גם במכללות פותחים עונה

נובמבר כבר כאן, עונת הבייסבול נגמרה, עונת הפוטבול בעיצומה, גם עונת ה-NBA כבר התחילה, אבל רק עכשיו מתחילים להרגיש את החורף ברצינות, כשליגת הכדורסל המרתקת בעולם חוזרת אלינו עם חברים ותיקים, וכרגיל, גם עם כמה פנים חדשות שיעשו לנו חורף חם. לראשונה מאז דיוק של תחילת שנות התשעים, זכינו בשנה שעברה לראות קבוצה לוקחת אליפות שנתיים ברציפות, אבל ג'ואקים נואה, קורי ברואר, אל הורפורד ושאר החברים כבר לא בפלורידה, ולמרות שבילי דונובן נשאר לבסוף בגיינסוויל, לאחר פלירט קצר מועד עם ה-NBA והאורלנדו מג'יק, הרי שזה לא יהיה נועז להניח שהשנה נראה אלופה חדשה, לאור עזיבתם של מרבית כוכבי הגייטורס.

בשבועות הקרובים נכין אתכם לעונה הקרובה, כשבכתבה הנוכחית נסקור את המועמדות הראשיות להגיע לפיינל פור באלמודום של סן אנטוניו בתחילת אפריל, ובהמשך נקדיש כתבה לקבוצות שאנחנו מעריכים שעשויות להפתיע, ואם לא לאיים על האליפות, אז לפחות להגיע לשלבים הגבוהים בטורניר. גם סקירה על כמה פרשמנים מרתקים שצפויים לפרוח העונה תקבלו גם תקבלו, כשכמובן שככל שהעונה תתקדם נעדכן בסקירות שבועיות על מה שקורה בליגה ואף יותר. בואו נתחיל.

מה עדיף, לאהוב ואז לאבד או לא לאהוב בכלל? אם תשאלו את אוהדי ושחקני הברוינס, לא בטוח שלא תקבלו אגרוף בפרצוף, לאחר ששנתיים רצופות הגיעה הקבוצה לפיינל פור, רק כדי להפסיד שם ללא תנאי לאלופה שבדרך מפלורידה. העונה ג'ואקים נואה והחברים לא יהיו שם כדי להפריע להם, ובעיר המלאכים מצפים לעשות את הטיול לפיינל פור בשלישית ואולי להוסיף סוף סוף אליפות מספר 12 לארון הגביעים של אחת המכללות הגדולות בהיסטוריה של כדורסל המכללות.

מהקבוצה שהגיעה לפיינל פור אשתקד איבדו הברוינס רק פותח אחד, אבל אחד משמעותי ביותר, בדמותו של אהרון אפללו, המנהיג של הקבוצה על המגרש והשחקן שהיה אחראי על מרבית זריקות ההכרעה שלה. אבל למרות עזיבתו לא תשמעו קולות בכי מלוס אנג'לס, כי שאר הקבוצה חוזרת בכוחות מחודשים, כולל דארן קוליסון הפוינט גארד הנהדר שחוזר לעונה שניה וצפוי להכתיב קצב מהיר להתקפת הברוינס ולהפוך לשחקן המשמעותי בקבוצה. בנוסף אליו חוזרים ג'וש שיפ, שחקן הכנף המצוין, האיש עם השם הכי מגניב בקולג'ים – לוק רישארד 'מבה-א-מוטה, שיספק בעיקר הגנה אגרסיבית, לורנזו מאטה שיספק כוח בעמדת הסנטר, וידידנו משכבר הימים, אלפרד אבויה.

