קודם כל, ברט פארב. במשך השנים האחרונות ביקרתי את האיש ופועלו לא מעט, ואני לא חוזר בי. הוא שיחק רע, ועדיין המצלמות הראו אותו כל סנאפ שני והיללו ושיבחו אותו עד שהוא והם הצליחו להמאיס לגמרי את הזכרון של להינות מלראות אותו משחק כמו שצריך. אבל השנה, ברט הישן חזר, ובמאנדיי נייט היה התור של הקבוצה שלי להרגיש את זה.
רשות הדיבור לצ'אמפ ביילי, בעייני רבים השאט-דאון קורנר הכי טוב במשחק היום, שנשרף על ידי פארב לטאצ'דאון (ותסלחו לי על כך שזה לא ציטוט מדוייק, זה קטע משיחה איתו ברדיו בדנבר): "קודם כל, אל תאשימו את הפציעה שלי. אני לא מאה אחוז, אבל אהיה ככה עד סוף העונה, ואני מכיר את הגוף שלי ואת היכולת שלי, שלא הייתה קשורה לפציעה. לגבי המהלך, נתתי לרסיבר לעקוף אותי, ראיתי שכל המהלך הולך לכיוון אחר ופתאום ברט שינה כיוון כמו שהוא יודע. ניסיתי לסגור אבל זה היה מאוחר מדי". ריספקט.
רציתי לדבר על עוד כמה דברים שהיו בשבוע החולף, כמו, למשל, הקאמבק של ניו אורלינס שמנסה לעשות מה שנעשה פעם אחת בלבד בעבר ולהגיע לפלייאוף למרות פתיחה של 4:0, אבל פתאום, בשבע וחצי בלילה (ככה זה כשיש ילדים וקמים מוקדם, שבע וחצי הופך ללילה), ביקש העורך שלי לכתוב על המשחק שבא עלינו לטובה. קודם כל, זאת עוד הזדמנות לבקש להפסיק עם הטלפונים האלה באמצע הלילה, הערת חצי קיבוץ. מעבר לזה, כמה כבר אפשר לדבר על המשחק הזה?
מסתבר שדי הרבה.
כל העולם נגדנו
כבר בקיץ, כשפורסם לוח המשחקים, חובבי הפוטבול הקיפו בעיגול את ה-4 בנובמבר (עוד הוכחה לכך שהליגה אנטישמית, מי קובע משחק כזה בתאריך הזה?) לא שאנחנו צריכים הוכחה שהליגה אנטישמית ושונאת זרים, כי איזו ליגה נורמלית יכולה לקבוע שלמשחק הראשון באירופה היא תשלח דווקא קבוצה שאפילו בארינה פוטבול לא תצליח? האמת, יכול להיות משעשע אם דווקא בעונה שבה קבוצה נוספת תיכנס להיסטוריה כזו שסיימה עונה בלי הפסדים, הדולפינס, הקבוצה היחידה שעשתה את זה, יגמרו אותה ללא ניצחון.
ולאיזו קבוצה מהשתיים יש את הסיכוי הגבוה יותר להצטרף למיאמי של 72'? לניו אינגלנד פטריוטס. אי אפשר להתחיל את הדיון על המשחק ביניהן בלי להזכיר את הצורה הדוחה שבה ניו אינגלנד פתחה את הרבע האחרון מול וושינגטון. ביתרון של 0:38, 4 דקות בתוך הרבע האחרון, דאון רביעי בתוך הרד-זון של וושינגטון - והפטריוטס הלכו על זה. מול קבוצה שלא בקונפרנס שלהם, מול קבוצה שאין להם שום יריבות איתה, מול מאמן מסדר הגודל של ג'ו גיבס, הם הלכו על ההשפלה. המבט בעיניים של גיבס אמר את הכל.
ובל זאת, בואו נזכור שכדי שקבוצה תוביל 0:38 ברבע הרביעי, צריכים לקרות שני דברים. קודם כל, היא צריכה התקפה מצויינת שתשים על הלוח הרבה נקודות, וחוץ מזה היא צריכה הגנה חזקה שתעצור את היריב הרחק מאחור. יש סיבה טובה שכולם מדברים על הרצת התוצאה של ניו-אינגלנד. הפטריוטס תמיד מצליחים להגיע לנקודה הזאת.
אז אולי התקפת הסקינס היא לא קוטלת קנים, אבל הגנת הפאטס פשוט עצרה אותם בקלילות פעם אחר פעם, והגיעה בקלות לג'ייסון קמפבל שנראה אומלל למדי. והגנת הסקינס נחשבת לאחת ההגנות היותר טובות בליגה, אם כי לא ברור לי איך הגנה שלא יודעת להסתכל לכיוון של ורייבל בגול-ליין יכולה להיחשב אפילו הגנה בינונית. ועדיין, ההגנה הזו היא אחת היציבות, וחבורת בריידי פשוט חתכה אותה שוב ושוב ושוב. כשהתוצאה היתה 0:31, הגיע הסאק/פאמבל שהפך ל-0:38, ואז שוב בריידי עלה והם הלכו על דאון רביעי - וכולם דיברו כל השבוע על הרצת התוצאה.
