תרגיל בחיבור

אגודת המכבים שולחת השבוע תודה גדולה למדינה הצעירה של מונטנגרו. ביום חמישי היה זה נבויסה בגבאץ' של לה מאן, שפורר את סיכויי ההפתעה של הצרפתים ביד אליהו, אמש (ראשון) חתם סשה אוצ'וקוליץ' מנהריה על עוד ניצחון צהוב בעין שרה. הדגלון בדרך.

ליגת העל היתה האחרונה באירופה שיוצאת לדרך, אבל למרות ההכנה הארוכה עמד המחזור הראשון דווקא בסימן צירוף החתיכות לפאזל, או יותר נכון – ההצלחה של אלו שטרם השלימו את התצרף. מבחינת הצהובים, ששוב ניצלו מהפסד לא מתוכנן ומלחיץ, היו אלה חזרתו מפציעה של וויל ביינום, שהחמיץ כמעט את כל תקופת ההכנה, והכנסתו לעניינים של "הסנטר האורוגואיי הראשון", אסטבאן בטיסטה. הרי לזה בדיוק מיועדת ליגת העל מבחינתם.

גם כשהובילה בפער דו-ספרתי לא הצליחה מכבי להרשים, אבל היתרון המנטאלי העצום שלה, שעונה גם לשם דרק שארפ, הספיק למהפך בזמן הנכון מול קבוצה שהרכזים שלה איבדו תשעה כדורים, והרסו הזדמנות לערב בכורה ענק של הקפיץ אשנטה ג'ונסון. נהריה, הקבוצה המאכזבת והמאוכזבת ביותר בעונה שעברה, שוב נחנקה רגע לפני שהגיעה להישג ממשי, והיתה הקבוצה ה"שלמה" הראשונה שנוצחה במחזור הפתיחה. מכבי עוד תצטרך להוסיף לסיר הגדול שלה את אלכס גרסיה, והלוואי שגם את טל בורשטיין. בליגה, מסתבר, היא יכולה לחיות גם עם תבשיל לא מוכן.

הכדורסל המודרני, זה שהושתת לא מעט על האסטרטגיה של פיני גרשון במכבי תל אביב, דוגל ברוטציה קצרה וגמישה. גליל עליון וחולון, שנפגשו בכפר בלום, לא מאמינות בתורה הזו, כל אחת מסיבותיה, אבל הפערים בדרך ניכרו בצורה ברורה על הפרקט (89:111 לנמרים). ואל תאשימו רק את התקציב הגבוה במיוחד של האורחים.

חולון של מיקי דורסמן היא קבוצה סופר-מוכשרת, זה בטח לא חדש. עם ארסנל בלתי נדלה של זרים בכל העמדות (והסנטר בדרך) ושחקני נבחרת בהווה ובעבר, יכולה האימפריה הסגולה להסתדר ברוב הערבים גם עם משחק פחות מוצלח של אחד מכוכביה (כמו פי ג'יי טאקר אתמול), או היעדרות של אחד משחקני הרוטציה (גוני יזרעאלי הפצוע). אבל כל עוד יריבתה, שברוב המקרים תהיה נחותה ממנה כבר בנקודת הפתיחה, תשחק בנרפות ובדופק נמוך, חולון החדשה לא תידרש למבחן של ממש.

לא ברור עד כמה משמעותית היתה ההשתתפות ביול"ב קאפ בשיקולים שהובילו לבניית הסגל בגליל, אבל אי אפשר להשתחרר מהתחושה שלפחות כרגע מדובר בקבוצה של אילתורים. בגליל בנו לרוחב, אבל לא משתמשים במתאזרחים ניגוט והיימס. הלכו לעומק, אבל לא מקבלים תרומה מדורון שפר (אחד מלא פחות מארבעה רכזים בקבוצה). ואת האימפקט של החלפות הזרים הבלתי נגמרות לא ממש צריך להסביר. הדרך אמנם עדיין לא התחילה, אבל כבר כעת ברור שהקבוצה הצפונית בבעיה. ולא רק לקראת בוב גונן וגמונדן.

לא היה קל להיות רובי בלינקו בחודש האחרון. המינוי שלו לעמדת מאמן בליגת העל לא תאם את הלך הרוח בביצה ולווה באינסוף גיחוכים והשמצות, הבעיות הכלכליות ברמת גן הכריחו אותו לברור בין חתולים בשק, וההצהרה שהקבוצה שלו תהיה "סיירת מטכ"ל" גרמה לכולם לחכות לו בפינה.

אבל אתמול נתנה רמת גן של בלינקו איתות ראשון לקראת מה שהיא מכינה לעונה הזו. בני השרון פתחה במטווח שלשות מול האיזורית ונרדמה, ואז התחיל המאמן בשחרור השפנים לפרקט: שמוליק ברנר, הרכז המוביל של רמת גן, עלה לפרקט רק ברבע השני וחרך אותו בתצוגה של מנהיגות ואסרטיביות, שבלטה במיוחד על רקע הערב המבולבל והאפאטי של מאיר טפירו. בנט דיוויס, פורוורד שנראה בהכנה כמו מועמד מוצלח לטיסה בחזרה לבהמאס, תרם מפגן אתלטי בשני צידי המגרש דווקא מול נדודי איבי ועוסמאן סיסה. אבל השפן הגדול מכולם, תרתי משמע, היה דורון קרמר. הפרשן במיל' מעיתון הארץ, הנדבך הנוסף בקיתונות הבוז כלפי בלינקו שהביא איתו את הסנטר מלב השרון, השתלט בחמש הדקות האחרונות על הרחבות וניצח עליהן בניסיון וחוכמת המשחק שלו בדרך לסנסציה של המחזור.

עירוני רמת גן, קבוצת תחתית נצחית במציאות התקציבית של הכדורסל שלנו, נותנת השנה צ'אנס ללכידות והמחויבות הקבוצתית. עם חזרתו של אורי יצחקי, והגעת הסנטר הזר שעדיין חסר לה, אולי יזכה הכדורסל הישראלי לבשורה נוספת, מעבר לשיפוץ המבורך של איזור חדרי ההלבשה בזיסמן.