יש דרך, אבל לא לבנק

תשאלו כל מכביסט גאה אם הוא היה לוקח הופעה על חשבון נקודות, והוא היה אומר לכם שלא. מכביזם פירושו הופעה וגם נקודות. אבל למכבי תל אביב של ימינו אין כל כך ברירה, והנחמה היחידה שלה מהמשחק בטדי היא שלא רק שלא הובסה בו, היא גם "הייתה ראויה" לנקודה. ומשום שהמושג "הייתה ראויה" ייכנס לספרי ההיסטוריה בערך כמו "ספגנו שער לא מחויב המציאות" או "הגענו למצבים, החמצנו המון", השורה התחתונה של המשחק הזה הייתה הפסד ועוד נסיעה מייאשת חזרה לתל אביב בלי נקודה לרפואה.

ולמרות הכל, אי אפשר היה שלא לחוש בשינוי שחל בשחקנים של ניר לוין, שבדקה ה-16, אחרי השער של ברק יצחקי, הבינו שזו עלולה להיות נקודת האל חזור שלהם. הכבוד האחרון של מועדון מפואר איים להתבקע אל מתחת לפקקים הצהובים שחורים של שחקני בית"ר ירושלים. כל שחקן מה-11 של מכבי תל אביב הבין שאם המשחק הזה יסתיים ב-0:5, שנראה היה בדרך, ברז הסיכויים להיחלץ מירידה היסטורית היה נסגר. פתאום קמאנן הראה שהוא אחלה חלוץ, שבחון נזכר שיש לו דריבל וגם ההגנה הבינה שאי אפשר יותר להפקיר את יבריץ'. אחרי שהשוער המונטנגרי הציל את הפנדל (בזינוק לא חוקי לפני הזמן, מותר לקפוץ לצדדים, אסור לקפוץ קדימה ואלון יפת שגה בכך שלא נתן לבית"ר בעיטה חוזרת), הוא ספג שער מטופש באשמתו הישירה. זה היה שער של חוסר תיאום, של אי אמון בהגנה שלפניו, של חוסר הבנה. ברגע הזה, אחרי השער של יצחקי, כל החוליות במכבי תל אביב הפנימו שהגיע הזמן להתחיל להתחבר. בפעם הראשונה בעידן החדש ראינו שחקנים שיכולים לחבר שני פאסים גם כשנמני לא במגרש, שמצליחים להגיע למצבים, שמביכים לא אחת אפילו את טברטקו קאלה.

זו הייתה מלחמה ראויה ממועדון פגוע. לא "חיה פצועה", כמאמר הקלישאה הארכאית, פשוט מועדון פגוע ומושפל, שבשלב ראשון היה צריך להראות שהוא יכול לתפקד כקבוצה. אסופת השחקנים האומללה, שנראתה כמו חבורת תרנגולות ערופות ראש מול מכבי נתניה ובכל המשחקים הקודמים, הפכה לחיילים לוחמניים שמתאבדים על כל כדור. רמאליו עדיין לא מבין את החברים, אורי שטרית צריך להתאפס ורביד גזל אמור לנער את החלודה, אבל הסך הכל היה סביר.

ה-0:2 של בואטנג עושה עם מכבי תל אביב חסד. קודם כל, כי אסור לשכוח את 16 הדקות הראשונות שבהן הייתה התוצאה צריכה להיות גבוהה פי כמה. שנית, משום שגם אחרי המשחק בטדי, מכבי תל אביב חייבת להבין את מקומה בטבלה ומבחינת יחסי הכוחות בליגה, ו-0:1 היה מעניק לה את אשליית ה"היינו קרובים" - אשליה שהיא אולי נכונה אבל גם מעלה את הציפיות בצורה לא בריאה. בית"ר ניצחה את המשחק הזה כמעט בהליכה ולא נענשה על טעויות. קבוצות אחרות חייבת מכבי תל אביב להעניש, וקבוצות אחרות הן בני יהודה והפועל תל אביב, שתשחקנה מולה בשבועיים הקרובים. לפני שניר לוין ושחקניו מפנטזים על ניצחונות במשחקים הללו, נזכיר שגם השחקנים של לוזון נתנו הצגה במשך 60 דקות מול בית"ר. מה קרה משם ואילך, כולנו יודעים. לוין קצת ממולכד, כי מצד אחד הוא צריך להשתמש במשחק הזה כנקודת ציון ואולי מפנה, ומצד שני אסור לו לשכוח - זה היה ההפסד השישי הרצוף של הצהובים, שקבורים חמש נקודות מתחת לקו האדום.