למאיר כהן לא ברור למה הוא לא בקבוצה גדולה

שוער בני סכנין, מאיר כהן, בכלל לא היה בטוח בקיץ שימשיך עונה נוספת במועדון, למרות חלקו הגדול בעליית הקבוצה לליגת העל. המאמן אלישע לוי שידר שהוא מבקש להחתים שוער זר, לכהן בכלל לא היה חוזה, והעתיד לא נראה ברור.

כהן חש פגוע, שכן הייתה זו הבעת אי אימון מצידו של האיש שגידל אותו בימי הפועל בית שאן העליזים, זה שבגיל 16 העלה אותו לקבוצה הבוגרת. "קיבלתי החלטה בקיץ, שלא משנה מי יביאו כשוער זר, אני אלחם ואתמודד איתו על אפודת השוער הראשון. אני לא פחות טוב מאף שוער. כל הקריירה שלי נלחמתי ואמרתי לעצמי שגם עכשיו אלחם", הוא אומר.

כהן, בן 35, נשוי לאתי ואב לשלושה ילדים, הוא פייטר בנשמה, לא אחד שיקום ויוותר. כך היה לפני שנתיים, בעונת הירידה מליגת העל, כאשר המאמן לופא קדוש הגיע לסכנין, ורצה לזרוק אותו מהקבוצה. כהן הוכיח שגם בהנהלה יש לו מהלכים, ומי שהלך בסופו של דבר היה המאמן. סכנין נשרה, כהן נשאר לעונה נוספת ועזר במלאכת שיקום הקבוצה. "אני מכבד את לופא, אבל מה שקרה לא היה על רקע מקצועי. זה סיפור ישן, עוד מימי הפועל בית שאן".

כך היה גם העונה. אלישע לוי רצה שוער זר, אבל בגלל בעיות תקציביות החליט קודם כל למלא את מכסת שחקני השדה בזרים. מאיר כהן זכה בחוזה לעונה נוספת, ונכון להיום הוא אחד המצטיינים בקבוצה. כהן הגיע לשיאו בשבת האחרונה, כאשר עצר פנדל בתוספת זמן, ותרם לניצחון החוץ של סכנין בהרצליה. "אני לא צריך להוכיח כלום לאף אחד. כולם יודעים מה אני שווה. אני אוהב את אלישע, הוא אוהב אותי, ואני בטוח שהשיקולים שלו היו מקצועיים נטו. הכול שייך כבר להיסטוריה", הוא אומר.

6 שנים הוא כבר בסכנין. הקפטן היהודי היחיד ואולי גם הראשון בקבוצה ערבית. סכנין הפכה לחלק בלתי נפרד ממשפחתו. "מאזן גנאים הוא כמו אבא עבורי", מפרגן כהן ומוסיף: "הסוד שלנו הוא המשפחתיות. אצלנו לא משנה יהודים , ערבים, ישראלים או זרים. כולם מרגישים כאן בבית. כשהסביבה מקרינה לך אהבה, אתה מרגיש רצון עז לגמול לה".

על ההתברגות של בני סכנין בצמרת אומר כהן: "זה חדש לי וגם לשאר החברים שלי בקבוצה. כל הקריירה שלי חשבתי רק איך נמלטים מהתחתית. איך בורחים מהקו האדום. בסך הכול שיחקתי בקבוצות שרק רצו להישאר בליגה. פתאום אני בצמרת, פתאום מתחילים לשמוע דיבורים על גביע אופ"א, זה חדש לי. זו הרגשה אחרת, ללא ספק הרגשה שונה ומצוינת. בתחילת העונה לא ספרו אותנו. אמרו שנעשה טיול, שנרד עוד לפני פתיחת העונה. אני שמח שאנחנו מוכיחים שאנו קבוצה טובה".

