כל יוסטון על הגב שלו

באו: לואיס סקולה (מטאו ויטוריה), מייק ג'יימס וג'סטין ריד (בטרייד ממינסוטה), סטיב פרנסיס (שחקן חופשי לאחר שקיבל ביי-אאוט מפורטלנד), ארון ברוקס (בחירה 26 בדראפט), קארל לנדרי (בחירה 31 בדראפט), ג'קי באטלר (בטרייד מהספרס).

הלכו: ג'ואן הווארד (בטרייד למינסוטה), ואסיליס ספאנוליס (לפנאתינייקוס), ג'ייק צאקאלידיס (לאולימפיאקוס).

חמישייה: רייפר אלסטון, טרייסי מקגריידי, שיין באטייה, סקולה, יאו מינג.

ספסל: ג'יימס, פרנסיס, ברוקס, בונזי וולס, לות'ר הד, קירק סניידר, צ'אק הייז, דיקמבה מוטומבו, באטלר.

מאמן: ריק אדלמן (שנה ראשונה בקבוצה).

מאזן בשנה שעברה: 52 נצחונות ו-30 הפסדים, הודחו על ידי יוטה בסיבוב הראשון של הפלייאוף.

אליפויות: 2 (1994, 1995).

אתם מאמינים בקללות? טרייסי מקגריידי מאמין. הוא לא יודה בכך, אבל אחרי שגם בשנה שעברה לא הצליח לעבור סיבוב פלייאוף לא יכול להיות שהוא לא שואל את עצמו אם מישהו עשה עסקה עם השטן על חשבונו. אחרי שבפלייאוף 2003 הפסיד עם אורלנדו לדטרויט למרות שהוביל 1:3 בסדרה, ובפלייאוף של 2005 הפסיד עם יוסטון לדאלאס למרות שניצח את שני המשחקים הראשונים בחוץ, הפסידו בעונה שעברה הרוקטס של טי מאק במשחק השביעי בבית ליוטה, בסדרה שלמשך שישה משחקים התחושה הייתה שלא יהיה בה נצחון חוץ גם אם היא תהיה הטוב מ-21.

רגע, נתחיל מהתחלה. מאז שטי-מאק חבר ליאו מינג ביוסטון לפני שלוש שנים הטילים ניסו לבנות להם קבוצה. השנה הראשונה הייתה של גישושים, השנייה נהרסה בגלל פציעות של שני הסופרסטארים, ובשלישית העסק כבר נראה רציני. למרות שיאו הפסיד כמעט חצי עונה, יוסטון ניצחה ונראתה חזקה ומאורגנת. דווקא טי-מאק, אחרי קיץ עם בעיות גב, דיכאון ודיבורים על פרישה בקרוב, נשאר בריא ושיחק היטב, ובמשחקים שהסיני הענק כן שיחק הוא נראה כמו מועמד לגיטימי ל-MVP. יחד עם הגנה נהדרת בראשות שיין באטייה היעיל ודיקמבה מוטומבו הבלתי נלאה, יוסטון סיימה את העונה עם המאזן הרביעי בטיבו במערב.

אבל בפלייאוף טי-מאק ראה את יאו מתקשה מול מהמט אוקור ואת רייפר אלסטון ולות'ר הד לא מצליחים לנצל את עשרות המבטים הפנויים שהוא סידר להם. ואן גנדי, מאמן הגנה גדול וחסר מושג בהתקפה, שם את הכדור בידיים של טי-מאק ושלח את השאר להתבונן. התוצאה הייתה הפסד במשחק שביעי.

