האנטישמיות גואה ביציעי אנגליה

בעוד שקריאות גזעניות נגד כדורגלנים שחורים, זוכות לגינוי מקיר לקיר באנגליה, האנטישמיות במגרשים עדיין זוקפת ראשה. "ספרס בדרך לבלזן, היטלר ישלח אותם לגז", ציטט העיתון "גארדיאן" הבריטי אוהדים ששרים במגרשים בגנות קבוצת טוטנהאם, שנחשבת לקבוצה "היהודית" של הפרמייליג.

רוב הקהילה היהודית באנגליה מרוכזת בלונדון, ובחודשיים האחרונים נרשמו מספר תקריות באנגליה על רקע אנטישמי, בעיקר סביב הקבוצות מהבירה. מינויו של אברהם גרנט למאמן צ'לסי ליבה עוד יותר את היצרים ביציעי אנגליה, עד כדי כך שמחזיקת הגביע גינתה בתקשורת את הקריאות הגזעניות נגדו.

הקהילה היהודית בבריטניה סוערת בעקבות הגזענות הגואה. מרטין ברלינר, מנכ"ל מכבי בריטניה, אמר ל"גארדיאן": "אני אוהד צ'לסי, ואיני יכול להקשיב לשירים על מחנות ריכוז יותר. הורי אבי נרצחו בשואה. כשגרנט מונה למאמן צ'לסי, האוהדים מחו על כך שהוא לא יעבוד ביום כיפור. יש הרבה תאוריות-קשר סביב היהודים, למשל שטל בן חיים הוחתם כי הוא יהודי".

הקומיקאי והסופר דייויד באדיל מחזק את טענותיו של ברלינר. "בכל שבוע שרים שירים גזעניים בסטמפורד ברידג', ללא קשר אם טוטנהאם משחקת או לא. כדורגל לא אמור לעשות הבחנה בין דת, גזע או פוליטיקה". באדיל מן הסתם יודע שהספורט בכלל והכדורגל בפרט אמורים להיות טהורים, נעלים ונוגדי גזענות מכל סוג, אבל ישנו צד אחר של המטבע בו הספורט משקף ערכים אחרים. לאומיות, לאומנות, בידול אתני, מעמדות חברתיים ופוליטיקה מקומית, לאומית ובינלאומית, משתקפים היטב בכדורגל בן זמננו. טוטנהאם דרשה מההתאחדות האנגלית להוביל מהלך תקיף נגד המגמה המתרחבת, אולם יש בקהילה היהודית גם כאלה אשר מבקשים להצניע את המאבק, לא לתת לתופעה סיקור שעשוי להעצים אותה.

עורך-דין ג'ונתן מטליס, שנאבק באנטישמיות במגרשים כבר משנות ה-80, שמח על כך שאינו קול בודד במאבק. "אנשים לא מבינים שאם מכנים מישהו 'יהודון מזוהם', זו תקיפה". סימון ג'ונתן, מראשי ההתאחדות האנגלית הצהיר כי באנגליה נלחמים בגזענות. "עדיין לא הפכנו אנטישמיות לטאבו, ואני מצפה שנעשה זאת בעתיד". הבעיה היא שטאבו מעין זה צריך לחלחל עמוק, לכל שכבות האוכלוסיה, אחרת נוצר מעיין תת קרקעי של גזענות, אשר בעתיד עלול לנבוע שוב, ולהוכיח ששוב לא הצליחו לייבש את ביצת האנטישמיות. משפטים כמו "לנו יש את פברגאס, והיהודונים מפחדים מגז" ששרו אוהדי ארסנל לטוטנהאם, מלמדים שמלחמתה של ההתאחדות האנגלית לבדה, לא תוכל לנקש שורשים שנטועים עמוק בחלקים מסוימים, ויחסית לא רחבים, של החברה האנגלית.