לא מעט שחקנים של ארסנל היו נהדרים שלשום בדריסה של סלאביה פראג 7-0; ססק פאברגאס ואלכסנדר חלב, למשל. אבל האיש ששמו הושר בגרון ניחר על ידי האוהדים יותר מכל אחד אחר, זה שגנב את ההצגה וגם כבש צמד (ובכך שילש את מאזנו בארסנל. לא העונה, אלא מאז שהצטרף אליה), היה תיאו וולקוט.
ילד הפלא שהגיע מסאות'המפטון בינואר 2006 תמורת חמישה מיליון ליש"ט - סכום שיכול לצמוח עד ל-12 מיליון בהתאם להצלחתו - היה מושא להשתוקקות אוהדי ארסנל לגיבור חדש, צעיר, שהוא גם אנגלי. תחושת התקווה שנוצרה לאור העובדה שארסן ונגר החזיק ממנו מספיק בכדי לשלם עליו סכומים שהוא לא מוציא בדרך כלל על ילדים בגילאים כאלה, רק התחזקה כמה חודשים לאחר מכן כשסוון גוראן אריקסון הפך אותו לשחקן האנגלי הצעיר ביותר שזומן לנבחרת, ועוד למונדיאל.
אנגליה נתקפה בקדחת וולקוט, והציפיות מהילד - שעל הזימון לסגל הלאומי שמע כשיצא משיעורי הכנה למבחני הבגרות בבית הספר שלו - הרקיעו שחקים.
בני 17 מעטים יכולים לעמוד בציפיות כל כך גדולות, מה גם שבעונה וחצי הראשונות שלו בארסנל הוא לא קיבל יותר מדי הזדמנויות. בנבחרת, למרות ההמולה, הוא לא שיחק ואחר כך כבר לא זומן יותר. שערו היחיד במדי הקבוצה היה בגמר גביע הליגה נגד צ'לסי בעונה שעברה.
עכשיו, בגיל 18 וחצי, הוא לא רק בוגר יותר, אלא גם מקבל הרבה יותר דקות מוונגר. העזיבה של תיירי הנרי והעובדה שלא נקנה שחקן משמעותי במקום הצרפתי - עם כל הכבוד לאדוארדו דה סילבה הקרואטי, הוא לא הנרי - מאפשרות לוונגר לא רק לשפשף את וולקוט אלא גם לשנות את התפקוד שלו.
ממש כמו שעשה בזמנו עם הנרי, ונגר הופך את וולקוט מקיצוני לחלוץ מטרה. בעקבות הפציעה של רובין ואן פרסי, וולקוט פתח בעמדה זו בהרכב מול סלאביה. אמנם נדרש לו קצת זמן להתרגל, אבל אחרי שערו הראשון הוא השתחרר וגם פרח. שערו השני במשחק (והחמישי של ארסנל), בבעיטה עם הצד החיצוני של רגל ימין, הזכיר ל-60 אלף האוהדים באיצטדיון האמירויות את מי שהיה הגיבור שלהם במשך שנים ארוכות, עד הקיץ האחרון.
ונגר מסכים. "היה טאץ' של תיירי הנרי בשער השני של וולקוט", הוא אמר, "אבל לא רק בגול. רואים שהוא שוקל את העניינים ולא נחפז יותר מדי. אחרי שהבקיע הוא היה משוחרר יותר וכאשר הגנת סלאביה נפתחה ראו איך הוא משתמש במהירות העצומה שלו. הוא היה מצוין מול השער". ונגר גם עקץ את התקשורת כשאמר "רק לפני חודש כתבו שאני משוגע שאני לא קונה עוד חלוצים".
אחד הטובים שיש
מאז שסטיב מקלארן החליף את אריקסון כמאמן הנבחרת, וולקוט לא הוזמן לבוגרים וחזר לנבחרת עד גיל 21, בה הוא משחק בקביעות. ונגר חושב שהגיע הזמן שזה ישתנה. "הצמד הזה יעזור להחזיר אותו לנבחרת, אבל הוא שייך לשם בלי קשר לשערים שכבש", אמר הצרפתי אתמול. "אתם באנגליה מתלוננים שאין לכם מספיק חלוצים מקומיים גדולים. תיאו הוא אחד מהם, יש לו את כל הכלים להיות חלוץ ברמה עולמית. מהירות פנטסטית, אינטליגנציה וטכניקה שהולכת ומשתפרת".
ומה אומר הילד עצמו? קודם כל הוא הקדיש את שעריו לגיסו שמת לאחרונה, ואחר כך התפנה לדבר על כדורגל. "אומרים שהשער השני שלי הזכיר את נרי. זו לא חכמה, התאמנתי אתו הרבה, למדתי ממנו, ראיתי אותו כל הזמן. קיבלתי את הצ'אנס שלי במשחק הזה ולקחתי אותו בשתי ידיים, אבל מה שבאמת חשוב זו ההופעה הקבוצתית שלנו שהיתה מרשימה".
היכולת שהציג תרמה לביטחון העצמי של הילד. "שיחקתי איפה שאני אוהב, הייתי טוב, אבל אדבאיור, פאברגאס וחלב היו פנטסטים ועזרו לי", הוא אמר. "אני חושב שארסנל הוכיחה מה היא יכולה לעשות ואיך היא יכולה לשחק. אנחנו יכולים להגיע רחוק".
כמו ונגר, שהתפעל מהמשחק הקבוצתי של קבוצתו אך הבטיח "עוד תראו מאתנו יותר", גם עמנואל אדבאיור התרשם מהקבוצתיות של ארסנל: "היינו מצוינים, שיחקנו כיחידה אחת. אנחנו בתקופה טובה ויכולים להמשיך לתת הצגות". על וולקוט אדבאיור גמר את ההלל - "הוא מהיר, מחזיק בכדור ומסוגל לכבוש. הוא יתפתח לאחד הטובים שיש" - ובכל זאת נזהר מהשוואות: "וולקוט אמנם מהיר כמוהו, אבל הנרי בן 30 ותיאו רק בן 18. אי אפשר להשוות בין שני שחקנים בגילאים הללו".
נאמני ארסנל באיצטדיון האמירויות באמת התרשמו שלשום, בערב הקסום של הקבוצה. החגיגות כללו בין השאר שירים לכוכבי ההווה וגם שירי תהילה לשחקני עבר כמו הנרי, פטריק ויירה, איאן רייט ואפילו דייויד רוקאסל. אלא שלמירב השירים, החיוכים והתהילה זכה מישהו שהוא רק בן 18 וחצי וכל עתידו - שנראה מזהיר - עדיין לפניו, תיאו וולקוט.