היו לטי-מאק את כל הסיבות בעולם להיכנס שוב למרה שחורה ולהחליט לעבור לבייסבול. למזלו, דריל מורי הצעיר והפעלתן נכנס לתפקיד הג'נרל מנג'ר של הקבוצה, ומיד החל לפעול. ואן גנדי פוטר כל כך מהר עד שהוא הספיק לשמש כפרשן בסיבוב השני של הפלייאוף, ובמקומו הגיע ריק אדלמן. קשה לדמיין שינוי קיצוני כל כך - תחשבו על סנטה קלאוס במקום פקיד שומה, תחשבו על מארק קיובן במקום אריאל שיימן, תחשבו על בובספוג במקום סקווידוורד. אדלמן מוכר לרובנו מסקרמנטו הנפלאה שבנה בתחילת העשור הנוכחי, אבל עוד לפני כן הוא הגיע עם פורטלנד של דרקסלר פעמיים לגמר בתחילת שנות התשעים. הוא נחשב למאמן התקפה נהדר שמלמד את השחקנים שלו לחשוב ולנוע בלי כדור. את בעיית הלוזריות הוא לא יהיה זה שיפתור, אבל לפחות הוא כבר עבר כמה סיבובי פלייאוף בקריירה.

מורי לא עצר בהחלפת המאמן. הוא ניצל את הרצון של הספרס לחסוך כדי להביא את לואיס סקולה, שהזכויות שלו היו שייכות לסן אנטוניו, ביחד עם הסנטר המחליף ג'קי באטלר תמורת ואסיליס ספאנוליס שמיד חזר לאירופה, בחירת סיבוב שני וכסף. הוא ניצל את הרצון של מינסוטה להיפטר מחוזים ארוכים כדי לקבל מהם את מייק ג'יימס תמורת החוזה הקצר של ג'ואן הווארד. ולבסוף, הוא ניצל את הביי-אאוט של פורטלנד לסטיב פרנסיס שהגיע אליהם כנספח לטרייד של זאק רנדולף כדי להחזיר אותו למקום היחיד בו הוא הצליח. ביחד מדובר באוסף שחקני רכש טובים במחירי מציאה לעמדות בהן יוסטון זקוקה לרכש ובלי לוותר על כלום. מורי יכול לסכם קיץ ראשון מושלם בתפקיד - הוא לקח קבוצה עם פוטנציאל דכאוני והפך אותה לקונטנדרית רצינית.

הרבה יותר ברור מה הם לא מכינים לנו. השנה לא נראה התקפות בהן טי-מאק מקבל כדור וכולם זזים הצידה. אדלמן אוהב לארגן תרגילים ולראות את כל השחקנים שלו נוגעים בכדור בהתקפה. בתחילת מחנה האימונים הוא חשב להפוך את יוסטון לגרסה של סקרמנטו, אבל עם הזמן הבין שיאו הוא לא ולאדה דיבאץ', למרות שיש לו קליעה מבחוץ ויכולת מסירה היכולות שלו באות לידי ביטוי קרוב לסל. טי-מאק לא מסתיר את השמחה שלו מכך שלא יצטרך ליצור לעצמו את המצבים לבד כל הזמן, והוא אף ציין שלדעתו זה גם יעזור לו להישאר בריא שנים נוספות.

מסביב לשני הכוכבים יש הרבה יותר שחקנים מעניינים הפעם. פרנסיס הוא כמובן השם הבולט, אך כרגע מעמדו בקבוצה לא ברור. במשחקי ההכנה הוא כמעט לא שותף, ולא בטוח שהוא יידע להתרגל לתפקיד המשני בקבוצה בה הוא היה השחקן המרכזי. הוא לא הסתדר עם תפקידים משניים באורלנדו ובניקס, אבל אף אחת מהן לא רצה לאליפות. התפקיד שעשוי להתאים לו במיוחד הוא של השחקן השישי שמסוגל לשנות משחקים, משהו דומה למה שניק ואן אקסל עשה בדאלאס לפני כמה שנים.

