בד גיא

למרות שעברו רק חמישה מחזורים, רבים מאוהדיה של הפועל תל אביב חיים כבר במין חוסר תחושה של גארבג' טיים. ההפסדים להרצליה ובית"ר ושאר התוצאות החצי מבישות בליגה התקבלו אמנם בזעם בהתחלה, אבל מהר מאוד כולם התפזרו לביתם ובדקו באינטרנט מתי יש משחק של הפועל אוסישקין.

מרחק של 10 נקודות מבית"ר ופער אדיר ביכולת, בישרו כי הפועל תל אביב עומדת בפני עוד עונה סתמית, שבה היא מעבירה את הזמן בין דרבי לדרבי. עוד עונה בה לא ברור לאן הקבוצה הזאת הולכת, מה מעמדה וכוחה בכדורגל הישראלי, ובעיקר מהי דרכה. פשוט עוד עונה. חשוב לציין, כי תחושת המיצוי היא עדיין לא נחלת הכלל, אבל היא בהחלט מחלחלת.

גיא לוזון, שהבטיח לאוהדים הזועמים על הדחתו של אבוקסיס קבוצה מטורפת, הובא בדיוק כדי למנוע מהפועל תל אביב להעביר עוד עונה בינונית: הסגל היקר שהוא בנה רמז על מאבק אמיתי על האליפות, הסגנון האגרסיבי שהוא הנחיל הבטיח קבוצה להזדהות עימה, אבל המתקפה הקולקטיבית של האוהדים שטרחו לראות את משחק הנפל מול הרצליה הוכיחה שהמאמן הצעיר עדיין רחוק מיעדיו. האדישות המוכרת שבאה מיד אחר-כך היתה גם סוג של תהייה האם באמת הקבוצה של לוזון מסוגלת להגיע ליעדים האלה. תהיה שלא תיעלם גם במקרה של ניצחון על סכנין ותגבר במקרה של הפסד. כשלושה חודשים אחרי תחילת הניסוי של לוזון בהפועל תל אביב, זה הזמן לשאול איפה זה התפספס עד כה?

אין ספק, גיא לוזון עובד היטב עם השחקנים באימונים: הוא דורש מהם להגיע שעה לפני אימון ולא חצי שעה כמו שהתרגלו אצל מאמנים אחרים (למרות שחלק מהשחקנים מתבכיין). הוא מתעקש שהם יבצעו אימון מקדים במכשירי הכושר שבמועדון וכן ישתלבו בנוף של המתחם גם בשעות בהן אין אימונים (למרות שחלקם מגיבים בישיבה סתמית עם הכפכפים מול הטלוויזיה), והוא דורש לשחק אגרסיבי וחזק במשחקי האימון (למרות שחלקם מתלוננים שזה מוביל לפציעות ולעתים ליחסים מתוחים). אין ספק, מדובר במקצוען, מנהיג שמנסה לסחוף אחריו את החיילים. בינתיים הם לא קונים את הגישה שלו ולא הולכים אחריו בעיניים עצומות.

הראייה הבולטת לכך: שחקנים רבים, גם כאלה שמאמינים בסגנון הלוזוני ונדבקים במוטיבציה שהוא משדר, מתגעגעים לחוכמת המשחק והמנהיגות של אבוקסיס, ומזכירים את שמו של הסקאוט בשיחות פנימיות לאחר משחקים. בכלל, נראה כי הם עדיין לא סומכים על וואליד באדיר, שמונה על-ידי המאמן החדש לקפטן. כמו במקרה של האוהדים, חלק קטן מהשחקנים לא אוהב שהמאמן החדש מכנה אותם "עגל" באימון (וכך, בהפוך על הפוך, הם מכנים אותו), מרמור שעשוי להדביק שחקנים אחרים אם התוצאות בליגה לא יגיעו בקרוב. במקרה כזה, הנעליים הגדולות של קשטן, שאת מורשתו אמור היה לוזון לחדש, שוב יעלו לדיון.

למרות שהוא הבטיח קבוצה טיפוסית של הפועל, סטייל אלי קוקוס, קשה שלא לחוש את החשדנות של הקהל האדום כלפי האורח מפתח תקווה. יותר קשה לומר שגיא "אני יותר מטורף מכם" לוזון קנה את האנשים שמניעים באמת את הפועל תל אביב, בדיוק כמו שאפשר לתהות האם הוא בכלל מבין את רוח הקבוצה בכללותה. יעיד על כך מקרה פעוט על המטוס לשבדיה: האוהדים הצעירים שהצטרפו לטיסת הקבוצה פצחו לפתע בשירים המקאבריים המוכרים, אבל כששמע המאמן את הפזמון שקורא למטוס להתרסק, ניפח את הווריד שבצד מצחו ואמר לאחד האוהדים בקרבתו כי אם היה מדובר בקבוצה של משפחתו, אותם מזמרים כבר היו מזמן זוכים לפעולה תגמול ראויה. סיפור קטן, שיכול בעתיד ללמד על אי ההתאמה גדולה.