למרות שהוא שורד כבר שנים ארוכות בצמרת הכדורגל הישראלי, מאיר כהן הוא אולי אחד השחקנים הפחות מוערכים ששיחקו כאן. כהן: "אצלי הכל בא קשה, בדם יזע ודמעות. שום דבר לא בא לי בקלות. אתה יודע מה זה לשחק כל הקריירה בקבוצת תחתית שנלחמת על חייה בליגה? זה מתיש. מתח תמידי. זה לא כמו לנשום אוויר פסגות. זו מלחמת קיום כול הזמן. האמת? נמאס לי, אבל כנראה שזו המציאות שנכפתה עלי".

כהן לא מבין למה הוא צריך מדי עונה להוכיח את עצמו, למרות העבר העשיר שלו. "אני לא מוערך מספיק. עשיתי דברים יפים ב- 17 השנים שאני משחק כדורגל, ואני לא חושב שקיבלתי מספיק הכרה ובמה. אולי בגלל שלא הייתי מספיק מקושר לאנשים הנכונים, ולא היה מי שידחוף לי את הקריירה. הייתה תקופה שהפגנתי יכולת גבוהה ולדעתי הייתי ראוי גם לנבחרת, אבל זה לא קרה".

כהן חושב שחלק מהבעיה שלו נעוצה בחוסר הערכה מצד המאמנים. "חשבתי שמאמנים יעריכו אותי, שקבוצות יותר גדולות ירצו אותי, ואני לא יודע למה זה לא קרה. לפעמים אני יושב וחושב למה לא היה לי ביקוש מקבוצות גדולות. זו תעלומה שכנראה לא אפתור לעולם".

כהן כבר התרגל לעובדה שהתווית שהודבקה לו היא של שוער תחתית. "אמרתי לא פעם בעבר, ואני חוזר ואומר היום, שלהשאיר קבוצה בליגה זה יותר קשה מלקחת אליפות. זה משהו שקשה להבין. היום אני מרגיש הרבה יותר טוב מאשר לפני 5 שנים. כנראה שהניסיון עושה את שלו. אני נלחם בכל העולם להביא פרנסה הביתה, ולהוכיח שמקומי כשוער ראשון בליגה הראשונה".

בשעה שחצי מקבוצות ליגת העל מעסיקות שוערים זרים, מאיר כהן מתקשה להבין את הסיבה: "אני חושב שיש מספיק שוערים מוכשרים בארץ והם לא פחות טובים מהזרים. אולי המאמנים לא מאמינים מספיק בשוערים הישראלים ואני לא מבין למה. עובדה שכאשר מכבי הרצליה או הפועל כפר סבא נתנו צ'אנס לישראלים צעירים, הם הוכיחו את עצמם. מלבד וינסנט אניימה בהפועל תל אביב, אני לא רואה שוערים זרים שהם מעל הישראלים".

כהן סבור שצריך לתת צ'אנס לשוערים הצעירים הישראלים. "פעם גדלו הרבה שוערים טובים כי לא היו כל כך הרבה זרים. היום לא נותנים לישראלים הזדמנות, הם נאלצים לרדת לליגה הלאומית, והכדורגל הישראלי מפספס שוערים טובים, כי פשוט לא מאמינים בהם. אני התפתחתי לשוער טוב בזכות העובדה שמגיל 16 נתנו לי לשחק. רק כך בונים שוער לטווח ארוך".

כהן מבכה את העובדה שקבוצת נעוריו, הפועל בית שאן, התפרקה, כאילו רבצה עליה קללה, מאז משחק השרוכים המפורסם. הוא הנציג היחיד של הפועל בית שאן שעדיין משחק ברמות הגבוהות. "כמובן שכואב לי מה שקרה בהפועל בית שאן", הוא אומר ומוסיף: "ברגע שראיתי מה קורה שם עזבתי והמשכתי הלאה. מה שהחזיק אותי זה עבודה קשה. לא התעסקתי בדברים שלא קשורים בכדורגל. אני שמח שבליגה הגבוהה נשאר נציג לכדורגל הבית שאני. אני יודע שזה מביא הרבה גאווה להרבה אנשים בבית שאן".