קנטי, אתה לא לבד

לא נעים להפסיד בבית לקבוצה אוסטרית, בטח לא כשבארבעת המפגשים הקודמים של גליל באירופה מול קבוצות אוסטריות (סנט פולטן ופליירס וינה) ניצחו האדומים בהפרשים גדולים. ההפסד של גליל עליון לסוואנס גמונדן של בוב גונן החביב הוא מכה, אין ספק, אבל האם מדובר במכה הכואבת והמשפילה ביותר של המועדון החשוב הזה בהיסטוריה האירופית שלו? זה הזמן לבדוק.

השנים האחרונות לא היו מלאות נחת מבחינת ההצגות האירופיות של גליל, וזאת בלשון המעטה. הפתיחה החלשה של העונות האחרונות הביאה להדחה מביכה עם מאזן 5:1 מהצ'לנג' קאפ המנוח של פיב"א בעונה שעברה, שם שיחקה גליל של עודד קטש מול קבוצות כמו אפולון לימאסול מקפריסין, פרוסטיוב הצ'כית ואולימפיאדה פטראס היוונית. שנתיים קודם יצאו קטש אליהו והחברים לקאזאן, וחזרו משם עם הזנב בין הרגליים אחרי תבוסה 109:59, הגבוהה בתולדות הקבוצה באירופה. שנה קודם לכן, הפסידה גליל בקפריסין 88:84 לאפואל ניקוסיה, אבל זה היה כלום לעומת תבוסה 99:58 לפנרבחצ'ה, שסימנה לה את הדרך החוצה מהמפעל.

אלא שהתקופה הכי לא יציבה של גליל האירופית היתה בעקבות האליפות ההיסטורית של המועדון. בעונת 1996/7 הפסידה גליל של דיוויד בלאט, בה שיחקו בין היתר אנדרו קנדי וגור שלף, 78:64 לבנפיקה ליסבון. עונה קודם לכן השופלה הגליל 92:82 בפינלנד מול קבוצה בשם קובולה, שהתגברה על החבורה של בלאט.

אבל אם מחפשים את ההפסד המביך, ואולי מנפץ החלומות המשמעותי ביותר של גליל עליון במסגרת אירופית, חייבים לחזור עד תחילת עונת 1993/4. גליל עליון, אז אלופת המדינה אך ללא דורון שפר שהמריא לקונטיקט, יצאה למשחק חוץ במסגרת מוקדמות גביע אירופה לאלופות, אותו מפעל ממנו הדיחה כמה חודשים קודם את מכבי תל אביב. היריבה: גילפורד קינגס האנגלית, שהדהימה את הגליל 78:86. בגומלין, התקשו חניכיו של אריק שיבק, שהחליף את האלוף פיני גרשון, וניצחו רק 65:71, תוצאה שמשמעותה הדחה. גם הערב, אגב, שפר לא שיחק, אך מסיבות אחרות. גילפורד, למי שמתעניין, היא עדיין נמושה אירופית, למרות שקיבלה העונה מקום ביול"ב קאפ המורחב.

מכאן, כמו שקורה תמיד, אפשר רק לעלות. ולגליל, אולי לרוע מזלה, יש לא פחות מתשעה משחקי יול"ב לתקן, ומול שועלים רעבים וגדולים מגמונדן הקטנה מאגם הברבורים. רק שיהיה בהצלחה.