דווקא בתחילת העונה האמינו האוהדים כי אחרי שנים בהן לא הזדהו עם קבוצתם, סוף סוף הגיע המאמן שיחזיר את ה-"הפועל" להפועל "כתר" תל אביב. עם חלוף המחזורים, הם נזכרים דווקא בקבוצה של 2003/04, אז שוחררו כ-13 שחקנים למען הגעתם של רמי אבו לאבן וכפיר אדרי, או בשנה אחת לאחר מכן, אז הגיע גילי לנדאו, עם הפזמונים והחרוזים הידועים, לרומן של שבעה מחזורים. איכשהו, הגרעין הקשה של האוהדים נותן עדיין צ'אנס לקבוצה של לוזון, אולי בגלל שהוא מודע לכמות הרצון שיש בחלק ממנה, שרובו מתרכז אצל האיש שרץ אחוז אמוק על הקווים.

לוזון, כאמור, נבחר הרבה בגלל הדימיון לצורה שבה קשטן עבד עם הקבוצה. משמעת, סדר, תקיפות, רצינות ותוצאות. ככל שראשי הפועל תל אביב התקשו למצוא יורש קבוע למאמן הנבחרת, המיתוס הקשטני והחיפוש אחרי תחליף מדויק לחמסה נעשה אובססיבי יותר. על הדרך, אם אפשר, להנהלת הפועל תל אביב היה חשוב להראות שאין לה בעיה להתמיד עם מאמנים. התוצאה: חיבוק חסר תקדים ממוני הראל ושחר בן עמי למאמן הצעיר.

עד כמה חסר תקדים ידגימו אולי הבגדים החדשים של גיא לוזון, שהגיעו מחברת "דה פוטה מדרה", שמוני הראל הוא היבואן שלה. או מוזר מכך: החיבוקים בין משה תאומים לעמוס לוזון, פעם אויבים והיום אוהדים של אותה קבוצה. כן, כן. לפעמים אפילו תוכלו למצוא במשחקים של הפועל תל אביב עשרה מבני משפחת לוזון ביציע הכבוד. לפחות בקטע של יציבות המאמן, הנהלת הפועל תל אביב וגיא לוזון הצליחו.

כרגע, יציע הכבוד הולך ומסתמן כמעוז היציב ביותר של לוזון, אבל מי שמכיר את הנהלת הפועל תל אביב, שמורכבת ברובה מאוהדים, יודע כי השיפור חייב לבוא מהר כדי שהוא לא יישאר גם המעוז האחרון. בן עמי והראל, שלעומת קודמיהם מודעים לכל המתרחש בקבוצה, מעריכים את יכולותיו של לוזון ומאמינים כי אותן יכולות שהן ראו ממנו בשנים קודמות יצליחו לייצב לבסוף את הקבוצה.

לוזון גם הביא אותם לעונה שנייה ברציפות בשלב הבתים בגביע אופ"א, הישג מקצועי וכלכלי שאסור לשכוח לרגע. אבל אם האדישות-חוסר אמון של חלק קטן מהאוהדים והשחקנים תתפרץ, ליאור אסולין לא יהיה האיש האחרון של הפועל תל אביב שירכלו עליו ועל עתידו בצורה לא נעימה בתקשורת.

הקשר הזה הוא חלק חשוב במשוואה. עד כה, התקווה שהפיח לוזון גרמה לאוהדים לטאטא מתחת לשטיח לא מעט דברים. עכשיו זה מחירי הכרטיסים השערורייתיים למשחקי אופ"א, קודם זה היה היחס לשחקני עבר שנדחקו משער 1, הפרידה המעליבה משביט אלימלך, הפרישה הכפויה של אבוקסיס ושחרורם המאסיבי של כוכבי העונה שעברה, שחלקם גלו עד לבלגיה.

המאמן הוא זה שיספוג את כל האש בסוף, אם וכאשר היא תתלקח. נכון, הוא ראוי עדיין לזמן נוסף כדי להוכיח שהוא לא רק מאמן של קבוצות קטנות וכי הוא מסוגל להנחיל באמת את פילוסופיית המשחק שלו לקבוצה בסדר גודל של הפועל תל אביב ולא רק לדבר בטון שחצני בתקשורת, אבל אם יתחיל גל מחאה נגד ההנהלה בעקבות התוצאות, אף אחד לא יישאר יבש.

בכלל, נראה כי האוהדים רק מחכים לנפילה של הראל את בן עמי. התקרית עם ארי שמאי וסימני השאלה סביב תפקידו של היועץ המשפטי במועדון מעוררים אנטגוניזם אצל יושבי היציעים בבלומפילד כלפי הנהלתם. תוסיפו לזה את הלוזונים הרבים ביציע הכבוד ואת העובדה כי בסוף העונה קבוצת הניהול אמורה לסיים את תפקידה ולהחליט האם היא קונה את הקבוצה, והרי לכם עוד יסוד רעוע בהפועל תל אביב. יסוד רעוע שזקוק בדחיפות לניצחונות בליגה ותוצאות מדהימות באירופה.

גיא לוזון הובא להפועל תל אביב כדי להנחיל לה זהות מחודשת, דרך וכיוון, אבל כרגע נראה כי הקבוצה הולכת לעוד עונה סתמית. קשה לראות את הסגל הקצר שלו שורד בכבוד את המאבק המתיש באירופה ובליגה, בדיוק כמו שקשה לראות את הפועל תל אביב חוזרת למאבק האליפות. השבוע הקרוב יהיה אחד הגורליים בניסוי הזה, תחילתו בסכנין, המשכו בבריסל וסופו בתשובה מלאה לשאלה: האם גיא לוזון יכול להציל את הפועל תל אביב מגורלה הקבוע בשנים האחרונות.