רגע האמת של באר שבע

"הדקה הייתה 93, הכדור הוגבה לרחבה ואופיר חיים המשיך אותו פנימה, שער ניצחון להפועל באר-שבע. מתוך 4,500 איש שנכחו במגרש, לפחות 4,000 הגיבו לשער בצעקות 'מרקו בלבול תתפטר' מיציע ליציע. אני אוהד של באר שבע הרבה מאוד זמן, ודבר כזה אני לא זוכר".

המשחק שמתאר האוהד הוותיק התקיים במחזור הרביעי העונה, בו ניצחה הפועל באר-שבע 0:1 את אחי נצרת, למרות שגילתה יכולת נחותה בהרבה מזו של יריבתה. במוצאי השבת האחרונה, באותה דקה בדיוק, כבש אקקי מיקוצ'דזה, אקס באר שבע והיום חלוץ נצרת עילית, שער ניצחון מפתיע, שהנחיל למקומיים את הפסדם השני בבית העונה. שער שהכניס את הניסוי של אלונה ברקת בהפועל באר שבע לסחרור מסוכן.

מחר (שישי) הניסוי הזה מגיע לרגע המבחן: משחק חוץ מול המוליכה בני לוד. הפסד, וכל התסריטים הרעים שאנחנו מכירים מהעידן שלפני אלונה ברקת עשוים לחזור. הפסד, והלחץ, השמועות, הבחישות וחוסר השקט של המועדון המבולבל הזה יגיעו לשיאם. הפסד, וכל האופטימיות מהקיץ תמחק סופית ותתחלף בבלאגן הידוע. שלוש נקודות בלבד מהקו האדום, הפרויקט של אלונה ברקת הגיע לרגע האמת.

לעומת ערים אחרות בסדר הגודל שלה, סובלת באר שבע הפריפריאלית מקיפוח תקשורתי ומנהלתי מתמיד, וכל רוח של שינוי בעיר הזו היא בדרך כלל חיובית. לכן, כששמעו בבירת הנגב שיש גברת עשירה שמעוניינת בקבוצה, הרבה קולות של שמחה נשמעו. אלי זינו, שהיה הבעלים של הקבוצה במשך עשר שנים, הנהיג בה משטר שכונתי, נהג להסתכסך עם מאמנים ושחקנים והפך מועדון מפואר למצורע, על סף היעלמות.

העיכוב במכירת הקבוצה לאלונה ברקת הוא הסיבה המרכזית לבעיות של הפועל באר שבע העונה. אחרי לא מעט פיצוצים, ההעברה הסופית של הקבוצה לידיה של ברקת התבצעה ב-25 ביולי, פחות משבועיים לפני משחקה הראשון של הקבוצה בגביע הטוטו ופחות מחודש לפני פתיחת הליגה. התוצאה של הסחבת הייתה שלילית מאוד, אבל את האוהדים זה לא עניין, הם היו מאושרים. סוף סוף זינו עזב, ונראה היה שפרט לזה, שום דבר אחר לא נחשב. הציפיות היו ענקיות, הסבלנות קטנה.

עם הגעתה של ברקת חיפשו במועדון סמכות מקצועית שתוכל לסייע להנהלה להיכנס לעניינים, והאיש שנבחר לתפקיד היה ויקו חדד המנוסה. עד למינוי עסק חדד בעיקר בכל הקשור לכדורגל באוניברסיטה שבעיר. הוא הובא על תקן של יועץ מקצועי, וכשמדובר בהנהלה שמורכבת מאאוטסיידרים, המינוי של מישהו מקומי לתפקיד הזה היה יותר מהכרחי. התקציב של הקבוצה נקבע על 14 מיליון שקל, הכי גבוה בליגה הלאומית ואף גבוה מתקציבן של מספר קבוצות בליגת העל. המטרה הייתה ברורה - עלייה לליגה הבכירה.

למרות ההצהרות על מהפכה ניהולית, הבאתם של שחקני הרכש התבצעה בשיטה הכי ישראלית שיש - לקחת כל מה שאפשר, ולהסתדר עם זה אחר כך. רכבת השחקנים שהגיעו כללה שחקנים כמו אורן ניסים, דודי פדלון, אבי פרנקו, אילן בכר ועוד. שמות גדולים ביחס לליגה הלאומית, אין ספק, אך המחירים בהם הובאו היו מופרזים, ונבעו בעיקר מלחץ של האוהדים ושל הזמן. בולטת מכולן הייתה החתמתו של אופיר חיים, שלאחר מאבק ממושך עם נתניה הציעה לו באר שבע חוזה חלומי והחזירה אותו הביתה.

