הימור מסוכן? לא בטוח

ענקית ההימורים הבריטית "בטפייר" הייתה זו שהציתה את האש. באוגוסט האחרון היא הייתה אמורה לשלם למהמרים שונים 7 מיליון דולר בגלל פרישה מפתיעה של אחד מבכירי הטניסאים בעולם כיום, ניקולאי דוידנקו, מול יריב נחות ממנו בהרבה, בטורניר סופוט בפולין. קברניטי סוכנות ההימורים מלונדון הריחו משהו מסריח עוד לפני תחילת המשחק ובמיוחד בתום המערכה הראשונה. דוידנקו ניצח, אבל גולשי האינטרנט, שמהמרים און ליין, המשיכו להקליק על מרטין ואסלו ארגלו הארגנטינאי. הם ידעו מה הם עושים, ארגלו ניצח במערכה השניה ודוידנקו פרש בשלישית בטענה לפציעה ברגל. "בטפייר" סירבה לשלם את הכסף בטענה ל"תנועת הימורים חשודה", והעבירה את החשדות שלה ל-ATP, ההתאחדות לטניס גברים מקצועני.

יש כאלה שאומרים שזה שקוף, יש כאלה שטוענים שזה בלתי אפשרי. תקראו לזה איך שאתם רוצים, אבל דבר אחד בטוח – אם משחקי כדורגל מקצועניים נמכרו בארץ וגם באירופה, אם משחקי כדורסל נמכרו במכללות ואפילו ב-NBA, אז למה שהטניס יהיה שונה? להיפך. בספורט קבוצתי, אתה צריך להיות שחקן (במובן תיאטרלי) מצויין כדי שאף אחד לא יחשוד בך. בטניס, אתה פשוט צריך לתפוס יום חלש ואם זה קורה מדי פעם אפילו לרוג'ר פדרר, אין שום סיבה שזה יקרה לכל אחד אחר.

ארבעה גופים שונים מטפלים כיום בחשדות למכירת משחקים בטניס. מדובר ב-ATP, ה-WTA (ההתאחדות לטניס נשים מקצועני), ה-ITF (התאחדות הטניס הבינלאומית) והתאחדות טורנירי הגראנד סלאם. אם להסתכל על ציטוטים של קברניטי הגופים האלה, מדובר בתופעה חדשה – אבל זה ממש לא כך. אזכורים על חשדות למכירות משחקים מופיעים כבר 5 שנים, אלא שבכל פעם מדובר בסקופ מוצלח של עיתונאי זה או אחר ותו לא. טניסאים מבלגיה (ז'יל אלסנר), צרפת (ארנו קלמון) ואפילו ארצות הברית (ג'סטין גימלסטוב) סיפרו בראיונות שונים שיש דברים בגו, אבל נראה שמי ששבר את הקרח היה אנדי מארי, המדורג 11 בעולם.

לא במקרה היה זה מארי שעורר הד כל כך גדול. מארי הוא בריטי ואין מדינה יותר חובבת הימורים מהממלכה המאוחדת. הבריטים מהמרים על כל דבר שזז, זו דרך חיים בשבילם ועם זאת, הם גאים לעשות זאת ביושר. העובדה שאחד מהם קרא תיגר על קודש הקודשים שלהם, גרמה לעוד כמה עשרות מיליוני חובבי ספורט לחשוב פעמיים – האם כל זה כשר? האם הם שמים את כספם על קרן הצבי?

ה-BBC התייחסו לדבריו של מארי כאילו הוא האשים טניסאים מסויימים בסבב במכירות משחקים. מארי עצמו דאג לסייג את הדברים לאחר מכן ואמר כי בסך הכל רצה להתייחס לכמויות ההימורים האדירות סביב הטניס. לא שזה משנה: בלונדון, בפאריז ואפילו באוסטרליה התחילו לחקור. כיום, מדברים על כ-140 משחקים חשודים בסבב, ב-5 השנים האחרונות.

קשה להסביר איך, ואם בכלל, טניסאי צמרת כמו ניקולאי דוידנקו, אחד שכבר הרוויח יותר מ-7 מיליון דולר רק מהטניס, "מכר את עצמו" לטובת ההימורים. קל יותר להסביר איך טניסאי שוליים שמדורגים 100 בעולם עושים זאת. העניין הוא פשוט וגם מארי הסביר זאת: "יש לא מעט טניסאים שמפסידים ברוב הטורנירים בסיבוב הראשון. מה הם כבר מרוויחים שם, 2,500 יורו? זה בקושי מספיק לכרטיס הטיסה".

ועכשיו לבתי ההימורים. כיום ניתן להמר און-ליין, מכל מקום בעולם, כמעט על כל משחק בסבב. ניתן להמר על המנצח, על מספר המערכות שבהן ינצח ועל לא מעט נתונים אחרים. במשחק שקול יחסית, היחס הוא בדרך כלל 1 ל-2 בממוצע לכל אחד מהטניסאים – כלומר, אם הימרתם ב-100 דולר על השחקן שניצח, הרווחתם 200.