וזה בדיוק מה שבליצ'יק רצה. הוא לא רצה שידברו על כמה הקבוצה שלו קטלנית, עד כמה שההתקפה ורסטילית ועד כמה שההגנה נראית טוב. זה לא בריא, ככה החבר'ה שלו עוד עלולים לחשוב שהם טיפה פייבוריטים, חס וחלילה. במקום זה קיבלנו השבוע תמונות של בליצ'יק עם קרניים אדומות מול דאנג'י עם הילת קדוש, גם באתר של ESPN וגם באתר של FOXSPORT. בדיוק לפי התוכנית של ביל. זה "אנחנו נגד כל העולם, ואנחנו כבר נראה להם". תרשו לי להמר שאחרי שהפטריוטס ינצחו את הקולטס באינדיאנאפוליס לא נראה כבר מקרים של הרצת תוצאה, לפחות לא בצורה כזאת בולטת ודוחה.
הקילר שבמאנינג
בעצם, המשפט למעלה צריך להיות "תרשו לי להמר שאם הפטריוטס ינצחו את הקולטס". כי אין ספק שניו אינגלנד פטריוטס נראית קבוצה מושלמת, אבל הם הולכים לפגוש קבוצה מעולה מהצד השני, ויותר מזה - קבוצה שמאמינה בעצמה.
בשבועיים האחרונים הקולטס פגשו הגנות שבאו מוכנות ספציפית אליהם, וזה אכן עבד, למשך שני דרייבים. בזמן שטום בריידי נראה כאילו הוא מסוגל להזיז את הכדור מתי שהוא רק רוצה, פייטון מאנינג נראה כמו משהו אחר. הוא עומד, לומד להכיר קצת את היריב, ואז פשוט מוצא את נקודות החולשה ומחסל אותו. פייטון שבר את הנאחס וניצח את הפטריוטס בעונה הרגילה לפני שנתיים. בשנה שעברה הוא פגש אותם בפלייאוף, וגם שם הוא ניצח. לא סתם ניצח, אלא הכניע אותם אחרי קאמבק אדיר ובלתי נשכח במחצית השנייה, ובסיום דרמטי הוא יצא הווינר בזמן שבריידי נחטף בדרייב האחרון שלו. לקינוח הגיע הסופרבול, ואת התוצאה אנחנו רואים לפנינו השנה.
פייטון מאנינג לא מריץ את התוצאה כי הוא לא צריך את זה, ולא נלחץ מדרייב של 11 דקות של היריבה ומהגנה חזקה של היריבה, הוא פשוט מאמין שההגנה שלו תספק לו מספיק עצירות, והוא כבר לא יצטרך יותר מזה. הבעיה כמובן, שההתקפה שתעמוד מולו לא תובל על ידי ויני טסטרוורדה או קוונטין גריי. ההגנה תצטרך לעצור את בריידי-מוס-וולקר-סטולוורת בתוספת מארוני.
ניו אינגלנד תפתח את המשחק עם קצת יותר מהלכי ריצה ממסירה, גם כי הגנת הריצה זה החלק הפחות חזק באינדיאנפוליס, אבל כבר בדרייב הראשון יהיה לפחות נסיון מסירת עומק, ככה כדי למשש את הדופק, וככל שיתקדם המשחק בליצ'יק ישמח מאד אם הוא יוכל למסור כמה שיותר. מנגד, הקולטס צריכים יותר מהפטריוטס שמשחק הריצה יצליח, ודאנג'י ישמח הרבה יותר לחלק את העומס בהתקפה, ולמזלו אדאי הוא בדיוק מסוג הרצים החזקים שיכול לצבור יארדים על הגנת ניו אינגלנד.
דווקא משום שאני מאמין שפייטון ובריידי יעשו את העבודה שלהם, מי שיקבע את גורל המשחק יהיו ההגנות. ההגנה שתצליח לבצע יותר התאמות, ולעצור את היריב קצת יותר, תצא המנצחת. הקולטס יצטרכו לתקוף יותר טוב את קו ההתנגשות ולנסות להגיע לבריידי, בזמן שהפטריוטס יצטרכו להיות מוכנים לזה שמרווין האריסון בריא במאה אחוז ולפייטון יהיו את כל הכלים על המגרש.
ומי ינצח בסופו של דבר? קודם כל, אנחנו. מזמן לא היה משחק עונה רגילה כל כך גדול. והרצת תוצאה לא תהיה פה, לקולטס יש יותר מדי כבוד מכדי להשפיל את הפטריוטס. לניו אינגלנד יש יותר כלים, אבל לאינדיאנאפוליס יש את פייטון מאנינג. 24:38 לקולטס.