ניסו אביטן, חלוץ העבר של הקבוצה ומי שנחשב לדמות מאוד מוערכת בעיר, מסביר מדוע תהליך הרכש היה שגוי. "הביאו שחקנים בלי לחשוב על שיטת משחק או סגנון. במקום להתבסס על שחקנים מקומיים, הוציאו סכומים מטורפים על כל מי שהיה פנוי בשוק. הם זרקו ירקות לתוך הקערה, ואחר כך בדקו איזה סלט יצא".

אחד השחקנים המאכזבים ביותר מבחינת האוהדים הוא החלוץ אורן נסים. "בלבול רוצה לשחק עם שלושת החלוצים המובילים שלו, סימיוני, נסים וחיים, ולכן יוצא מצב ששני האחרונים משחקים באגף, שם הם לא באים לידי ביטוי ולא מראים חצי מהיכולת האמיתית שלהם", מסביר גורם מקצועי המקורב לקבוצה. "יותר הגיוני שאחד מהם יישב על הספסל, כשאלעד בונפלד יפתח בקישור. במשחק ההפסד מול ראשון לציון מרקו בלבול הכניס את בונפלד אחרי 20 דקות, וזו הוכחה לכך שהוא לא באמת בטוח בהרכב שלו".

הסיפור עם בונפלד הוא רק דוגמא אחת מני רבות לכך שלדעת האוהדים, המאמן לא כל כך סגור על הדרך בה הוא רוצה לראות את הקבוצה שלו משחקת. בלבול, שזו העונה הראשונה שבה הוא מדריך קבוצה עם שאיפות צמרת, מתקשה כנראה להסתגל .

"האופי שלו מנוגד לאופי של המקום בו הוא נמצא. הוא מאמן אפור והגנתי, ולא נוהג להחצין את הרגשות שלו, תכונה שמתפרשת בעינינו כאנטיפתיות. אנחנו פה בבאר שבע תמיד רוצים לנצח ותוך כדי כדורגל יפה, וגם אם זו לא באמת דרישה מציאותית, זו המציאות כאן. מרקו לא מתחבר לזה, ולכן נוצר הריחוק הגדול שלו מהאוהדים. הוא מזכיר את אלי גוטמן בכך שההרגשה המתקבלת מההתנהלות של שניהם היא שהם פשוט עושים בכוונה", מתלונן אוהד הקבוצה.

אבל לא רק בלבול מחליט. מי שזוכה לחסינות מהאוהדים ומהתקשורת הוא ויקו חדד, וזאת למרות שהיה מעורב בהבאת השחקנים לא פחות מבלבול. מקורב לקבוצה מנסה להסביר מהיכן נובעת החסינות הזו: "ויקו הגיע לתפקיד קל מאוד מבחינתו. הוא בעל סמכויות נרחבות במועדון ומקורב מאוד להנהלה, אך הוא לא צריך לשאת בשום אחריות במקרה של כישלונות, מאחר שהוא לא האיש על הקווים". ובכל זאת, בפני לא מעט אוהדים נתפש חדד כאחראי למצב לא פחות מהמאמן.

בלבול, מבחינתו, יודע בדיוק מהן הסיבות לאי הצלחתה של הקבוצה, והוא חוזר על שתי מנטרות קבועות: "הסגל נבנה מאוחר" ו-"מותו של צ'ס (צ'סאווה נסופוואה, הזמבי שמת על המגרש בתחילת העונה - א.ב.י.) פגע בנו". אין ספק כי אלו הן סיבות לגיטימיות ונכונות, אך כשהסיבוב הראשון של הליגה מתקרב לסיומו, לאוהדים נמאס כבר לשמוע אותן. "אני חושב שהנושא של צ'ס נמאס כבר על האוהדים. אמנם מדובר באירוע טראגי מאוד, אבל לא ייתכן ששחקנים מקצוענים ישתמשו בזה כתירוץ לאחר שחלף זמן רב כל כך", אומר אוהד נוסף של הקבוצה.

