אפשר לתקן את הנזק

האירוע החמור שאירע במלחה מעלה שוב על סדר היום את נושא האבטחה במגרשי הספורט. על פניו, הצופים עוברים בדיקות קפדניות טרם כניסתם ליציע. אבל כמעט בכל משחק כדורגל או כדורסל אנו עדים לתופעה של פירוטכניקה, רימוני עשן וכו'. ותמיד עולה השאלה כיצד הגיעו אמצעים אלה ליציע למרות הבדיקות. אמש (ראשון) והבוקר הועלו כבר הצעות ורעיונות כיצד לטפל בנושא זה, כשקצין משטרה בכיר הודה שגם תגבור של אמצעי הבידוק לא יבטיח במאת האחוזים שתופעות כאלה לא יישנו.

המשטרה עצרה כבר כמה חשודים וסביר להניח שתשים יד על מי שזרק את החזיז הקטלני. השלב הבא יהיה העמדה לדין, וכאן הבעיה. בתי המשפט בישראל מסתפקים בעונשים קלים על עבירות מסוג זה כך שגורם ההרתעה כמעט ולא קיים. זו ההזדמנות לשנות את המדיניות, ופעם אחת ולתמיד להחמיר עם האשמים.

גם למנהלת הליגה ולאיגוד הכדורסל יהיה הרבה מה לומר. נשמעו כבר הצהרות מרחיקות לכת על הרחקת קבוצה, שאוהד או אוהדים שלה היו מעורבים במקרים כפי שראינו אמש במלחה, מהליגה. ראשי האגודות דיברו על הסקת מסקנות אישיות. אני מקווה שכל זה נאמר תחת ההלם של האירוע, כי החלטות כאלה יש לקבל בשיקול דעת ולא בהתלהמות.

עונת הכדורסל נפתחה בצורה מבטיחה עם כמה משחקים מצוינים. הפיצוץ במלחה מטיל כתם כבד על הענף, אבל אסור שהוא יגרום נזק בלתי הפיך.

מי שלא מצוי בענייני הכדורגל יכול היה להתרשם בשבוע שעבר שיוסי בניון הוביל את ליברפול לזכייה באחד התארים החשובים – ליגת האלופות או לפחות הפרמייר ליג.

הסיקור התקשורתי יצא מכל פרופורציות. כותרות ותמונות בעמודי החדשות הראשיים בעיתונים, ערוצי הטלוויזיה שלחו כתבים מיוחדים לליברפול לראיין את יוסי ואת אוהדי הקבוצה. אתרי האינטרנט עידכנו בכל שעה על מה אמר יוסי ומה אמרו עליו. במשך שלושה ימים היה בניון לאדם המדובר ביותר במדינת ישראל.

שלא תבינו אותי לא נכון. השלושער שלו נגד בשיקטאש היה מרשים, בעיקר משחקן שהבקעת שערים אינה סימן ההיכר שלו. אבל זה היה בסך הכל ניצחון שאפילו לא מבטיח לליברפול מקום בשמינית גמר גביע האלופות. הניצחון 0:8 והקלות בה הובקעו מרבית השערים, מלמדים משהו על ההגנה העלובה של הקבוצה הטורקית. לזכותו של יוסי ייאמר שהיה במקום הנכון בזמן הנכון. אבל מכאן ועד להפיכת האירוע הזה למשהו בסדר גודל עולמי, עדיין רחוקה הדרך. רבותיי, הגזמתם.

באנגליה תולים תקוות שישראל תכפה לפחות תיקו על רוסיה במשחק שייערך במוצאי שבת ברמת גן. רק כך ייוותר לאנגלים סיכוי להשיג את המקום השני בבית, ובכך להבטיח את מקומם בשלבי גמר אליפות אירופה בשנה הבאה.אחרי ההופעה האומללה של הנבחרת של דרור קשטן באצטדיון וומבלי, מפליא מהיכן נובעת האופטימיות של האנגלים. נראה לי שזה נובע יותר מתסכול מאשר מאמונה אמיתית שישראל יכולה לעשות זאת.

לא שהמשימה בלתי אפשרית. ישראל סיימה בתיקו 1:1 עם רוסיה במוסקבה ובתיקו אפס עם אנגליה ברמת גן. כל הלחץ במשחק הקרוב יהיה על הרוסים, שחייבים לנצח כדי להקדים את האנגלים. לשם שינוי תשחק ישראל בלי לחץ. אבל השאלה היא האם יש לה את הכלים המתאימים, בעיקר לאור היעדרו של יוסי בניון.

אבל נראה שהאנגלים מתעלמים מעובדה אחת – הם עדיין יצטרכו לנצח את קרואטיה בוומבלי ארבעה ימים לאחר מכן. אנגליה תחסר במשחק זה כמה מעמודי התווך שלה (רוני, פרדיננד, טרי) ולאור היכולת שהציגה לאחרונה, שום דבר לא בטוח.