רוב בתי ההימורים החוקיים מגבילים את סכום ההימור על משחק בודד לאיזור ה-1,000 דולר, אבל זה לא אומר שאדם אחד לא יכול להמר עשרות אם לא מאות פעמים על משחק אחד, וזה מה שבדרך כלל עושים ה"כבדים". הטניסאים עצמם, כבר אמרנו, לא צריכים להתאמץ כדי להפסיד בכוונה, זה עניין שיכול להסתכם ב-3 שגיאות כפולות ו-4 טעויות בלתי מחויבות יותר ממה שהיה צריך לקרות. חדי עין שמבינים בטניס יוכלו אולי להבחין במשהו לא כשר. להוכיח? בחיים לא.

צריך לזכור דבר נוסף. מהמרי הספורט הכבדים עובדים בדרך כלל על מידע מודיעיני. בטורניר ממוצע יש 32 טניסאים ובהערכה גסה סביב כל אחד מהם יש 4-5 מקורבים (מאמן, סוכן, מעסה וכו'). כולם מסתובבים אחד ליד השני במשך כל השבוע, וכל אחד יכול להוציא בקלות מידע על מצבו העכשווי של כל טניסאי אחר בתחרות. המהמר הכבד מצוייד ב"מרגלים" שמודיעים לו מי פצוע, מי קיבל קלקול קיבה, מי שתה אלכוהול ערב לפני משחק ומי מוטרד מבעיות אישיות. הוא יכול לשמור את המידע הזה לעצמו, הוא גם יכול לשתף אחרים – כאלה שהוא חייב להם כסף למשל.

זו, אגב, הטענה של מקורביו של ניקולאי דוידנקו. הם אומרים שכולם ידעו שהוא סובל מפציעה ברגל ולכן מיליוני דולרים הושקעו נגדו בסוכנויות ההימורים, גם אחרי שניצח את המערכה הראשונה במשחק נגד ארגלו. אגב, אותו דוידנקו הפסיד במפתיע גם למרין צ'יליץ' הקרואטי, שדורג 102 בעולם, בסיבוב השני של טורניר סנט. פטרסבורג. גם אז נשמעו קולות על חוסר מאמץ של דוידנקו במערכה השלישית והטניסאי הרוסי אפילו נקנס על כך – לכו תבינו.

האנשים שמנהלים את הטניס המקצועני בעולם יכולים להמשיך ולחקור גם עוד שנתיים, קשה להאמין שהם יעלו על משהו. בינתיים, כדי לנסות ולמחוק את הכתם שיושב עליהם כבר כמה חודשים, הם מחפשים שעירים לעזעזל. אחד מהם הוא הטניסאי האיטלקי אלסיו די מאורו (122 בעולם), ה"קורבן" הראשון של נסיונות האכיפה מטעם הגופים שאחראים על הטניס. לפני מספר שבועות יצאה הודעה מטעם ה-ATP לפיה די מאורו הוא הטניסאי הראשון שיורחק בעקבות מעורבות בהימורי טניס. העניין עורר סערה, שהזכירה במשהו את פרשת שוערה של הפועל כפר סבא לשעבר, אושרי לוי. די מאורו נקנס ב-60 אלף דולרים והורחק ל-9 חודשים מהסבב.

על מה? חוקרים גילו 120 הימורים של האיטלקי באתרי אינטרנט שונים במשך חצי שנה. חלקם היו על משחקי טניס, אף אחד מהם לא היה על משחקים שלו עצמו. לפי מאמנו, כל ההימורים נעו בין 15 ל-22 דולר למשחק, כך שלהתעשר לא יצא לו מזה. בימים אלה נבדוק חשדות כלפי טניסאי אחר ואפילו בכיר יותר, פיליפ קולשרייבר הגרמני, ויהיה באמת מעניין לראות מה יעלה בגורל החקירה הזאת.

הדעה הרווחת בקרב לא מעט טניסאים בעולם היא שדי מאורו הוא אכן השעיר לעזעזל של ה-ATP, שכנראה לעולם לא ימצאו הוכחות לחשדות חמורים בהרבה, כמו בסיפור של דוידנקו. אם תשאלו את הטניסאים עצמם, למעט בודדים מהשוליים ואנדי מארי שהתחרט על דבריו, אף אחד לא מאמין שטניסאי יסכים למכור משחקים ברמות הגבוהות - רבים, אגב, מסכימים שיש גורמים עבריינים שניסו להטות משחקים על ידי שוחד לטניסאים בהזדמנויות שונות.

שני הטניסאים הבכירים בעולם, רוג'ר פדרר ורפאל נדאל, יצאו למאבק לטיהור שמו של הטניס. פדרר אמר: "כולנו שמענו את השמועות, אבל אין לי מושג מאיפה זה בא. כמו שאני רואה את זה, הטניס הוא ענף נקי לגמרי". נדאל: "אני לחלוטין מסכים. אני בטוח שהטניס נקי ב-100 אחוז". טוב, נו, למה שהם יטענו אחרת? פדרר במרחק נגיעה מלהפוך למלך הגראנד-סלאמים בכל הזמנים, נדאל הוא מלך החימר. למה שיכתימו את השנים הכל כך יפות שעוברות עליהם? ומה עם האמת? היא נמצאת אי שם.