ויש גם מי שלא מסכים עם הנושא של הסברים לכישלונות שלא קשורים לכדורגל נטו. "אני לא אוהב את כל התירוצים האלו. צריך למצוא את הסיבה המקצועית למה דברים לא עובדים", אומר לופא קדוש, שאימן בעבר את הקבוצה, "העונה הזו של באר שבע מזכירה לי קצת את פרויקט הגלקטיקוס של מכבי ת"א, כי הביאו הרבה שחקנים טובים שלא מתחברים. אני מקווה שזה לא יסתיים באותה הצורה".

למרות הדעה הרווחת בקרב גורמים רבים בעיר, ולפיה האשמה העיקרית למצב נופלת על הצוות המקצועי ובמיוחד המאמן, בהנהלה החליטו להפיל הכל על השחקנים. לאחר ההפסד לנצרת עילית נקנסו אורן נסים ואסי משיח. אוהד אחר מאמין שמדובר בספין. "ההנהלה חיפשה דרך להסיט את האש ממרקו בלבול, ומי שנבחר לשאת באשמה הם השחקנים. שיהיה ברור, על חוסר ההשקעה המרגיז שלהם הגיע להם להיקנס ביותר כסף, אבל ברור לפי העיתוי שמדובר במהלך מתוכנן ומחושב".

בכלל, בנוסף להערצה המוצדקת לה זוכה ברקת, שקיימה כל דבר שהבטיחה לפני בואה, כמעט נס במונחי כדורגל ישראלי, ישנם חיצי ביקורת מועטים המופנים אליה. "אני סמוך ובטוח שאם הייתה זו העונה השניה של אלונה בקבוצה, היא הייתה נפרדת ממרקו בשלב זה. אלונה, שבילתה הרבה זמן במחיצתו של לוני הרציקוביץ', חוששת יותר מכל להיות כמוהו, ומניעיה לפעמים קשורים בתדמיתה יותר מדי, ולא בהצלחת הקבוצה נטו. ייתכן שזה לגיטימי בעיני מי שאינו באר שבעי , אבל אם השיקול היחידי שלה היה טובת הקבוצה, מרקו בלבול לא היה היום בהפועל באר שבע".

ישנם גם קולות נוספים שטוענים שההצהרות שהגיעו עם בואה של אלונה לקבוצה, גורמות לפגיעה ביכולת וללחץ רב מדי. "התקציב הגדול גרם לכולם לחשוב על עלייה עוד לפני שידעו מה יהיה הסגל. אין קיצורי דרך בכדורגל. עכשיו, בגלל הציפיות הגבוהות, האכזבה של האוהדים ממצב הקבוצה גדולה מדי".

מי שבולט בדעתו השונה הוא איש ערוץ הספורט ואוהד ותיק של באר שבע, נדב יעקבי. "אני לא בטוח שזה בכלל טוב שהפועל באר שבע תעלה ליגה. קרה שם השנה שינוי גדול והדברים מתחילים להתנהל כמו שצריך ובשיטות חדשות", אומר יעקבי. "הקבוצה צריכה לעבור תהליך שדורש הרבה סבלנות, גם מההנהלה, וגם מהאוהדים. אני חושב שלאלונה יש את הסבלנות הזו".

בניגוד ליעקבי, רוב אוהדי הקבוצה חושבים שהמשחקים הקרובים, ובמיוחד המשחק ביום שישי בלוד, יגרמו לסבלנותה של ברקת לפקוע ויכריעו את עתידו של בלבול. חשוב מכך, האוהדים יודעים שהקבוצה עומדת בפני שלושה משחקי חוץ שיקבעו את עתידה העונה. אם היא תמשיך ביכולת שלה ממשחקי החוץ עד עכשיו, צפויה לה עוד עונה מדכדכת בליגה הלאומית במקרה הטוב, ומאבק מבזה נגד הירידה לליגה הארצית במקרה הרע.

באופן כללי ניתן לומר שהאווירה מסביב להפועל באר שבע שונה משהייתה לפני ארבעה חודשים. לא עוד שכונה וחוסר ידיעה מה יהיה מחר, אלא שקט תעשייתי ומשכורת ישר לבנק. הבעיה היא שכל אלה הם רק התפאורה וההצגה כרגע תקועה. ייתכן שהפיתרון הוא לתת זמן לצוות השחקנים להכיר אחד את השני, וייתכן שצריך להחליף את הבמאי. האם ביום שישי בלוד המסך יירד?