אחריהם המבול

באו: מוריס פטרסון (שחקן חופשי, מטורונטו), מלווין איליי (שחקן חופשי, מהספרס), ג'וליאן רייט (בחירה 13 בדראפט), אדם האלוסקה (בחירה 43 בדראפט), ריאן בואן (נראה לאחרונה בנהריה).

הלכו: דזמונד מייסון (שחקן חופשי, למילווקי), דווין בראון (שחקן חופשי, לקליבלנד), סדריק סימונס (בטרייד לקליבלנד), מארק ג'קסון (שחקן חופשי), ברנדון באס (מככב במשחקי ההכנה של דאלאס).

חמישייה: כריס פול, פטרסון, פז'ה סטויאקוביץ', דייויד ווסט, טייסון צ'נדלר.

ספסל: בובי ג'קסון, ג'נרו פארגו, האלוסקה, ראסול באטלר, רייט, בואן, איליי, הילטון ארמסטרונג.

מאמן: ביירון סקוט (עונה רביעית בקבוצה).

מאזן בעונה שעברה: 39 ניצחונות, 43 הפסדים.

אליפויות: 0.

בשנתיים האחרונות ההורנטס היו קבוצה בלי בית אבל עם בעל בית. טרגדיית הוריקן קתרינה שהיכה בניו אורלינס לפני שנתיים אילצה את קבוצת הכדורסל של העיר לנדוד ולשחק את רוב משחקי הבית שלה באוקלהומה סיטי. מספר חודשים לפני אותה סופה קטלנית בחרו הצרעות בדראפט את הפוינט גארד המבטיח כריס פול, שהפך מהרגע בו לבש את חולצת הקבוצה לפנים החדשות של המועדון.

עונת רוקי נפלאה של פול, מגובה באנרגיות מפתיעות מהקהל באוקלהומה, כמעט הביאו את המועדון הנודד לפלייאוף במערב החזק כנגד כל הסיכויים. התחושה היתה שההורנטס מצאו פרנצ'ייז פלייר אמיתי, ובקיץ שעבר עשו כל מאמץ כדי לבנות לו קבוצה מנצחת ולדאוג שלא יברח להם. פז'ה סטויאקוביץ' קיבל חוזה ענק כדי שיהיה מי שינצל את יכולת המסירה הנהדרת של פול, וטייסון צ'נדלר הגיע משיקגו כדי לשלוט ברחבות. יחד עם דייויד ווסט, הפאוור פורוורד שפרץ בעונה הקודמת וקיבל גם הוא חוזה ארוך ויקר, נדמה היה שההורנטס בנו לפול את הקבוצה הנכונה.

אבל אז הגיעו הפציעות. ראשון הלך הגב של פז'ה, ששיחק רק ב-13 המשחקים הראשונים של העונה והפסיד את המשכה. אחריו נפצע גם ווסט והפסיד 30 משחקים. כאשר גם פול עצמו נפצע בקרסול ונעדר ליותר מחודש נדמה היה שהעונה אבודה ושעדיף כבר לחכות לבחירה גבוהה בדראפט. מי שלא חשבו כך היו המחליפים - ג'נרו פארגו, דווין בראון וראסול באטלר, שהצליחו להשאיר את הצרעות בסביבת הפלייאוף עד שווסט ופול חזרו. מעל לכולם בלט צ'נדלר, נקודת האור העיקרית של העונה החולפת. הסנטר הדחלילי ביצע בעונה האחרונה קפיצת מדרגה והפך לשחקן הגנה נהדר ולמשאבת ריבאונדים (סיים שני בליגה בממוצע ריבאונדים למשחק וראשון בריבאונד התקפה עם 4.4 למשחק).

כל זה לא הספיק להורנטס כדי להיכנס לפלייאוף, הרבה בגלל שפול התקשה לחזור מהפציעה. הוא העדיף לזרוק מבחוץ ופחות להגיע עד לטבעת, מה שפגע באחוזים שלו ובכמות הנקודות. בקיץ פול עבר ניתוח ברגל הבעייתית ומבחינתו הפציעה מאחוריו, אבל כדי להוכיח זאת הוא יצטרך לחזור להתקדם העונה לאחר שבשנה שעברה הוא קצת נתקע במקום.

עם כל הצער שבדבר, דייויד שטרן לא יכול היה לקחת לניו אורלינס את קבוצת הכדורסל שלה בנסיבות הקיימות. הקהל הנפלא של אוקלהומה סיטי ייאלץ להישאר בלי קבוצת NBA, לפחות בינתיים. כך שהשנה שם הקבוצה יחזור להיות הניו אורלינס הורנטס, וכל 41 המשחקים הביתיים שלה יתקיימו בעיר המשתקמת. הבעיה היא שעוד לפני קתרינה ההורנטס לא כל כך מצאו את מקומם בעיר, הנחשבת לעיר של פוטבול, ואחרי הטרגדיה סיכויי ההצלחה רק פחתו. עד עתה נמכרו מעט מאוד מנויים עונתיים, ויכול להיות שבלא מעט משחקים האולם יהיה רחוק מלהיות מלא.

