קרית שמונה אימפריה!

אולי כדאי הפעם להתחיל בעובדות. עניין זניח, "עובדות", אם תשאלו אותי, בכל מה שקשור לחיים בכלל ולכדורגל בפרט, אבל לפעמים שווה לתת בהן מבט חטוף, לפני שחוזרים להתמקד בעיקר. והרי החדשות: קרית שמונה גברה על הפועל תל אביב 0:1 במחזור האחרון. קרית שמונה השפילה את מכבי תל אביב לפני מספר שבועות. לא די בזאת, התקשרתי לעמי פזטל והוא אישש את מה שהיה נדמה לי שאני מזהה לבד: קרית שמונה מדורגת מעט לפני מכבי והפועל תל אביב בטבלה בתום הסיבוב הראשון.

מצמרר, מפתיע וזה עדיין לא הכל. הנה לפניכם עובדה נוספת: ביום שאחרי המשחק מול הפועל התנוססה בכל העיתונים תמונתו של אבוקסיס ולא של בן שמעון. הכותרת הנלוות עסקה כמובן בסיבוב הכושל של האדומים ולא בהצלחה המדהימה של קרית שמונה בעונתה הראשונה בליגת העל. טוב, תגידו, הפועל במקום האחרון זה סיפור סיפור. אכן, אכן. אבל איך זה, תהיתי לאחרונה, שהיא תמיד הסיפור? או מכבי תל אביב? ואיך זה שבמשך סיבוב שלם לא נעשתה כתבה מקיפה אחת על הנעשה בקבוצה הצפונית? או במילים אחרות: כמה קילוגרמים צריך עוד להוסיף רן בן שמעון בשביל שמישהו יתחיל להתייחס אליו?

"סליחה שאני מפריע", אמרתי, "הייתי רוצה חמש דקות מזמנך". היה זה יום לחוץ במערכת. הרבה אירועים על הפרק. מוני הראל נצפה אוכל עסקית במוזס, נמני עמד להדליק נרות חנוכה עם חולי סרטן בתל השומר. צריך לתאם צוותי צילום, לקבוע לוחות זמנים, והכל על כתפיו של העורך המסור, אבל הרגשתי שאני חייב לפרוק את אשר על ליבי: " אנחנו מחליטים באופן שרירותי שקרית שמונה לא מעניינת, מתעלמים ממנה, ואז מחנכים דור שלם של גולשים שהיא לא מעניינת בשביל שנוכל להצדיק את העובדה שלעולם לא נעסוק בה. ולמה שנעסוק בה, היא הרי לא מעניינת אף אחד? אבל זה הכל תודעה כוזבת שאנחנו יצרנו !", נבחתי ולפני שח' העורך הספיק להגיב זרקתי לו את הפצצה: "אני חש שאני מועל בתפקידי העיתונאי אם לא תינתן לי האפשרות לנסוע עוד השבוע לקרית שמונה!"

ביום שבו נגמרה מלחמת לבנון, עזב צוות הצילום האחרון של וואלה! את קרית שמונה מתוך מטרה לא לשוב אליה עוד לעולם ולכן לקח לעורך כמה שניות לעכל. "יש משהו בדבריך", אמר וגירד בפדחתו, "אני כבר רואה את זה, כן, זה נפלא, משהו בסגנון של – אלימלך, פתח ציטוט, סגרתי מעגל בניצחון על הפועל תל אביב". "לא", התעקשתי, "פשוט כתבה על קרית שמונה. בן שמעון, עבאס סואן. בלי קשר להפועל תל אביב, או מכבי תל אביב, או בית"ר".

ח' נראה מעט מופתע. "אין ספק שאתה מביא פה זווית חדשה, שלא לומר מהפכנית, בעיתונות הספורט. השאלה היא אם יש לך דרך לתקוף את זה. איזה סיפור, כותרת. בכל זאת, זה קצת רחוק החור הזה, אתה יודע. תתחיל לעבוד על זה ונראה מה אפשר לעשות. בינתיים תכין לי 500 על – דרבי תל אביבי בליגה ב'. משהו הומוריסטי. לשבוע הבא כבר נראה".

