החוק הישראלי

הנחישות, החדות והתעוזה שלו, שהפתיעו כל כך הקיץ בנבחרת, שלפו אותו בחזרה מהארכיון המאובק של הבטחות שהכזיבו בדרך לחידוש מלאי התקוות שהתנפצו לרסיסים בעונה האחרונה. דווקא בקבוצה הזרה ביותר של מכבי ת"א אי פעם, ולאור פציעת טל בורשטיין, ניתנת ליותם הלפרין ההזדמנות אחרונה להוכיח האם הוא הבטחה או מציאות. הכדור בידיים שלו

העבירה המכוערת על ליאור אליהו בגמר גביע ווינר הוכיחה סופית: פניני הוא המנהיג החדש של הכדורסל הישראלי. מי שנחשב עד לפני שנה לפרובוקטור ופוקסיונר, עוד עלה תאנה ישראלי בין שלל הזרים, קיבע את עצמו כלוחם אמיץ ונחוש, שומר נהדר וקלעי יציב, אבל בעיקר כשחקן ישראלי עם כבוד. האחרון שיתבטל בפני האלופה הנצחית

כבר שנים יודעים בגליל שהוא הדבר הבא, מה שלא עזר לו להשאיר אצלו את המפתחות לאורך זמן. העונה, כשתשומת הלב תהיה כולה סביב דורון שפר הפלאי, חייב יוגב אוחיון, בעונתו הרביעית בליגת העל, לעשות את הפריצה שתהפוך אותו לרכז הישראלי שכולם מחכים לו. עם עוד קצת אתלטיות ותעוזה והמשך השיפור בקליעה, עד גיל 21 יהיה לנבחרת סוף סוף מחליף למאיר טפירו. ונאמר אמן

בין כל הצעירים שממתינים לפריצה הגדולה, ימשיך מאיר טפירו, גם אחרי גיל 32, להוות פקטור מרכזי בכל קבוצה בה ישחק. אפי בירנבוים, כמו גם ששת דוברי האנגלית בקבוצה שלו, יודעים בודאי עד כמה תלוי עתידם ברכז עם ריצת הברווז. אם המרחק ממלחה והאוירה הרגועה במטרו-ווסט יעשו לו טוב, בני השרון תהיה אגוז קשה לפיצוח. אפילו יותר מבעונה שעברה

תמיד כשהידית מתאפסת מזכירים לנו עד כמה הוא מוגבל התקפית. אלא שגם הפציעה הקשה בכתף והעזיבה של מלחה לא יעזרו, ואחרי שהוכיח בקיץ שהוא חוזר לעצמו מגיע הגארד עם הידיים הארוכות להיות המנהיג השקט של עירוני נהריה. הטבעות והצהרות לא ייצאו ממנו, אבל להגנה יציבה ושלשות של מומנטום אפשר לצפות, בדרך, אולי, לרשת את המלך האמיתי של עין שרה – ברק פלג

כבר שנים הוא מכדרר בצל הרמות הגבוהות, אף פעם לא עם הקרדיט הראוי, אבל אולי הנעליים החדשות כמנהיג של קבוצה קטנה ומשפחתית כמו גלבוע/עפולה יביאו לו את ההכרה לה הוא ראוי. רגע לפני גיל 30, עם חבורת זרים עמוסי אגו וסביבה שאפתנית ואמוציונלית, אמור בנדה להיות אי של יציבות בעמק הגועש. אם זה יצליח לו – החגיגה תהיה משותפת לכולנו

הוא לא יקלע 20 נקודות, לא יככב בעיתונים ועד לפני שנתיים הוא בכלל שיחק בשקט של הליגה השניה, אבל עוד יותר מהשנה שעברה, העונה הזו של רמת גן תלויה לא מעט במנהיגות שלו. בעידן בו כל רכז זר מתגלה כסקורר עם גישה קלה לכדור, החשיבות של מנהלי משחק יציבים ואחראיים עולה, גם אם הם פחות אתלטיים או וירטואוזיים מהאמריקאים. מי שהביא את שמוליק ברנר יודע את זה

עד לא מזמן עוד קראו לו הבטחה, אבל הוא ממשיך לבסס את עצמו בהתמדה כנסיך ה"כמעט" הישראלי. מי שגדל במכבי תל אביב והיה חלק מעתודת הכסף במקדוניה ממשיך לנדוד מאז בין קבוצות, תוך עליות וירידות תלולות ביכולת. לראשון לציון יש השנה זרים טובים, אבל הגעה להישג של ממש תלויה לא מעט ביציבות של הישראלים שלה. וזה האתגר האמיתי של איתי לב

עודד קטש רצה אותו במכבי, אחרים נשבעים שיש משהו סרבי במשחק שלו, אבל כבר שנתיים שהוא ממשיך לנוע בין משחקים של 20 נקודות לערבים של 3 דקות על הפרקט. אחרי קיץ מבולבל כל כך של אשקלון, חייב הפוטנציאל שלו להתממש כדי להשאיר אותה בליגה, אבל בעיקר כדי להוכיח שיובל נעימי הוא שחקן כדורסל לגיטימי בליגת העל – לא רק גיסו של דני קליין

הסילון שהלהיב את ליגת העל כששיחק ברמת השרון וראשון לציון עבר עונה דיכאונית למדי, שהתחילה בגירוש מהגליל והמשיכה ביכולת לא משכנעת ברמת גן. הילד מאשדוד, שהוכיח שהדרך מהליגה הלאומית לנבחרת ישראל אינה בלתי אפשרית, נכנס השנה היישר לקלחת הציפיות והמזומנים של מיקי דורסמן בחולון. אם הוא ייצא משם מנצח – כל העתיד לפניו