה (הערת עורך: כפרי, כנראה שלא ראית את המשחק של רקסי מול הג'איינטס. ככה זה כשיש ילדים קטנים, הא?).

ואז הגיע הדרייב שבו הפטריוטס הצליחו לעלות ליתרון, דרייב שבו עצרה הגנת בולטימור שלוש פעמים את התקפת ניו אינלנד בדאון רביעי, ועדיין הצליחה לקבל טאצ'דאון שהפסיד לה את המשחק. אני לא מצטרף למקהלה שתוקפת את ההגנה על ה"בכיינות". איך אפשר להאשים הגנה שנותנת את הלב והנשמה ועוד קצת, עושה הכל נכון, ואפילו מצליחה לעצור את היריב? אתם לא הייתם מתפוצצים?

אז מה יהיה באינדי ביום ראשון בלילה (שידור ישיר ב ESPN)? אני חושב שהקולטס יפרקו את בולטימור. הקולטס, מצידם, בריאים כמעט לגמרי. אפילו מרווין האריסון חזר להתאמן, אם כי יש לשער שהוא לא ישחק לפני הפלייאוף, מקסימום יראה קצת מגרש בשבועיים האחרונים כדי להתחיל לחזור לקצב. אבל ההבדל יהיה כמובן בצד של הגנת בולטימור. ראינו השנה איך הרייבנס נראים כשהם לא מתאמצים, וקשה מאד לראות אותם קמים מהקרשים אחרי ההפסד הקשה והאמוציונלי בבית לניו אינגלנד.

תהליך דומה אבל הרבה יותר מהיר עברו שחקני שיקגו, אולי כי להם לא היה את הלוקסוס להרגיש טוב עם טבעות אליפות על האצבע, ואצלם צריך להוסיף גם את היחס המרגיז מהנהלת הברס, שגרם להרבה תסכול לפני העונה הזאת. במצב הזה, במקום לחכות עוד שנתיים לפני שייכנעו, הם החליטו להתפרק כבר השנה. אפשר להאשים אותם בחוסר סבלנות ובחוסר מקצועיות, אבל אובייקטיבית אפשר להבין את התסכול שלהם ואת הרצון שלהם לא להפוך לבולטימור מספר 2 (הגנה מצויינת שמתבזבזת על התקפה איומה ונוראה שאף אחד לא טורח לנסות לשפר אותה).

במעקב אחרי העונה המושלמת והעונה הדפוקה עדיין אין שינוי שתי החזיתות מבחינה מספרית - ניו אינגלנד עדיין לא הפסידה ומיאמי עדיין לא ניצחה, אבל מבחינה ריאלית אפשר לקבל תובנות רציניות.אחרי שדיברתי כל כך הרבה על הגנת הרייבנס, נתחיל בפטריוטס. בשבועות האחרונים הם מראים לנו כמה קשה באמת לסיים עונה שלמה בלי הפסד. כי לא משנה כמה מכינים את השחקנים לפני המשחק, לא משנה כמה השחקנים עצמם היו רוצים את התואר הזה, באיזשהו מקום הם לא נותנים באמת את כל מה שיש להם. מדובר בליגה מאד קשה פיזית, קבוצות באות לשחק מולם כאילו זה הסופרבול, הם כבר הבטיחו כמעט ב 100% יתרון ביתיות לכל הפלייאוף, והם יודעים שיש להם עוד חודש שלם של משחקים אמוציונליים קשים בינואר.

לפיכך, ובמיוחד אצל קבוצה מנוסה וותיקה שכבר היתה שם, קשה מאד לעלות ולתת את המקסימום כל משחק בדצמבר. להזכירכם, בשנה שעברה הקולטס נראו בדצמבר מזעזע וההגנה שלהם היתה מסננת שכל מי שרק רצה רץ עליה, ובינואר הדברים התהפכו מחדש. לכן, האמת היא שעדיף היה לפטריוטס להפסיד בשבוע שעבר לבולטימור, קבוצה שהם לא יראו בפלייאוף. כי מעכשיו יהיה להם מאד קשה להפסיד לקבוצות אחרות, וזה יוצר לחץ מיותר בקבוצה שגם ככה כל הזרקורים עליה מאז המשחק הראשון של העונה.