אל כל החבורה המוכשרת הזאת יצטרף אחד הפרשמנים הכי מדוברים העונה ושחקן התיכונים של השנה בעונה קודמת, קווין לאב. לאב הוא סנטר לבן בגובה 2.07, בנו של שחקן ה-NBA לשעבר סטן לאב (וגם האחיין של סולן הביץ' בויז, מייק לאב, אם כי קשה לדעת איזה איכויות כדורסל זה יוסיף לו) הנחשב היום, עוד לפני ששיחק דקה, כסנטר המוסר הטוב ביותר שהגיע לליגה מאז אחד בשם ביל וולטון, ועל כתפיו הרחבות תולים הברוינס את תקוות שיחזור ההצלחה של אותו וולטון. הפאק 10 צפוי להיות השנה אחת החטיבות החזקות ביותר בליגה, אם לא החזקה ביותר, כשהברוינס צפויים להמשיך להיתקל בהתנגדות מבית, מתוצרת USC המוכשרת (עוד עליהם בכתבה הבאה), אבל לאור כמות הכישרון שלהם וכשבן האולנד – אחד המאמנים הטובים במשחק – ממשיך לעמוד על הקווים, הרי שפחות משחזור של הפיינל פור משנים קודמות ייחשב ככישלון בבל אייר.

מאז הקבוצה המפורסמת של טקסס ווסטרן בשנת 66' (הקבוצה הראשונה ששיחקה עם חמישה שחקנים שחורים בחמישיה), רק קבוצה אחת מחוץ לשש החטיבות הראשיות הצליחה "לגנוב" אליפות מהגדולות - UNLV הגדולה של תחילת שנות התשעים, אבל השנה נראה שיש לנו סיכוי מצוין לראות קבוצה שניה כזאת, בדמותם של ממפיס, נציגת קונפרנס USA. אז במה תולים את האופטימיות בטייגרס? קודם כל, כל חמשת הפותחים ושבעה מבין שמונת הסקוררים המובילים מהקבוצה שהפסידה לאוהיו סטייט בעילית אייט בשנה שעברה חוזרים. כריס דאגלס רוברטס, שקלע בעונה שעברה מעל 15 נקודות למשחק, צפוי להמשיך להוביל את מה שכנראה תהיה הקבוצה הכי אתלטית ביבשת, כשאליו יצטרפו ג'ואי דורסי, שחקן ההגנה בקונפרנס USA אשתקד שסיים את העונה עם מספרים מפחידים של 9.4 ריבאונדים למשחק ו-81 חסימות, אנטוניו אנדרסון, הגארד המצוין, שגם הוא לא קוטל קנים בהגנה עם 59 חטיפות בעונה הקודמת, ושון טגארט, הסנטר שהצטרף מאייווה סטייט כהבטחה גדולה.

סיבה נוספת לאופטימיות היא, שכמו UCLA, גם ממפיס צירפה לקבוצה עמוסה גם כך את אחד הפרשמנים הטובים העונה, בדמותו של הרכז הנפלא דרק רוז. רוז שווה כתבה נפרדת בפני עצמו (אל תדאגו, זה יקרה בקרוב), אבל על קצה המזלג מדובר באחד הרכזים הטהורים הטובים ביותר שנראו בליגה בשנים האחרונות, פליימייקר בגובה 1.92, עם ראיית משחק משובחת, שמעדיף את המסירה על הזריקה (וגם יודע איך לעשות זאת) וכזה שיוכל להריץ את ההתקפה האקספלוסיבית של הנמרים ביעילות רבה. תזרקו לתוך כל ערימת הכישרון הזאת גם את ג'ון קאליפרי, אחד המאמנים הטובים בליגה, שלא התפתה לקבוצות בליגות הגדולות יותר (מה שבטח ייקרה תוך שנה שנתיים) ואת יתרון הביתיות המשמעותי של הטייגרס, שלא הפסידו בבית 32 משחקים ברציפות, והרי שאתם מקבלים את אחת הקבוצות החזקות באמריקה.

הדבר היחיד שעשוי למנוע מממפיס הכרה לאומית היא החטיבה החלשה בה הם משחקים, שמאז עזיבתן של מרבית הקבוצות הטובות בה (לואיוויל, סינסינטי ומרקט, בין השאר) לביג איסט, נחלשה מאוד ולכן לא נתפלא לראות את הנמרים צולחים זו השנה השניה ברציפות את משחקי החטיבה בלי קושי וללא אף הפסד. לזכותם של הטייגרס ייאמר שהם מודעים לחולשת הליגה שלהם ודאגו ללו"ז חוץ-חטיבתי עמוס ביותר, כולל מפגשים עם גונזאגה, טנסי, ג'ורג'טאון, אריזונה, אוקלוהומה, USC וקונטיקט, כך שהם עשויים להיבחן משמעותית כבר בתחילת השנה, אבל גם אם הם קצת ייעלמו לנו באיזור ינואר, צפו בהחלט לראות אותם חזק במירוץ על התואר במרץ.

