זוהי אזעקת אמת

פעם הכירו כולם את צמד התנאים לניצחון על מכבי תל אביב: אתה חייב להיות במיטבך, ולהוביל לפחות ב-15 נקודות דקה וחצי לסיום. אחרת, האופי המכביסטי ואיתני הטבע יותירו אותך עם תחושת החמצה. מול בני השרון, שמדהים לחשוב שביום התקפי מפוקס יותר היתה מנצחת בקלות גדולה עוד יותר, גם עוד יומיים לא היו מספיקים למכבי כדי לחזור.

היה מי שאמר שהניצחון במילאנו ביום חמישי מנע ממכבי להתמודד עם תחלואיה, וכדור האופוריה הזה נמשך עם 7 מ-13 מחוץ לקשת, שהורידו את הצהובים להפסקה ביתרון חמש. אלא שגם אחוזי קליעה סבירים לא יספיקו לעולם אל מול מחלת החורף הקודם, הקריסה בריבאונד ההגנה, ובטח שלא עם לא פחות מ-19 איבודי כדור שמשמעותם ברורה: רכז זר אחד או שניים, למכבי אין בעל בית.

קאמינגס הוא האיש של קטש בחמישייה, אבל הסתבך כמו טירון בעבירות מוקדמות שהפכו אותו לנון פקטור כבר בפתיחה. ביינום הוא אולי האיש למשימות מיוחדות, אבל בדקות הסיום אפילו המאמן העדיף אותו על ידו מאשר על הפרקט. וכאשר הרכז בפועל ניקולה וויצ'יץ' עדייו מושבת, נשארת מכבי עם קבלן החירום שלה דרק שארפ, שניסה בדקות האחרונות, בעיקר בצעקות, להעיר את אסופת הגופיות הצהובות מהלם הקרב.

גם הברך של וויצ'יץ', הקרסוליים של טל בורשטיין ואפילו המרפק של יותם הלפרין שנפגע במהלך המשחק לא יכולים להוות הסבר למפלה - ודאי לא בעונה בה מכבי מתפארת בכמות אינסופית של כישרון, ובלא פחות משבעה זרים. בני השרון מתנדבת זו השניה השנייה להפעיל עבור מכבי את האזעקה, וזו חייבת להישמע עכשיו לכללי הבטיחות. כי אם ימשיכו ביד אליהו להאמין לתוצאות הבינוניות ביורוליג הבינוני, העונה שעברה עשויה לחזור על עצמה. ואת הסיוט הזה, אף צהוב הרי לא מוכן לעבור.

הרבה מהניצחון ההוא בחצי הגמר, שהסתיים לבסוף בהפרש של שבע נקודות בלבד, יוחס ליכולת הפנומנלית של לי ניילון. והנה, מסתבר שגם ללא העילוי התקפי, ובערב שנראה היה בתחילתו כמו מאיר טפירו נגד העולם, התעלתה בני השרון על הצהובים בעיקר בזכות שני יתרונות בולטים: היררכיה ואגרסיביות.

קוקי בלצ'ר מתחיל להזכיר בשבועיים האחרונים את הסופרלטיבים שדבקו בו מיד לאחר הפציעה הקשה מלפני שתי עונות, עוסמאן סיסה חזר להיות אימתני כמו פעם ועם אנדי איבי היעיל והסולידי יש פתאום לאפי תאומי מגדל למופת. ג'ייסון וויליאמס שקט ויעיל כהרגלו וגם טפירו, שהוחלף בדקות הפתיחה כדי להירגע ולחזור להוביל, ממשיך להפריך את תיאוריית הקריסה שלו במשחקים מול הצהובים. אבל ההבדל הגדול בין בני השרון המנומסת של המחצית הראשונה לדורסת בשניה היה אחד, ארז כץ.

