סן אנטוניו מציגה: ריקוד המכונה

באו: אימה יודוקה (שחקן חופשי, מפורטלנד), דריוס וושינגטון ג'וניור (שחקן חופשי).

הלכו: מלווין איליי (שחקן חופשי, לניו אורלינס), ג'קי באטלר (בטרייד ליוסטון), ג'יימס ווייט (לפנרבחצ'ה-אולקר).

חמישייה: טוני פארקר, מאנו ג'ינובילי, ברוס בואן, טים דאנקן, פבריסיו אוברטו.

ספסל: ז'ק וון, בנו אודריך, מייקל פינלי, ברנט בארי, וויליאמס, יודוקה, מאט בונר, רוברט הורי, פרנסיסקו אלסון.

מאמן: גרג פופוביץ' (עונה 11 בקבוצה).

מאזן בעונה שעברה: 58 ניצחונות, 24 הפסדים. ניצחו את קליבלנד 0:4 בסדרת הגמר וזכו באליפות.

אליפויות: 4 (1999, 2003, 2005, 2007).

עונת 2006/7 נראתה כמו עוד עונה ספרסית טיפוסית. טים דאנקן התאושש מנקעי הקרסול שהגבילו אותו בעונה הקודמת וחזר לתת מספרים מצוינים, מאנו ג'ינובילי המשיך לפתוח על הספסל ולקבל דקות מוגבלות כדי להישמר רענן לרגעי ההכרעה של העונה, וטוני פארקר שוב נבחר לאולסטאר, ובניגוד לשנים הקודמות המשיך לככב גם בפלייאוף. בסך הכל הספרס עברו את העונה הרגילה בהילוך שלישי, עם המאזן המרשים-אך-לא-מדהים של 58 ניצחונות והמקום השני במערב.

בסיבוב הראשון בפלייאוף הם הפסידו את המשחק הראשון בבית לדנבר, לפני שניצחו את ארבעת המשחקים הבאים, מה שסידר להם מפגש עם פיניקס בסיבוב השני בסדרה שנחשבה בעיני רבים כגמר המערב האמיתי, בטח אחרי הדחתה של דאלאס. שני המשחקים הראשונים סיפקו את כל מה שאפשר לצפות מסדרת פלייאוף - מתח, פיזיות, לחימה, ואפילו כדורסל טוב ומאוזן. בשני הבאים כבר התחילו הטענות כלפי השיפוט, שנשמעו חזק יותר מכיוון הסאנס, והגיעו לשיאן בהחלטתה השערורייתית של הנהלת הליגה להרחיק את אמארה סטודמאייר ובוריס דיאו מהמשחק החמישי רק על כך שקמו מהספסל כשהעניינים החתממו לקראת סיום המשחק הרביעי. לא הרביצו, לא צעקו, קמו.

וכך, בהיעדר הכוח המשמעותי של פיניקס, ואחרי הנצחון הצפוי במשחק החמישי, הספרס לקחו גם את השישי והשאירו את אוהדי פיניקס עם התלונות בלבד. בגמר המערב ציפתה להם יוטה, שהרשימה מול גולדן סטייט אבל לא היתה יריב שקול לספרס הקשוחים והמנוסים שסגרו עניין עם 1:4 מהיר. בגמר הם פגשו את קליבלנד המותשת והפצועה, שלא דמתה לכלום ונכנעה בסוויפ קליל 0:4, שנתן לסן אנטוניו אליפות רביעית במספר, ולטוני פארקר תואר MVP ראשון של סדרת הגמר אחרי שטים דאנקן התכבד בשלושת הראשונים של הספרס.

מילת המפתח היא יציבות. הספרס ביצעו שינויים מאוד מינוריים בסגל, ויהיו שמחים מאוד לשחזר אחד לאחד את העונה הקודמת. דאנקן ימשיך לתת תצוגות ברמת MVP, ג'ינובילי ייתן את הערך המוסף בהתקפה, בואן יישאר השומר האישי הטוב בליגה וטוני פארקר ינסה לעלות עוד רמה, מ-"סתם" אולסטאר לרכז שמסוגל לאיים על גדולים כארינס, קיד או בילאפס.

