נפרק אותם

הפועל לא תרד ליגה. במבחן האיכות היא עולה על הרצליה. במבחן העוצמה הפנימית היא טובה לאין ערוך מבני יהודה. במבחן הקהל היא משאירה גם את אשדוד הרחק מאחור. במדד היחסיות המשולב, שמורכב מנתוני היסוד האלו, היא שווה מקום תשיעי. מוטב שנזכור לרגע איפה אנחנו חיים: קבוצות טובות יש באנגליה ובספרד. אצלנו, בארץ השמש, החומוס ושינה עמוקה עד 12 בצהריים, מספיק להיות טוב יחסי. ואם אתם לא מאמינים תשאלו את שומי.

הפועל לא תרד ליגה, בהנחה שתשכיל לאתר ולבסס תרגיל התקפי אחד לרפואה. אסור לאבוקסיס לטבוע בקלישאות הקבועות של קבוצות תחתית. הטרפה, מוטיבציה, מי שלא יילחם לא יהיה פה ומי שמדליף צהוב. האדישות לכאורה של שחקני הפועל תל אביב במשחק בחיפה נבעה מחוסר אונים ומההכרה שאין להם שום דרך לשים גול, לא מתוך חוסר מחויבות עמוק. עד שיגיע הרכש בינואר צריך לרכז כל מאמץ בניסיון לעצב הרכב עם כוונות התקפיות ברורות, גם אם מוגבלות. הרכב, היררכיה, עמדות ברורות לכל שחקן, שלושה מהלכי התקפה אפקטיביים. אחר כך יבואו הקהל, האנרגיות והמקום התשיעי. גם יונייטד הגדולה לקחה צ'מפיונס ב 99' עם כל מיני פיל נווילים וממוצע של 40 הרמות מהאגף למשחק. פעמים במשחק זה עבד, מספיק. לא צריך יותר מזה.

מי שמקריב את הערכים שלו לטובת הישגיות מיידית ושקט תעשייתי, סופו שיתעורר יום אחד בלי זה ובלי זה. מי שזונח את גיבוריו סופו שיקבל את אבוקסיס כסקאוט, אלימלך בקרית שמונה, וכל הליגה על הגב. הגיע הזמן שהאוהדים ידרשו מההנהלה רוח אחרת. קבוצה שבימים טובים כרעים שומרת על צלמה וזהותה. בואו של אלימלך הזנוח והמופקר לבלומפילד הערב, שמתרחש באופן סמלי בדיוק כשאבוקסיס הנטוש חוזר לעמדה מובילה בקבוצה, נותנים הזדמנות נאה לתחילת התיקון.

ואפרופו זהות: בשבוע שעבר מלאה שנה למותו של עלי מוהר. האיש, שבטוריו הקסומים ב"העיר", ניסה להגדיר בתמציתיות פואטית את זהותו של אוהד הפועל תל אביב. הגדרה שמעטים מדי קיבלו אותה. השפה האינטרנטית, המתלהמת, האלימה, שמחלקת בגסות את העולם לטובים ורעים, מבינים ולא מבינים, היא עדות עצובה למקומו של מוהר בשוליים של ההוויה הספורטיבית המקומית.

שום דבר לא היה רחוק ממנו יותר מאשר סימני הקריאה של ההוא שיודע וההוא שמכיר. גם כשכבר השתמש בהם, זה היה רק כחלק מאותו משחק מילולי ומחשבתי משובח שניהל עם עצמו ועם קוראיו, בניסיון לבאר ולפרק את הדבר הילדותי הזה שנקרא לאהוד קבוצת כדורגל. מוהר, כך נדמה לי, חש את עוצמת העניין הזה משתלטת עליו, עושה שמות בגופו ובנפשו וניסה להעניק לו היגיון פנימי משועשע ובלתי מחייב. כזה שיוכל להגן עליו מפני עצמו ברגעים שהרגיש אינפנטיל חסר תקנה.

הטור שכתבתי לא מזמן ובו ניתחתי את הקשר המובהק בין תוצאות מכבי ביורוליג לבין תוצאת הדרבי בכדורגל, היה ניסיון פרטי שלי לתרגל מעט עלי מוהרית. תרגול על גבול הפרת זכויות יוצרים, יש להודות, ועדיין, מוטב לו רבים יותר היו מנסים את זה בשעות הפנאי. אם לא בכתיבה אז בחשיבה. קצת פחות שנאת היריב ומעט יותר הומור עצמי. קצת פחות נחרצות, ומעט יותר ספקנות. או כמו שמוהר לבטח היה כותב בשבוע שכזה בתחזית המסכמת: הפועל ת"א - עירוני קרית שמונה, נפרק אותם !!!