רק הצלחה יוצאת דופן תשנה את המצב, ובקבוצה בהחלט מקווים שהשנה תגיע הפריצה המיוחלת לפלייאוף. דזמונד מייסון שוחרר אחרי עונה בינונית ובמקומו הגיע מוריס פטרסון, גם הוא אחרי עונה מאכזבת בטורונטו. לעומת מייסון, פטרסון מהווה איום של קליעה מבחוץ ויחד עם פז'ה יוודא שתמיד יהיה לפול מישהו להוציא לו כדור לקליעה. שאר הרכש היה מינורי וכלל בעיקר את ג'וליאן רייט המוכשר שנבחר בדראפט.

במבט ראשון נראה שעבודת הבנייה של ההורנטס היתה משובחת וביירון סקוט קיבל קבוצה מאוזנת וחזקה. המשחק יהיה מבוסס על פול, כאשר שאר השחקנים מרווחים את המגרש. כאשר הוא יחדור הוא יוכל למצוא את פז'ה ופטרסון בכנפיים או את ווסט לקליעה מחצי מרחק, ומתחת לסל צ'נדלר יאסוף חלק גדול מההחטאות. בובי ג'קסון, פארגו ובאטלר ייתנו נקודות מהספסל, כאשר שחקן השנה השנייה הילטון ארמסטרונג ייכנס לנעליים של צ'נדלר במידת הצורך.

אבל משחקי ההכנה מעוררים לא מעט סימני שאלה. שחקני החמישייה לא פוגעים ופעמים רבות זה נגמר בתבוסות ברבע הראשון, כאשר שחקני הספסל הם אלה שמחזירים את הקבוצה למשחק. פול, פטרסון, פז'ה ו-ווסט קולעים בינתיים ב-33 אחוזים מהשדה ונראים רחוקים מלהיות מוכנים לפתיחת העונה. התלות בפול ובקליעה מבחוץ היא מוחלטת בלעדיואין להורנטס כמעט אסיסטים וחטיפות, וביום קליעות רע אין חוץ ממנו מישהו שיכול לקחת כדור לטבעת. סיבה נוספת לפסימיות נעוצה במיקומה של ניו אורלינס בבית הדרום מערבי יחד עם שלוש הטקסניות, מה שמבטיח לה לוח משחקים קשה יותר ממתחרותיה העיקריות על המקום בפלייאוף.

מועמד לפריצה: תקופה ארוכה בשנה שעברה ג'וליאן רייט דורג בחמישייה הראשונה במוק דראפטים בזכות האתלטיות ומשחק האול-אראונד שלו. אבל ככל שהעונה התקדמה והוא התקשה לקחת אחריות במכללת קנזס הדירוג שלו צנח ובסוף ההורנטס לקחו אותו במקום ה-13. למרות התחושה שהוא צריך זמן להתאקלם בליגה, הצורך של ביירון סקוט בשחקן נוסף פרט לפול שמסוגל למסור, לחדור ולחטוף עשוי להפוך אותו לשחקן חשוב כבר כרוקי. לרייט יש פוטנציאל להפוך למשהו בין למאר אודום לבוריס דיאו ולמזלו הוא הגיע לקבוצה שזה בדיוק מה שחסר לה.

מועמד לדעיכה: סיבה נוספת לסיכוי של רייט לפרוץ היא המצב של פז'ה. לא כדאי לצפות מהסרבי בן ה-30 לשחזר את יכולת העבר שלו, הגב עדיין מציק לו וכרגע לא ברור כמה דקות וכמה משחקים הוא יכול לתרום. פציעה בגב בוודאי משפיעה גם על הקליעה, קשה מאוד לעלות לקליעה כאשר הגב נוקשה וזה עשוי להסביר את האחוזים הנוראיים של פז'ה במשחקי ההכנה. ובלי הקליעה האבסולוטית כל מה שיישאר לפז'ה זה... שום דבר, בעצם.

תסריט אופטימי: פול משאיר את הפציעה מאחוריו ומתפוצץ עם 24 נקודות ו-11 אסיסטים למשחק, פז'ה מרגיש טוב יותר ככל שהעונה מתקדמת, כל השאר עושים מה שהם יודעים וניו אורלינס מתייצבת במקום השישי במערב וגורמת לאחת הגדולות לעבוד קשה בפלייאוף.

תסריט פסימי: פול מסדר לחברים זריקות טובות אבל אף אחד לא פוגע (כולל הוא עצמו), צ'נדלר מחליט שהשנה תורו להיפצע, פז'ה בקושי זז על המגרש ומתחיל לדבר על פרישה. בזכות יכולת גבוהה של פארגו, ג'וליאן רייט והילטון ארמסטרונג ניו אורלינס נשארת שנה נוספת במאבק על הפלייאוף עד הרגע האחרון, מפסידה ונשארת שוב בלי בחירת דראפט גבוהה.

תחזית: בסוף הכדורים יתחילו להיכנס וניו אורלינס תנצל את האיכויות של פול ואת הסגל העמוק והמאוזן סביבו כדי להיות אחת משלוש הקבוצות שיאבקו על שני הכרטיסים האחרונים לפלייאוף במערב, יחד עם הלייקרס והווריורס. מי שתהיה הכי פצועה תישאר בחוץ, והתחושה שלי שהפעם אלה לא יהיו הצרעות, ושפול יזכה לטבילת אש ראשונה בת ארבעה או חמישה משחקים בפלייאוף.