האתגר הגדול של הספרס הוא הגיל. שחקני מפתח כמו בואן, רוברט הורי וברנט בארי יגיעו לפלייאוף בני 37 פלוס, ולא ברור אם הם יוכלו לספק את אותה תמורה מהעונה הקודמת. דאנקן בן 31, ועדיין אחד השחקנים הטובים בליגה, אבל גם הוא כבר התחיל בקו ירידה. פינלי בן 35, ואחרי שהפך כבר בעונה הקודמת מסקורר אתלטי לג'אמפ שוטר בלבד, לא ברור מה יישאר ממנו העונה. פבריסיו אוברטו בן 32, ג'ינובילי בן 30 ואחרי לא מעט פציעות. אפילו פרנסיסקו אלסון ואימה יודוקה, שהובא מפורטלנד, יגיעו לפלייאוף בני 30. יש יתרון לנסיון ולוותק, אבל הספרס המזדקנים ייתקלו בלא מעט בעיות, בעיקר מול קבוצות אתלטיות כמו דאלאס, פיניקס וגולדן סטייט.

אתגר נוסף הוא נושא הבריאות. גם דאנקן וגם ג'ינובילי נוטים לפציעות, בדרך כלל מהסוג המטריד ולא מהסוג המשבית, אבל כאלה שמורידות את התפוקה מספיק כדי להפוך את הספרס לפגיעים. גם אצל שחקנים בריאים הסיכון לפציעות עולה עם הגיל, ובספרס זה משמעותי. הספסל הארוך וניהול הדקות הנבון של פופוביץ' בעונה הסדירה יקטינו את הסיכון הזה, אבל אף אחד לא יופתע אם הספרס יגיעו לפלייאוף בפחות ממלוא כוחם.

העונה יותר מבעבר, פארקר יהיה שחקן מפתח בספרס. כיחיד בחמישייה מתחת לגיל שלושים, הוא צפוי להיות שיאן הדקות בקבוצה בעונה הסדירה. הוא הפגין שיפור מתמיד בכל אחת משש עונותיו בליגה, ועכשיו הספרס תלויים בו שיעלה לדרגת רכז גדול ויקטין את העומס על דאנקן ומאנו. אם הוא יוכל לשמור על היכולת המצוינת שהפגין בפלייאוף בעונה הקודמת, הספרס יהיו המועמדת הרצינית ביותר לאליפות העונה.

מועמד לפריצה: אימה יודוקה כבר חווה עונת פריצה בעונה הקודמת. הפורוורד החביב, שבילה שנים ארוכות באזור הדמדומים בין חוזים לעשרה ימים ב-NBA, משחקים ב-NBDL ובאירופה, פתח ב-75 משחקים בבבלייזרס והפגין את יכולות הקליעה מבחוץ (40% מהשלוש), הריבאונד וההגנה שלו. הגיל של ברוס בואן והרצון של פופוביץ' לחלוק בדקות בעונה הסדירה יתנו לו הזדמנות להפוך כבר בעונה הקרובה לבואן הבא.

מועמד לדעיכה: מייקל פינלי הוא אקס-אולסטאר עתיר זכויות, אבל בשנים האחרונות נדמה שהוא מאבד משהו בכל שנה, ואין סיבה להניח שהעונה הזו לא תהיה דומה. כבר בעונה הקודמת מספר הדקות והתרומה שלו פחות או יותר השתוו לאלה של ברנט בארי, והעונה גם יודוקה התווסף לסגל. אם ירד גם מה-41% מהשדה וה-36% משלוש שנתן בעונה הקודמת, זה לא יהיה מפתיע אם פינלי יירד ל-15 דקות למשחק, ולמעמד של שחקן שמיני או תשיעי בחשיבותו בקבוצה.

תסריט אופטימי: דאנקן ומאנו נשארים בריאים, ופארקר מעורר השוואות לרכזים גדולים מההיסטוריה. הגווארדיה הזקנה שומרת על יכולתה מהעונה הקודמת, רוברט הורי מתכבד בשלשה מכריעה אחרונה בסדרת הגמר, והספרס זוכים באליפות החמישית שלהם בלי טובות מאף אחד.

תסריט פסימי: הכוכבים נפצעים, יודוקה לא משתלב, ופינלי, בארי והורי נראים כמו מקרה גריאטרי. הספרס מודחים על ידי פיניקס בחצי גמר המערב ופותחים מחדש את פסטיבל דיוני "מה היה אילו" על ההרחקות מהפלייאוף הקודם.

תחזית: הספרס ישמרו על היציבות המפורסמת שלהם, ובמיכלים של הזקנים יש מספיק דלק לעוד עונה מצויינת אחת. אם פיניקס נחלשה, דאלאס דורכת במקום, שאקיל וראשיד מזדקנים בעוד עונה, והספרס הם אותם הספרס, השורה התחתונה היא פשוטה - ריפיט.