אז מה המתכון להיות מועמדת לאליפות, כמו שלמדנו עד עכשיו? קבוצה עם הרבה פותחים שחוזרים לעונה נוספת, מאמן טוב ומנוסה, ואולי גם פרשמן איכותי אחד או שניים. הטאר הילס, שהודחו בשנה שעברה בהארכה על ידי ג'ורג'טאון בשלב העילית אייט (במשחק שהיה כנראה הטוב בטורניר), עונים בצורה חד משמעית על שני התנאים הראשונים, וגם השלישי עשוי להתקיים.

ברנדן רייט המוכשר, שכיכב במדים התכולים שנה שעברה, עבר למקצוענים לאחר שנה אחת בלבד (ועוד עתיד להצטער על כך, לאור אי-מוכנותו לליגה של הגדולים), אבל השחקן החשוב אצל הטאר הילס בשנתיים האחרונות – טיילר הנסברו – חוזר לעונתו השלישית. הנסברו, שנראה כרגע כהימור הבטוח לתואר שחקן השנה ב-ACC, נתן עונת פרשמן גדולה והמשיך אותה עם עונת סופומור מצוינת (אם כי טיפ טיפה מאכזבת בסטנדרטים שלו), והוא צפוי להמשיך לשלוט ברחבות עם מגוון האיכויות שלו, כשאליו מצטרפים שלושה סופמורים נהדרים - טיי לאווסון, אולי הרכז המהיר בליגה, ווין אלינגטון השוטינג גארד המצוין, ודיון תומפסון, שבמהלך הקיץ כיכב במדי הנבחרת האמריקאית הצעירה כשהוא קולע 18 נקודות וקוטף 13 כדורים חוזרים בניצחון על צרפת בחצי גמר טורניר אליפות העולם עד גיל 19, וינסה למלא את החור שהותיר אחריו רייט, ויחד עם הנסברו ליצור פרונט קורט מאיים ביותר. שחקן נוסף שעשוי להיות משמעותי הוא וויל גרייבס, שלא שיחק בשנה שעברה (רד שירט) בגלל עודף שחקנים מוכשרים וינסה לתפוס מקום של קבע ברוטציה.

לצופים מהצד, הקבוצה הזאת מאוד מזכירה את הקבוצה של 2005, שזכתה כזכרו בסופו של דבר באליפות, ואם נזכור שהמאמן על הקווים הוא אותו אחד – רוי וויליאמס עתיר הניסיון – ושה-ACC השנה נראה פחות חזק מבשנים קודמות, כשאפילו היריבה הגדולה מדיוק עוברת עונת בנייה, הרי שאליפות שניה בארבע שנים בצ'אפל היל לא נראית כמו אפשרות דחוקה כלל וכלל.

צרה של מישהו אחד היא הברכה של מישהו אחר, וזה בדיוק מה שקרה לג'ייהוקס כאשר ברנדון ראש עלה להטבעה באימון מתישהו במאי בתור בחירת סיבוב ראשון ודאית, וירד ממנה כשה-ACL שלו קרוע ותקוות ה-NBA לעונה הקרובה גמורות. ראש אמנם טען שהוא התכוון בכל מקרה לחזור לקולג', אבל אין ספק שהפציעה היוותה שיקול משמעותי ואתם לא תשמעו אף אחד בקנזס מתלונן.