במידה ופרנסיס לא ישתלב, מייק ג'יימס ולות'ר הד יקבלו את ההזדמנויות שלהם. הד הוא קלע שלשות מחונן שינסה לכפר על הפלייאוף החלש שלו מהשנה שעברה, וג'יימס הוא פוינט גארד שיודע ליזום וגם לקלוע מבחוץ והתפקיד שלו עשוי להפוך לגדול מהצפוי. סקולה יחליף בחמישייה את צ'אק הייז ההגנתי, כאשר הייז ומוטומבו בן ה-41 יספקו הגנה מהספסל. אל רשימת המצטרפים ניתן להוסיף את בונזי וולס, שאמנם היה בקבוצה בשנה שעברה אך לא הסתדר עם ואן גנדי. אדלמן, שתחת הדרכתו בונזי כיכב בסקרמנטו, הופך את וולס לרלוונטי וכך יוסטון מרוויחה שחקן שקולע מבחוץ, יודע לשחק עם הגב לסל, לוקח המון ריבאונדים, שומר טוב ונותן לאדלמן אופציה לשחק עם הרכב נמוך. יחד עם באטייה היציב תמיד, לרוקטס יש כלים להתמודד גם עם פציעות של הכוכבים הפעם.

חיסרון בולט של אדלמן שיבוא לידי ביטוי ביוסטון הוא חיבתו לרוטציה קצרה. הטילים עמוסים בשחקנים שיכולים לתרום בדרכים שונות ועדיף שאדלמן ימצא דרך להשאיר את כולם מאושרים. זאת הולכת להיות משימה קשה, ואם הוא יתעקש על שימוש בשמונה שחקנים בלבד כמו בסקרמנטו (שם הוא פספס, בין היתר, את ג'ראלד וואלאס) יישארו לא מעט פרצופים כעוסים בחדר ההלבשה. בעזרת רוטציה רחבה הוא יוכל גם לתת ליאו וטי-מאק לנוח וגם לסכן אותם פחות.

מועמד לפריצה: לואיס סקולה נחשב לאחד השחקנים הטובים באירופה בשנים האחרונות והגיע הזמן שהוא יגיע לליגה של הגדולים. היכולת שלו לקלוע מחצי מרחק מתאימה מאוד לאדלמן שאוהב לראות את הגבוהים שלו בהיי-פוסט ולקבוצה שמבוססת על כוכבים שדורשים דאבל-טים. לכך הוא מוסיף כשרון, ווינריות ולחימה ברמות שלא היו ליוסטון בעמדת הפאוור פורוורד בשנים האחרונות. סקולה מסוגל להפוך לשחקן משמעותי ב-NBA, ומאחר שלמרות גילו (27) הוא נחשב לרוקי, הוא בין היחידים שיכולים לתת לקווין דוראנט פייט על תואר רוקי השנה.

מועמד לדעיכה: רייפר אלסטון היה הרכז היחיד בקבוצה בשנה שעברה ושיחק 37 דקות למשחק. השנה הוא מתחרה על דקות עם ג'יימס ופרנסיס, הראשון קולע טוב יותר מבחוץ והשני יודע לייצר לעצמו מצבי קליעה. כרגע אלסטון הוא זה שפותח בחמישייה, אבל יכול להיות שזה לא יהיה המצב בקרוב. אחד מהשלושה יצטרך לשלם את המחיר ואולי אפילו לעזוב, זאת לא תהיה הפתעה גדולה אם זה יהיה אלסטון.

תסריט אופטימי: אליפות היא לא מילה גסה ביוסטון השנה. הסגל איכותי, עמוק ומגוון יותר מכל סגל בליגה, המאמן נהדר וההנהלה מוערכת. זה ייתכן, זה אפשרי ואותי זה לא יפתיע.

תסריט פסימי: לא רק טי-מאק לא עבר סיבוב. גם יאו ובאטייה תקועים בסיבוב הראשון. יחד עם הכשרון של אדלמן להפסיד סדרות למרות שהקבוצה שלו משחקת נהדר, זה יכול להיגמר בעוד הפסד בסיבוב ראשון והמשך הקללה. וכמובן שהגב של טי-מאק יכול להתפרק דווקא במרץ.

תחזית: בדרך כלל אלופות נבנות בתהליך, לא קופצים מהפסד בסיבוב ראשון ישר לאליפות. הרוקטס מסוגלים לנצח כל קבוצה בליגה בסדרה, אבל עדיין לא בטוח שהם מסוגלים לעשות את זה ארבע פעמים ברציפות. אז מה יהיה? גמר המערב השנה, אליפות בשנה הבאה.