השבוע ניו אינגלד מארחת את פיטסבורג, קבוצה שזכתה לא פעם לכינוי בליצ-בורגר ויש לה את הכלים להגיע ולהטריד את בריידי. הבעיה מבחינת הפאטס היא שהמשחק בפוקסבורו, ופיטסבורג יכולה לחזור לשם ב-20 בינואר. אתה לא רוצה שהיריבה האפשרית שלך בגמר ה-AFC תגיע עם הידיעה שהיא יכולה לנצח אותך, אצלך בבית ועוד עם איזה נצחון – זה שמסיים את חגיגות העונה המושלמת.

לרוע מזלם, פיטסבורג ניצחה בשבוע שעבר את סינסינטי (ונעזרה בשופטים שהפסידו לקליבלנד את המשחק), ואחרי פתיחת עונת החורף בצורה לא קלה הסטילרס יגיעו יחסית רגועים למשחק הזה. נכון, ביג בן שפתח את העונה מצוין קצת נחלש, אבל אחרי שאיי ג'י פילי וקייל בולר חתכו את הגנת ניו אינגלנד, הם בוודאי לא יכולים להרגיש שאננים מול אחד הקוורטרבקים הבודדים העונה שאפשר לסמוך עליהם. לווילי פרקר יהיה קצת יותר קשה לפרוץ את מרכז ההגנה שלהם מאשר אדאי ומגאהי, אבל אם הוא יצליח לפרוץ לצדדים המהירות שלו תוכל להספיק כדי לעקוץ. אפילו בווגאס מתחילה להסתמן תנועה לכיוון הסטילרס. הליין בפתיחה היה 12+ לניו אינגלנד, ובינתיים הוא כבר ירד ל 10.5+. ההימור שלי? קחו את הליין הזה.

מנגד, יש את מיאמי המוכה, החבולה והמושפלת. הדבר היחידי שיש לשחקני הדולפינס הוא הרצון הבוער לא לסיים את העונה על האפס. כשהם נפגשו מול קבוצות שזילזלו בהם, כמו פילדלפיה ופיטסבורג, הרצון והלחימה כמעט הספיקו להם כדי לעקוץ. אבל מול קבוצה חלשה אחרת כמו הג'טס זה היה רחוק מלהספיק, פשוט כי הג'טס לא זילזלו בהם. ומול קבוצה שבאה לשחק, אין לדולפינס של השנה מה למכור. לצערם השבוע הם נוסעים לבפאלו, עוד קבוצה מהבית שלהם שמכירה אותם ולא תעשה להם הנחות, במיוחד כשעושה רושם שמרשואן לינץ' יחזור סוף-סוף (בדיוק בזמן לפלייאוף שמתחיל בפנטזי. האח, הידד). מיאמי תצטרך גם להחזיק אצבעות לאינדיאנאפוליס, שתנצח בקלות את בולטימור, כך, בשבוע ה-15 היונקים יפגשו בולטימור לא אכפתית לחלוטין. אולי ככה הם יצליחו יצליחו להוציא ניצחון העונה.

נשאר רק להגיד תודה לטלוויזיה של הליגה, שבזכות בחירת המשחק המזעזע יכולנו לישון כמו שצריך לפני הסופ"ש. המגמה הנחמדה הזאת ממשיכה גם בשבועיים הבאים (דנבר ביוסטון ופיטסבורג בסט. לואיס) וגם בזה אפשר להתנחם קצת. אם יש ערוץ שאי אפשר לראות בטלוויזיה, לפחות שהמשחקים שמשודרים שם יהיו ברמה של וושינגטון-שיקגו.