הקפטן לשעבר, בעל הבית הבלתי מעורער על הפרקט בעונה שעברה, הוזז העונה הצידה לכבוד בוא הטפירו והניסיון המבורך לשדרג את מעמדו של ניצן חנוכי. במחצית השניה הוא כבר עלה בחמישייה, ותרם הצגה של 7 אסיסטים ובעיקר נחישות והשתטחויות על הפרקט, שהזכירו שוב מה מנצח משחקי כדורסל. בלצ'ר לקח הביתה את הדי וי די, טפירו את הכותרות על הנקמה במכבי, אבל כץ הוכיח שוב שכדורסל, כמו בכל ספורט, הכל מתחיל ונגמר ברצון.

כמו בכל עונה, ולאחר תקופה בה היא נראתה כמו שטיח, הפועל גליל עליון מתחילה לעמוד על הרגליים. אז השנה לא ינחתו כאן תואמי סימונס ואדלקה, וזה כנראה גם לא ייגמר בפיינל פור, אבל הניצחון השני העונה שיחרר לפחות את אלי קנטי מהצורך לספק הסברים. וגם זה משהו.

הניצחון על עירוני רמת גן הושג בהשראת החטאת עונשין מכריעה של בריאן טולברט, וללא התרומה הסדרתית של קליף בראון שנכנע די מוקדם למלכודת העבירות של רובי בלינקו, אבל השאיר את הבמה לאקס פקטור של הגליל מתחילת העונה - גילי מוסינזון.

ילד הפלא, הספק שחקן ספק בדרן, כבר נראה בתחילת העונה שעברה מחוץ לכדורסל לאחר שנחתך מגלבוע/עפולה. אתמול הוא הפיק שורה סטטיסטית אימתנית של 28 נקודות (כולל שתי שלשות חשובות), 17 ריבאונדים ואיבוד כדור בודד, שורה סטטיסטית שמצטרפת לתרומה עונתית אדירה של 18.3 נקודות (61 אחוז לשתיים, 44 לשלוש), 8.7 ריבאונדים ו-1.5 איבודים בלבד. וזה מהאיש שבמהלך הקריירה שלו לא הגיע אפילו עונה אחת לעשר נקודות למשחק.

אמא חנה, שעושה בכל משחק את הדרך הארוכה מתל אביב לכפר בלום, וכבר ראתה בעונה שעברה את הילד מגשים חלום ומנצח את מכבי תל אביב, יכולה רק לקוות שזה יימשך. גם אנחנו.

בהפסקת המשחק בחולון ביום חמישי, כשהם בפיגור דו ספרתי, נראו אנשי גלבוע/עפולה כמי שאיבדו כל תקווה. שלושה ימים חלפו, והקבוצה מהעמק ירדה ביתרון דומה להפסקת המשחק בראשון לציון. בשני המקרים התהפכו היוצרות, והבהירו שוב עד כמה אקראי ובלתי יציב הוא המומנטום בליגת הכדורסל שלנו.

שמיטת יתרון 17 הנקודות של האדומים מהצפון הפכה לגלגל ההצלה של מכבי ראשון לציון, שהפסד עלול היה לגרום בה לרעידת אדמה. סדריק בנקס, שהובא כקלעי על ואיכזב עד כה עם 8.4 נקודות ב-29 אחוזים עלובים לשלוש, התפוצץ עם 24 נקודות ב-55 אחוזי דיוק מחוץ לקשת. בריאנט מרקסון התחיל סוף סוף את העונה עם 11 נקודות ברגעים החשובים, ועודד שעשוע שוב הוכיח למה עדיף לתת לו את הכדור ברגעי ההכרעה, ולא לג'רל בלסינגיים.

עדי אזולאי, שהפסד היה מטלטל את כסאו, יכול עכשיו להתרכז באיך מחברים לקבוצה את סנטר הבונוס שקיבל, ברנדון קורץ. 20 דקות של כדורסל, ותראו איך גלגל מסתובב.