גם בלי ראש קנזס עדיין נראית כמועמדת לקחת את הביג 12, שנחלש עם עזיבתם של קווין דוראנט ואייסי לואו, כשהיא מחזירה את כל הפותחים משנה שעברה, למעט ג'וליאן רייט, שהיה אולי בורג חשוב במערכת, אבל לא בלתי ניתן להחלפה. עם ראש, שאמור לחזור מהפציעה שלו בתחילת דצמבר לפי התוכנית, הג'ייהוקס הופכים אוטומטית למועמדים לאליפות, כשאליו יצטרפו הסופומור המצוין דארל ארתור, סשה קאן ודארנל ג'קסון, כדי ליצור פרונט-קורט מפוצץ בכישרון. גם הבק-קורט של קנזס לא קוטל קנים, כשמאריו צ'אלמרס, שמהווה איום התקפי תמיד, ראסל רובינסון המגן המעולה ושרון קולינס הפליימייקר צפויים לשאת בנטל. כרגיל בקבוצות של ביל סלף לא נראה אף שחקן עם סטטיסטיקות שוברות שיאים, אלא קבוצה שבה כל אחד תורם את שלו, ועם ההתבגרות בשנה של מרבית שחקני ההרכב, הג'ייהוקס יכולים וצריכים להגיע לפיינל פור, אחרי שנעצרו על ידי UCLA בגמר האזורי בשנה שעברה.

אחרונה אחרונה חביבה מגיעים אלינו ההויאס, שגם הם זוממים לשחזר את ההצלחה מהעונה הקודמת. להויאס יצא מוניטין (מוצדק) לאורך השנים של בית גידול לגבוהים טובים, כשהם מוציאים, בין השאר, את פטריק יואינג, דיקמבה מוטומבו ואלונזו מורנינג, וגם אם רוי היברט לא יגיע לגבהים אליהם הגיעו קודמיו, הרי שמדובר עדיין באחד הסנטרים הכי טובים שהיו במכללות בשנים האחרונות.

ג'ף גרין, שותפו של היברט לפרונט קורט המרשים של ג'ורג'טאון שנה שעברה, משתף עכשיו פעולה עם קווין דוראנט בסיאטל הגשומה, אבל היברט החליט שהוא עוד לא מוכן לליגה, או שהוא עושה יותר מדי חיים בקולג' מכדי לחתוך אחרי שלוש שנים והוא צפוי להוביל רביעיה של פותחים שחוזרים לעונה נוספת, ביניהם הגארדים ג'ונתן וולאס וג'סי סאפ שלמרות שהם לא שמים מספרים מפוצצים על הלוח, הרי שהם משתלבים מצוין בהתקפת פרינסטון אותה מריץ ג'ון תומפסון (השלישי!). דוואן סאמרס ו-ורנון מקאלין צפויים להתחרות על המקום הפנוי בהרכב שהותיר גרין ואליהם ייצטרפו הפרשמנים כריס רייט ואוסטין פרימן, שעשויים לתת להויאס את מה שהיה כל כך חסר להם שנה שעברה – תפוקה יציבה מעמדת הגארד. הביג איסט, כבכל שנה, עמוס בקבוצות טובות שיעשו לג'ורג'טאון חיים קשים – במיוחד עכשיו, שהם מגיעים מעמדת הפייבוריטית – אבל להויאס לא אמורים להיות שום תירוצים כשהם ינסו לשחזר את ההצלחה מעונה קודמת ואולי להשיג את האליפות השניה בתולדות המכללה.

זהו, עד כאן להפעם עם הפייבוריטיות, בשבוע הבא נביא סקירה של אותן קבוצות שינסו לבוא קטנות ולצאת גדולות.

1. צפון קרוליינה
2. UCLA
3. ממפיס
4. קנזס
5. ג'ורג'טאון
6. לואיוויל
7. טנסי
8. מישיגן סטייט
9. אינדיאנה
10. וושינגטון סטייט
11. מרקט
12. אורגון
13. דיוק
14. גונזאגה
15. טקסס
16. טקסס A&M
17. אריזונה
18. USC
19. ארקנסו
20. קנטאקי
21. צפון קרוליינה סטייט
22. פיטסבורג
23. סטנפורד
24. סאות'רן אילינוי
25. קנזס סטייט