כיוון שנסיעה לקרית שמונה לצורך איסוף מידע לא עמדה כלל על הפרק, בכל זאת, קצת רחוק החור הזה, התמסרתי לכתובים. עיתונות ארצית, מקומונים, אינטרנט. מצאתי שהקבוצה שוקדת על בניית איצטדיון, שהוארך החוזה של רן בן שמעון, ששחקני הקבוצה ביקרו אסירים בכלא צלמון, שבקרית שמונה קורה המון, כך מדוח כתבנו איציק סולמון, ועדיין, חרדה קלה תקפה אותי: אולי באמת הם לא מעניינים?

כי בסכנין יש את בוזגלו להיתפס עליו, בקרית שמונה יש כולה את יניב לביא. בסכנין מקללים את בית"ר, בקרית שמונה לא מקללים אף אחד. אין שם קונפליקט, אין דרמה, בקיצור הסיפור החם בקרית שמונה השבוע הוא התקנת עמודי תאורה שזה מרתק, אבל לא באמת סיפור. לפחות לא סיפור, סיפור.

בלית ברירה עשיתי מה שאני תמיד עושה כשחסרות לי כמה מילים בשביל להשלים שבוע עבודה ופניתי לחברי מילדות ר' ארנון מכפר בלום. אדם כלבבי, שלא מבין כלום בשום דבר, אבל מוכן תמיד להרצות על כל נושא שיתבקש.

"אה, אני בספק", אמר ארנון כשפרשתי בפניו תיאוריה לפיה קרית שמונה היא גרסה חדשה של בית שאן. קבוצה של פריפריה שמונעת מתחושת עוינות וקיפוח כלפי המרכז השבע. "יש שם בהחלט גם קצת מרמור", הסביר, "אבל בגדול זו קבוצה שנבתה בדמותו ורוחו החיובית של הבעלים, איזי שרצקי".

"תן לי שלושה שמות של אנשים ששונאים אותו", ביקשתי בקשה עיתונאית אלמנטרית, אבל ארנון המשיך להתנהג באופן לא חברי: "אף אחד לא שונא אותו. אתה מדבר פה על הסגן של אלוהים. אדם שעשר שנים רצוף נבחר לאיש השנה בעיר בכל המקומונים. מישהו שבא לעסק הזה נקי, מקצועי, לא לגזור קופון. עם חיבור אמיתי למקום. בקרית שמונה עסוקים בעצמם, לא בניסיון לרצות את המרכז".

"עצוב, אני יודע, אבל יש גם סיפורים חיוביים שכאלה", סיכם החבר מכפר בלום ואני רצתי חזרה לחדרו של העורך. "בוא נלך על שרצקי!" צעקתי, "תחת הכותרת: קרית שמונה- המודל הנכון לקשר הון, ספורט וקהילה". "מעניין, מעניין", הנהן ח', והניח יד מפרגנת על כתפי. "אין ספק שעם החומרים האלו שהבאת התמונה משתנה. קרית שמונה בהחלט שווה סיפור. נסיעה, נסיעה. עם צלם, עורך, מפיקה, אולי אפילו ניידת שידור". כבר הייתי בדרכי להכין מזוודה, כובע צמר, חרמונית, אם 16 וכל מה שנדרש לעליה צפונה, לפני שח' קרא לעברי דרך מכונת האספרסו החדישה: "בוא רק נחכה שהעסק יגיע לנקודת רתיחה. שקרית שמונה תיקח גביע, אליפות, ואז נתפוס את זה ברגע הנכון. בלעדי לוואלה! ספורט. כרגע זה נראה לי עוד מוקדם".

"עבודה יפה", החמיא לי ח' העורך ושאל מה יש לי בשבילו בינתיים, עד שקרית שמונה תעפיל לגמר הצ'מפיונס. "אתה חייב לשמוע, זה ענק", עניתי, " 1,000 מילה על: סמי סגול – אדם אמיתי או דמות פיקטיבית? אתה קולט ת'קטע? עשרים שנה מדברים על הבעלים של הפועל סמי סגול, אבל עוד אף אחד לא ראה אותו באמת, פנים אל פנים. אולי הוא בכלל לא קיים!". "מגניב", התפעל העורך, " זה סיפור סיפור. תן לי את זה עד מחר, שאף אחד לא יקדים אותנו".